איך צה"ל מייצר גיבורים פלסטינים?

זה יכול לקחת קצת זמן. אולי חמש שנים ואולי עשר, אולי אפילו קצת יותר. ייקח כמה שייקח, בסופו של דבר אל"מ אביב רשף, מפקד חטיבת בנימין ומפקדיו, יתביישו באחריותם לניסיונות להכניע את המחאה האזרחית בבילעין ובניעלין.

בעתיד הלא כל-כך רחוק הם ינסו להצניע את העובדה שהם אלה שהכריזו מלחמה על אזרחים לא חמושים, שהם נתנו פקודות שערורייתיות לפתיחה באש שגרמו להריגת גברים וילדים שלא איימו על אף אחד. הם ישתדלו להסתיר שהם אלה ששלחו עשרות פעמים פלוגות חמושות שפרצו באישון לילה, תוך הפחדה עד מוות של ילדים קטנים לבתים של מנהיגי ההפגנות שאשמתם היחידה הייתה שמחו נגד שלטון הדיכוי של רשף וחבריו והוציאו לו שם רע. הם ישתדלו למחוק מקורות החיים שלהם את העובדה שהם היו המחברים של אחד הפרקים המבישים והמכוערים בתולדות הכיבוש הישראלי.

אבל זה לא יעזור להם. כי מה שרשף ומפקדיו אינם מבינים הוא, שעט הדיכוי האנטי-דמוקרטי שבה הם אוחזים ושעימה הם מתיימרים לכתוב את קורותיהם כשומרי ישראל המגנים על תל-אביב וירושלים, לא רק יוצרת את כתב האישום האפל נגדם-עצמם, אלא גם בוראת את אויביהם כ"גיבורים", הופכת אותם ל"קדושים מעונים" וממצבת אותם כמנהיגים אזרחיים בקנה מידה היסטורי.

ביום חמישי בלילה, ב-02:00 לפנות בוקר, התעוררו שלושת ילדיו של מוחמד אל-חטיב ממהלומות אדירות שאיימו לשבור את דלת ביתם שבבילעין. למען הגילוי הנאות נאמר שחטיב הוא גם לקוח שלנו וגם חבר, אחד ממנהיגי המאבק של הכפר בגדר ההפרדה, צעיר כריזמטי עם מוח יצירתי שמזה חמש שנים מוביל את הניסוי הפלסטיני הרציני ביותר במאבק אזרחי לא-אלים: מאבק הכולל הפגנות, תהלוכות, מיצגים והליכים משפטיים יצירתיים. שיטות המאבק החדש תפסו את השלטונות לא מוכנים. הם הפסידו בשטח, הפסידו בדעת הקהל והפסידו בבית המשפט. ההצלחה הביאה לאימוץ דרכי המאבק שפותחו בבילעין גם בכפרים אחרים וביניהם בכפר השכן ניעלין.

בליל יום חמישי פלשה פלוגה של חיילים חמושים בתתי-מקלעים ועוטי מסכות לבית המשפחה והוציאו את חטיב ואשתו לומיה ממיטתם. מוחמד נאזק ונלקח לאחד מהג'יפים הצבאיים שחיכו בכניסה לבית. החיילים, בליווי אנשי שב"כ, הפכו את הבית בחיפוש אחר "חומרי הסתה" ולבסוף יצאו עם ערימות ניירות שלפחות חלקם הוא חומר משפטי הנוגע לבג"ץ שהגיש הכפר נגד גדר ההפרדה. אכן חומר הסתה מסוכן ורדיקאלי בהתחשב בכך שהצבא מבזה זה שנתיים וחצי את הוראת בג"ץ להזיז את הגדר.

איך נאבקים בלא-חמושים

אחרי ההלם הראשוני, צה"ל גיבש את תגובתו למאבק של בילעין וניעלין: ניאבק באזרחים לא חמושים כמו שאנחנו נאבקים בטרור. כך הוחזרו לשטח כלי נשק קטלניים ופקודות פתיחה באש המתאימים למלחמה בחמושים, מעצרים ליליים בליווי השב"כ ומשפטים בבתי המשפט הצבאיים המורגלים במחבלים ששיגרו מתאבדים לבתי הקפה בישראל.

התוצאה לא אחרה לבוא: לאחר ארבע שנים של מאבק החלו ליפול חללים. בבילעין נהרג באפריל בסאם אבו-רחמה, המפגין הראשון שנורה למוות מהכפר, ובניעלין נהרגו בזמן קצר חמישה מפגינים, בהם שני ילדים. אף אחד מהם לא סיכן חיי חיילים.

במקביל החלו לעצור את מארגני ההפגנות. בחמשת החודשים האחרונים נעצרו חמישה מחברי הוועדה העממית, ונגד חלקם ובהם חטיב הוגשו כתבי אישום המייחסים להם מעורבות בארגון ההפגנות. בנוסף נעצרו עשרות מפגינים (35 רק מבלעין) ונאשמו בעבירות של הפרת הסדר הציבורי.

העט של רשף מציירת אולי ללא ידיעתו את בילעין כפראג ואת פקודיו כחיילי הצבא הסובייטי השוטף את העיר באביב 68'. ידו העולה והיורדת מציבה סורגים על דמותם של חטיב ושל חבריו לוועדה, אך ככל שהסורגים הופכים צפופים יותר, מתרבים הצללים בתא המעצר: הנה הצל של לך ולנסה. הנה הצל מרטין לותר קינג. הנה הצל של נלסון מנדלה.

בעת כתיבת שורות אלה שלושה מחברי הוועדה העממית של בילעין נמצאים במעצר: מוחמד חטיב, עבדאללה אבו-רחמה ואדיב אבו-רחמה. שמם מוכר היום מחוץ לגבולות פלסטין. הם ידועים כמנהיגים אמיתיים שצמחו מלמטה. חתני פרס נובל, דיפלומטים ופוליטיקאים מכל העולם מגיעים כעניין שבשיגרה לבילעין כדי לפגוש את המנהיגים הפלסטינים החדשים ולשמוע מהם על דבקותם במאבק הלא-אלים. הניסיון לדכא את מחאתם באמצעים לא דמוקרטיים לא משאיר מקום לספקות באשר לחלוקה שבין "טובים" ו"רעים" בסיפור הזה.

מיכאל ספרד וגבי לסקי, עורכי דין המייצגים את תושבי בילעין וניעלין במגוון תיקים הנוגעים למאבק הכפרים בגדר ההפרדה