רומנטיקה מבעד לעדשה

לתקן את המתקנים

תמיד אפשר לסמוך על האקדמיה ללשון העברית שמפעלותיה יעלו חיוך על שפתיו של אחד ותחושה של זעזוע בליבו של אחר: המון אנשים שאומרים חיכתי, קיוותי, ניסתי וכיסתי וגילתי ועוד כאלה יכולים לחייך השבוע, מפני שהאקדמיה הודיעה כי הצורות האלה, המופיעות לעיתים במקורות, הן לגמרי בסדר וחלק מההגוונים (וריאציות, מחידושי הזמן האחרון) המותרים בהגיית פעלים בעברית.

מה נעשה ב"חיכיתי חיכיתי/בכיתי בכיתי"? נחליף ל"חיכתי חיכתי/עד שהקאתי?" לא בהכרח: שתי הצורות נכונות, אין טובה יותר וטובה פחות, למגינת ליבם של טהרני העברית. אתם מכירים את האנשים האלה, שרואים לעצמם חובה קדושה להעיר לזולת על שיבושי לשונו? ובכן, לפעמים גם ממני יוצאת טהרנית שכזאת, כמעט באופן מיכני, ואת ה"חיכתים" למיניהם שנאתי במיוחד. עכשיו כשהוכרזו כשרים, יצאתי חומוס. או עליתנית (אליטיסטית, עוד חידוש נאה), או סתם דעתנית שחוששת לשמוע מה שנשמע לאוזניה כביטויים של פרחיות, מתוך יראה כללית של הפרחיות באשר היא.

אלטרנטיבי זה אני

גם אחרי האזנה לתוכנית הבכורה של נינט ב-88FM, אני לא יודעת מה זה "פנדו נג'נה", כך קוראים למיזם הרדיו החדש של המאמי, שנועד לקלף ממנה עוד שכבת-מאמי אחת ולהציגה כמי שהיא באמת: לא מתנחמדת לאף אחד, חובבת רצינית של מוזיקה אלטרנטיבית, לא נוגעת במוזיקה ישראלית בכלל ונחושה בדעתה להתמצב כמובילת טעם שונה לגמרי מזה בו היתה שקועה, או תקועה, מאז שסימסנו לה לראשונה לפני שנים.

נינט. רק משחקת תפקיד? (צילום: ענת מוסברג)

אז למה זה נשמע קצת צורם? לא בגלל איכויותיה כמגישת רדיו, שוודאי עוד ישתכללו מעט עם הזמן. גם לא בשל בחירותיה המוזיקליות, כי אלה אמורות להיות אישיות לגמרי, ושוחרי מוזיקה אלטרנטיבית ימצאו בהן עניין כלשהו בתחנה שהלכה בכיוון ההפוך לנינט - כלומר, התנחמדה למאזיני אמצע הדרך עוד ועוד עד שכמעט איבדה את זהותה.

מה שצורם כאן הוא ההצהרה החד משמעית על הזהות: אני זה אלטרנטיבי, אומרת נינט במובלע, בין בעצת מנהליה ובין ביוזמתה האישית. וה"אני" המוזיקלי הזה נראה בינתיים דל במיוחד, כשהוא מגובה בסינגל-וחצי, לא משובחים ולא מפעימים אבל נאמנים ל"קו".

ביחד הדברים מתפרשים יותר כהצהרה אידאולוגית מתריסה עד מיותרת ולא כטעם מוזיקלי שיש לו גם כיסוי יצירתי - ובמילים אחרות, היא נשמעת כמי שמשחקת עוד תפקיד. עדכנית ומגניבה, נאמנה לקו שולי-משהו ובוחלת בנעשה בזירה המקומית: כל זה משדר "שופוני", הגם שאי אפשר לראותה ברדיו - וכל זה משדר מין השתלת-אישיות לא כל כך אמינה.

עם הספר הזול

חוק הספרים טוב לסופרים? רק בדוחק, כי גם אם יעבור בקריאה שנייה ושלישית וייתקע כעצם בגרונן של רשתות הספרים, אין בו כדי ליצור שינוי משמעותי בתמורה שרוב סופרי ישראל מקבלים עבור פרי עמלם. כיוון שהם חיים בתוך עמם, כדאי שיבינו כי העם חובב מבצעים יותר משהוא חובב ספרות, וודאי שצפויה האטה במכירות כשהחוק ימנע את תופעת הארבע-במאה, וכך מי שירוויח מן החוק הם בעיקר יצרנים של רבי מכר ולא אותם סופרים שנאבקים על השקלים הבודדים מכל עותק שמכרו.

מעשה החקיקה לווה כרגיל בהצהרות החגיגיות על חשיבותה וייחודיותה של הספרות העברית, אבל כדי שזו תפרח אין די בחוק מבצעים, אלא יש צורך ברפורמה מקיפה של ההקצאות הציבוריות לקיומם של מפעלי תרבות בישראל בכלל. מאה משרות הוראה שבהן סופרים מלמדים ספרות, מאה מלגות קיום חד-שנתיות שיפנו עבור יוצרים את הזמן הדרוש לכתיבה, התבוננות מחודשת בשאלה אם חשוב יותר לתמוך כלכלית בלהקות דבקה או בסופר יחיד - אלה יסייעו יותר מכל אצבע מאשימה כלפי כוחות השוק.

לאורך זמן, תמיכה ציבורית שכזו הולידה כמה סופרים מעולים - בקנדה, מקום שבו כדאי לכתוב כי הממשלה לא רק מאמינה בחשיבותה של הספרות אלא גם מגבה את אמונותיה בממון.

אמת או בועה?

היה בה, בנשיקה הזאת, כל מה שצריך: מבעים של תשוקה, התקרבות איטית וביצוע שלא הותיר ספק בכנותם של המתנשקים. והיו סביבה גם המון מצלמות, ולפיכך אפשר היה לסכם שגיא ויסמין זייפו אותה. אם צופי "הרווק" נחלקים לשני חלקים בלתי שווים, בצד אחד אפשר למצוא את המשוכנעים ב"אמיתות" הרגשות המופגנים על המסך ובצד האחר את אלה שיודעים כי מדובר אך ורק בפנטזיה מופקת היטב.

הנשיקה. המצלמות לאו דווקא מונעות רגש אמיתי (צילום: ערוץ 10)

האם יש גם אפשרות שלישית, באמצע? המונח האמריקני shomance מציע חיה כזאת: בניגוד ל-romance שמתרחש בין שני אנשים בעולם שמחוץ לוילה, shomance הוא מה שקורה למתמודדי ריאליטי כשההורמונים פועלים בזמן צילומה של תוכנית. אמת, הם מוגבלים בהשתוללותם כיוון שאנחנו עדיין צופים פוריטניים, אבל גם בעולם האמיתי המתנשקים-לראשונה פועלים תחת קודים תרבותיים נוקשים למדי שמכתיבים מה מותר ומה אסור ועם מי, וכיצד עושים זאת "נכון".

מי שמאמין בקיומו של shomance יאמר, כי עצם נוכחותן של המצלמות אינה מונעת הבעה של רגש אותנטי, אם כי מוגבל בזמן: הוא ייבחן שנית בשבוע הבא, וגם כשהמתנשקים ייצאו מן הבועה בה הם כלואים ויראו אם לרגשות-הבועה יש תוקף בעולם החיצוני. מי שלא מאמין מוזמן להתעמת עם נפלאות הגוף והנפש האנושית, כפי שהם משתקפים בחייהם של חלק מן השחקנים בסרטים פורנוגרפיים: אפילו אלה מתוודים מדי פעם על ריגוש אמיתי, והוא גם נראה היטב לעיניהם של צופים.

יהיה 10?

גילוי נאות: אני רוחשת חיבה רבת שנים ובלתי תלויה בכלום לגיא פינס. לא בגלל תוכניתו הוותיקה אלא בגלל מי שהיה לפני כן: עורך צעיר ונמרץ של מוסף תרבות

לוחמני וחכם ב"העיר". בגלל החיבה, המלווה בפרגון כללי, אני רוצה לקוות כי גם בערוץ 10 ישחזרו את פנומן ההצלחה של תכניתו בכבלים - אבל יש מקום לדאגה.

ראשית, ערוץ 10 כבר מסומן כלוזר בקרב צרכני המסחרית, ועד כה רכישת טאלנטים או פורמטים הוכיחה את עצמה ברצינות רק בחידוש שהיה ב"הישרדות". שנית, נדמה לי שלו היתה כמיהה כללית של הצופים למוצר שכזה, פרנסי ערוץ 10 כבר היו מזהים אותה ונותנים לה מענה אפקטיבי פחות או יותר. שלישית, הצופים בערוצים המסחריים התרגלו לתמהיל מגוון בשעה 22:00, וקשה לי להבין כיצד מפתים אותם לנאמנות יום יומית למוצר מקצועי, מושקע, מצוין לסוגו אבל מוגבל מאוד בהיקפו ובקשת העניינים בהם הוא מטפל. ועם זאת, ייתכן שהשנים הקנו לגיא פינס מגע קסם שכעת הגיע זמן לבחון אותו, ובדרך - אולי להציל את 10 מקריסתו הסופית. תתגייסו למשימה?