הון פוליטי מתקרית ביניש
אין באקט הבזוי שהתבצע באולם הדיונים שניהלה ביניש כדי ליתן לגיטימציה למסע חיסול חשבונות ולסתימת פיות מהסוג שפתחו בו חלק מהפוליטיקאים
לא חלפו מספר שעות מאז השליך עבריין באקט הזוי נעליים על נשיאת בית המשפט העליון, ומיד התייצבו להם "אבירי שלטון החוק" והחלו לנצל את האירוע על מנת להפיק הון פוליטי ככל שרק ניתן.
התקשורת קשרה את הארוע והציפה את בעיית האיומים על השופטים בהרכבים הפליליים היושבים בתיקי ארגוני הפשע, תופעה מדאיגה ביותר שאיננה חדשה ושלא ברור כיצד היא קשורה לאקט בודד של עבריין בעל רקע אלים, שלא התדיין כלל בפני הנשיאה. אך מיד נפתח המחול המכוער של הניצול הפוליטי הציני והמכוער.
ח"כ איתן כבל (העבודה) האשים באירוע את כל "מטילי הרפש בבית המשפט". ח"כ בר-און (קדימה) בחר להאשים, לא פחות, את ראש הממשלה נתניהו באחריות לאירוע, מאחר שלדבריו, בקרב חברי הליכוד רבים המשתלחים בבית המשפט העליון מבלי שראש הממשלה קורא אותם לסדר, רחמנא ליצלן.
הגדיל לעשות העיתונאי ארי שביט שמצא את האשם האולטימטיבי בדניאל פרידמן: "ההתקפה הנפשעת על נשיאת בית המשפט אתמול לא היתה מקרית. את הנעליים זרק פלוני אלמוני, אך הבועט היה דניאל פרידמן. הדה לגיטימציה שפרידמן עשה למערכת המשפטית כולה היא שהוציאה את השד מהבקבוק".
הסתה פרועה וחסרת שחר זו מזכירה לנו ימים אפלים כמו במשטר הסטאליניסטי, שם פתחה ההתנקשות ביקיר המפלגה קירוב את הטיהורים הגדולים של שנות ה-30. עתה יש החפצים לנצל את האירוע החמור כדי לפתוח במסע דה לגיטימציה וסתימת פיות נגד כל מבקרי מערכת המשפט.
הירידה הגדולה באמון הציבור בבית המשפט העליון ובמערכת המשפט - יסודה באקטיביזם השיפוטי שנקט הנשיא אהרן ברק במשך שנים, שהכניס את בית המשפט העליון לתחומים האידיאולוגיים והפוליטיים השנויים במחלוקת, באופן שאינו קיים באף שיטת משטר אחרת.
עוד הרבה לפני מינויו של פרידמן לתפקידו, בסיום כהונתו של ברק בספטמבר 2006 הגיע אמון הציבור בבית המשפט העליון לשפל חסר תקדים: 27% בלבד הביעו בו אמון על פי סקר של "ידיעות אחרונות", זאת ללא כל קשר לכהונתה של ביניש.
אשר על כן, את הדיון הציבורי בסמכויות שנטל לעצמו בית המשפט העליון בתקופת ברק ומקומו הנכון במשטר ובחברה הישראלית, לא ניתן למנוע עוד.
השר פרידמן הניח על שולחן הדיון הציבורי שורה ארוכה של רפורמות הכרחיות במערכת המשפט לרבות בדרכי עבודתה של הוועדה לבחירת שופטים, שרק יחזקו את מערכת המשפט ויחזירו לה את מעמדה המסורתי. עובדה היא כי השר נאמן ממשיך בקו דומה ולא ניתן לייחס למי מהם "דה לגיטימציה" למערכת המשפט ושאר מיני השמצות חסרות שחר.
פרידמן אף דאג להגדיל את מספר השופטים בישראל בעת כהונתו ב-85 נוספים, גידול שטרם היה כדוגמתו. היכן אם כן הדה לגיטימציה? כהונתו המוצלחת עמדה ביסוד עמדתה של מפלגת קדימה שמינתה אותו, לפיה גם לאחר הבחירות האחרונות יש להשאירו בתפקידו דבר שלא התממש בסופו של דבר. אם כן, אולי ציפי ליבני נושאת באחריות להשלכת הנעל על הנשיאה?
דומה כי "אבירי שלטון החוק" אינם דוגלים בחופש ביטוי בכל הנוגע לביקורת על בית המשפט העליון באשר היא. בארה"ב, רק לשם דוגמה, ניצל הנשיא אובמה את הנאום השנתי בדבר "מצב האומה" בקונגרס בנוכחות שופטי בית המשפט העליון האמריקני, על מנת לבקר בחריפות פסק דין שניתן שם רק לפני מספר ימים בנושא מימון בחירות. איש לא העז לטעון נגדו כי הוא מבצע "דה לגיטימציה" או מטיף לאלימות נגד שופטיו.
אלימות נגד שופטים הינה תופעה חמורה ולא חדשה. כזכור נרצח ביולי 2004 שופט מחוזי בישראל בנסיבות חמורות ומקוממות במיוחד, השופט עדי אזר ז"ל. חובה להילחם בתופעה קשה זו בכל האמצעים, אולם אין באקט הבזוי שהתבצע באולם הדיונים שניהלה ביניש, כדי ליתן לגיטימציה למסע חיסול חשבונות פרימיטיבי וסתימת פיות מהסוג שפתחו בו חלק מהפוליטיקאים.
יראון פסטינגר, חבר הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין
פורסם לראשונה 29/01/2010 09:28
לפנייה לכתב/ת 
ביניש. ירידה באמון עוד טרם כהונתה
צילום: גיל יוחנן
מומלצים
