גבול ירדן: במקום החיילים - עטלפים במוצבים

חוקרים גילו שהמוצבים והבונקרים לאורך הגבול עם ירדן, שננטשו על ידי צה"ל עם הסכם השלום, הפכו למקלט עבור אלפי עטלפים ממינים שונים - חלקם בסכנת הכחדה עולמית. בסיוע חטיבת הבקעה הוחלט להפוך את המבנים הנטושים באופן רשמי למקלטי עטלפים

ארז ארליכמןפורסם: 31.01.10 , 14:58

עשרות מוצבים ובונקרים לאורך גבול ירדן-ישראל, שאויישו במשך עשרות שנים על ידי חיילי צה"ל וננטשו לאחר הסכם השלום, הפכו בשנים האחרונות למקלטי עבור אלפי עטלפי חרקים - חלקם ממינים בסכנת הכחדה. לאחרונה, בזכות הגילוי, והתגייסות של ארגוני סביבה וצה"ל, הוחלט להפוך את הבונקרים באופן רשמי למקלטי מגורים עבור העטלפים.

הרעיון להמיר את המתקנים הצבאיים לטובת בעלי החיים החל בשנת 2007, לאחר שהתקבל מידע ברשות הטבע והגנים על נוכחות של עטלפים במנזר קאסר אל-יהוד. המנזר ניצב על הגדה המערבית של הירדן, ליד גדר המערכת ובשטח צבאי סגור. "שיערתי שאם במנזר יש עטלפי חרקים שמצאו בו מקום מקלט, אז קיים סיכוי שהם נכנסו גם למוצבים בצד המערבי בגבול", אמר אבים אתר, מנהל מרחב יהודה במחוז יו"ש ברשות הטבע והגנים.

אתר חבר לערן לוין, דוקטורנט במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב וחוקר במרכז היונקים של החברה להגנת הטבע, שבשנים האחרונות חוקר נדידת עטלפים ממין יזנוב קטן וגדול. השניים פנו לצה"ל במטרה לקבל גישה לבונקרים, ולבדוק האם הם מאוכלסים על ידי עטלפים.

לאחר שהתקבל האישור מחטיבת הבקעה הם נכנסו לאחד הבונקרים והופתעו לגלות שצדקו בהערכתם: מאות עטלפי חרקים מאכלסים את המתקן הצבאי הנטוש בהמוניהם.

תלויים בין חפיסות של סיגריות בבונקר (צילומים: ערן לוין)

"העטלפים נתלו על כל דבר אפשרי שבלט מהקירות - ברזלים, בתי מנורות שבורים וכבלי תקשורת. מרביתם היו מאובקים ולא הצליחו להיתלות מהתיקרה כפי שהם נוהגים לעשות במערה, וניתן היה לראות שזו הברירה היחידה שלהם, לא האידיאלית", הסביר לוין. "תקרת הבטון במוצבים חלקה ולא איפשרה להם להיתלות ולהיאחז בה".

אחד הדברים שמשכו את תשומת ליבם היה עטלף שמצא מקום מחסה בתוך שורה ארוכה של קופסאות סיגריות שהותירו חיילי מילואים. "זה רק הדגיש לנו את הצורך להעניק להם תנאי מחייה נוחים", הוסיף אתר.

מקום מוגן בכל עונות השנה

אחת הבעיות העיקריות מהן סובלים עטלפי החרקים בשנים האחרונות היא פגיעה במקומות המחייה והלינה שלהם. מערות טבעיות מאוכלסות כיום על ידי רועים בפזורה הבדואית, החקלאות ופיתוח היישובים פוגעים במקומות המחייה הטבעיים ודוחקים אותם מבתי הגידול שלהם. יש בכך משום סתירה משום שעטלפי החרקים מחסלים כמויות עצומות של חרקים מדי יום, דבר שמסייע רבות לחקלאות.

מדוע בחרו העטלפים דווקא בבונקרים הצה"ליים? "הבונקר מגן עליהם כי כמעט אף חיה לא נכנסת פנימה", הסביר לוין. "בקיץ יש להם סביבה קרה, בחורף סביבה חמימה, ומאחר שמדובר באזור מעבר לגדר הגבול, לא נכנסים לכאן מטיילים. בנוסף, הבונקרים סמוכים לנהר הירדן והסביבה עשירה במים ובצמחייה. הסמיכות לשטחים החקלאיים מבטיחה לעטלפים מקור מזון זמין".

פרספי הנגב תלויים על כבל תקשורת‏ (צילום: ערן לוין)

בזכות סיוע של חטיבת הבקעה בצה"ל, החלו אתר ולוין במיפוי של הבונקרים לאורך הגבול - מים המלח ועד הירדן. הם גם הציעו להתמקד בכ-20 מהם ולהופכם באופן רשמי למקלטי מגורים לעטלפים.

למשימה התגייסו חוקרי עטלפים מהחברה להגנת הטבע, אנשי רשות הטבע והגנים, אנשי גן החיות התנ"כי בירושלים וגם חיילי חטיבת הבקעה בצה"ל. קרן הארגון העולמי לשימור עטלפים וקרן פורד לשימור הסביבה העניקו סיוע כלכלי והמבצע להסבת הבונקרים למגורי עטלפים יצא לדרך.

מחסלים עם כנפיים

סופרי העטלפים

ארז ארליכמן

עטלפי החרקים מחסלים כמויות עצומות של חרקים באופן טבעי. ארז ארליכמן הצטרף לסקר העטלפים השנתי של החברה להגנת הטבע בשמורת הר מירון, כדי לצפות באלפי יונקים מעופפים פורצים ממערה בדרך לארוחת ערב מהירה

סופרי העטלפים

בבדיקה שנערכה במהלך המיפוי נמצאו בבונקרים 12 מינים של עטלפי חרקים, מתוכם עשרה המצויים כיום בסכנת הכחדה. תזמון העבודות נקבע לתקופה בה העטלפים אינם שוהים בבונקרים כדי למנוע פגיעה בחיות. לאחר פינוי ריהוט ופסולת מהבונקרים החלו אנשי הפרויקט לתלות אמצעי אחיזה לעטלפים על הקירות והתקרות.

"היזנובים אוהבים להתפרש על שטחים גדולים, אז התקנו עבורם רשתות; הפרספונים המצויים אוהבים משטחים מחוספסים והם קיבלו פלטות סיליקון עם חומר מוקצף על התקרה; הפרספים אוהבים להתקבץ יחד ולכן יצרנו עבורם נטיפים מלאכותיים", מגלה לוין. "ניסינו להתאים עבור כל מין את המתקן המתאים לו, אך לא לעודד כניסה של מינים אחרים, כדוגמת עטלפי הפירות".

תוך מספר חודשים העטלפים הצביעו בכנפיים וברגליים. המספרים שתועדו בבונקרים ובמוצבים הדהימו את החוקרים. מושבות ראשונות ועצומות בגודלן שלא נראו מזה שנים בארץ החלו להתקבץ בבונקרים. אחת ההפתעות המשמחות הייתה גילוי של מושבה של כ-1,500 פרספים גדולים - מין שנתון בסכנת הכחדה בישראל ואוכלוסייתו נאמדה עד לאחרונה במאות פרטים בלבד. כמו כן נמצאה מושבה של עשרות פרספים בהירים - עטלף חרקים קטן ונדיר שאוכלוסייתו מוערכת בפחות מ-200 פרטים בלבד.

צילום: ערן לוין

כעת יש במה להיתלות. העטלפים הצביעו ברגליים ובכנפיים

"מה שמייחד את מגוון המינים הגדול שמצאנו בבונקרים ובמוצבים הוא הוא הרכב לא שגרתי. יש בונקרים שמכילים שישה מיני עטלפים למשל", אמר לוין. "נוצר שם תמהיל של מינים שאופיינים לאפריקה ואירופה יחד. זה מרגש כי מתקנים שהשתמשו בהם בתקופות מלחמה, יכולים כעת לתת עתיד גם לבני האדם וגם לחיות. יש כאן אפשרויות בלתי מוגבלות למחקר, חינוך ושימור הסביבה. אני רק מקווה ששמורת הטבע הזו, תמשיך להתקיים עוד שנים רבות".

בשנה הקרובה מתכוונים אנשי הפרוייקט להמשיך בפעילות ולסיים את התאמת 12 הבונקרים הנוספים. אתר מגלה כי אחת המטרות הנוספות של הפרויקט היא להציב מצלמה באחד הבונקרים שתשדר בשידור חי לאינטרנט ולמעגל סגור, את חיי העטלפים. "כך נוכל לא רק להגיע לקהל הרחב שמבקר באתר הטבילה, אלא גם לעולם כולו. התקווה שלנו היא שהפרויקט לא רק ישמור על העטלפים, אלא גם יסייע לנפץ את כל הדעות הקדומות שיש לאדם עליהם. הם הידידים הטובים שלנו שפועלים בחשיכה ומחסלים עבורנו את כל החרקים".