לא לקח לו הרבה זמן להוביל אותי למיטה

יום שבת בצהריים, השעמום החורפי של להיות לבד הוביל אותי אל המחשב ומשם לאתרי היכרויות. לא חסרים לי מחזרים, אבל כל רצוני היה להכיר אדם חדש, מישהו שונה. הכרטיס שלי באתר כלשהו נפתח לפני יותר משנתיים ולא נגעתי בו מאז. גלשתי ותרתי אחר פנים חמות. זה מה שביקשתי למצוא - חום בקור הזה. ואז הוא הופיע - אביב. שלחתי מסרון והוא ישר פתח בצ'ט. אחרי ארבעה משפטים ביקשתי את מספר הנייד שלו. שוחחנו וזה לא זרם לכלום. החלטנו להיפגש ולהחליט. הפסימיות בקולו גרמה לי חששות, לא הייתי בטוחה שאני רוצה לשים פעמיי אליו, שלא לדבר על כך שביקש שאגיע לבית קפה באזור שלו. "אין לי רכב הערב", טען.

קבענו לתשע, "אני צריך לקום מוקדם", גם אני. התלבשתי באדישות, התאפרתי מעט והתבשמתי - אולי הפסימיות תיעלם ממנו כשיריח ויראה אותי. נסעתי והתבלבלתי בדרך, הוא ענה, הדריך אותי באדיבות, כיוון אותי ועד שהגעתי למקום לא ירד מהקו.

נפגשנו מול בית הקפה, הוא ישר נשק לי בלחי והוביל אותי אל בית הקפה. הוא התיישב לצידי. חייכתי. לימדו אותי שזה הסימן שהוא מעוניין. הוא הזמין הפוך ואני תה. היה קצת מביך, הוא הביט לכל הצדדים כל הזמן וזה היה לי לא נעים, אך התעלמתי. השיחה זרמה לאיטה, אבל נתקלנו ברגעי שקט מביכים עד שאמר משפט שקנה אותי: "אנחנו שני זרים שמנסים ליצור את הדבר הכי אינטימי בעולם - זוגיות".

הוא הציע ללכת לטייל. הקור בחוץ רק הועיל, הוא חיבק ונגע כדי שנתחמם. טיילנו, טיילנו, טיילנו עד שמצאנו ספסל. עישנו סיגריה. ועוד אחת. ועוד - ובסוף הוא העז. כמה חיכיתי לרגע הזה, הנשיקה. כשונאת נשיקות הצלחתי ליהנות לראשונה מזה חודשים מנשיקה עדינה, מתוקה, איטית אך עם זאת מלאה תשוקה. לקח לו עוד כמעט שעה להזמין אותי אליו לכוס תה. כבר לא צריך לקום מוקדם מחר בבוקר.

הדירה היתה מתוקה אך לא מסוגננת, הוא ישר ניגש למטבח להכין את התה, ואני ישבתי בסלון עם הכלב. משהביא את התה חזרנו להתנשק ולא לקח לו הרבה זמן להוביל אותי למיטה. המיטה המסודרת ביותר בעולם, המצעים תואמים והכריות רכות. הוא הוריד לי את המגפיים ודיבר ברוך, "אביב ואביבית זה פשוט מתאים", אמר. תחילה חששתי, אך הוא הרגיע ואמר שסקס לא יהיה הלילה, משירדו הבגדים והוא התעלם מהשערות ברגליים (אסור לגלח לפני פגישה ראשונה, כדי להבטיח שלא יהיה סקס, אמרה לי פעם חברה) - לא יכולתי עוד ושכבתי איתו.

זה היה מושלם, הוא לא עזב אותי לרגע, נישק בלי סוף, פרגן והחמיא, ובסוף כשזה נגמר הוא ביקש שאשאר איתו עוד. רציתי ללכת, ידעתי שאחרי כל המושלם הזה אני אפול שוב ברשת, והוא לא איפשר לי. נשארתי עוד, ורק אחרי יותר משש שעות של פגישה ראשונה הלכתי. הוא הביא לי ספר במתנה, "קציצות", ולא מסר אותו עד שכתב לי הקדשה: "אביבית, היה לי ממש ממש סבבה, שיהיה רק טוב. אביב". הוא ליווה אותי לרכב ודאג שהגעתי הביתה

בשלום. כשהגעתי הוא התקשר לומר לי ששכחתי שם את חפיסת הסיגריות שלי. לא הבנתי מה היתה המטרה, אך זה נגמר.

למחרת הוא לא התקשר, ואני כבר נכנסתי לסרטים. שוחחתי עם ידיד והבנתי שהמשפט בספר סימן את הסוף. היה לי עצוב והחלטתי לשלוח לו הודעה. הוא השיב לי שהוא לא יודע מה יקרה ושנדבר מאוחר יותר. אחרי שעתיים הוא התקשר וקבענו להליכה בערב.

"את יפה יותר ככה", אמר, "בלי איפור"

נסעתי אליו עם טרנינג, נטולת איפור, גם הפעם טעיתי בדרך והוא הדריך אותי בסבלנות. בטרנינג ובנעלי אדידס לבנות צעדתי בשדות תותים. "את יפה יותר ככה", אמר, "בלי איפור". חייכתי והמשכתי לצעוד. הוא עצר ליד אחת החממות, קטף שני תותים, ניקה מעט את החול והגיש לי לפה. זה היה התות הכי טעים שאכלתי מעודי. אושר הציף אותי, לא ידעתי איך להכיל את זה. הגענו לקולנוע, הוא בחר את הסרט.

סירבתי להצעת הפינוק בצורת פופקורן ונכנסנו לאולם ריק, ישבנו באמצע והסרט החל. במשך חצי שעה הוא הביט בי ובמסך לסירוגין, נגע ונישק. הסרט היה משעמם ושקלנו לא אחת לקום, עד שלבסוף הוא אזר אומץ ומשך אותי אל מחוץ לאולם. צעדנו אליו הביתה, והרעב החל לכרסם. הוא התחיל להכין לנו פשטידה, סלט ועוגיות טחינה. ישבנו ואכלנו לאור נר, בלי סכו"ם ובלי גינונים. הידיים עבדו, והוא כל הזמן דאג שאוכל. משהסתיימה הארוחה חזרנו אל חדרו, הבטן הכבדה לא אפשרה לנו הרבה תזוזה, אך הוא המשיך לחבק ולנשק. התבדחנו על הסרט, ואז הוא הראה לי פן חדש בו - "נשיכות". הוא נשך בלי סוף, התעלם מצעקותיי והותיר בי סימנים רבים. אחרי שעתיים במיטה חמה נסעתי הביתה ולמחרת קיבלתי הודעה מדהימה "בוקר טוב שקשוקה, נשיקות וחיבוקים". התמוגגתי. כמה כיף לקבל הודעה כזו על הבוקר. שוחחנו והבנתי שהוא מתכונן ללמוד בערב. ויתרתי על המפגש באותו הערב, יצאתי עם חברות, והוא התקשר יותר מפעם אחת וביקש שאבוא.

למחרת כבר נסעתי אליו שוב, הוא הכין ארוחת ערב מדהימה והפעם השתמשנו בסכו"ם. המראה שלו במטבח הדליק אותי, גם המילים שלא הפסיק לומר, השאיפות והרצון שלו להמשיך ולהיות איתי רק גרמו לי להיקשר עוד ועוד ולא ראיתי את הסוף. "אולי אסיים את חיי עם אביבית", אמר לי כששכבנו במיטה ואני כבר לא ידעתי אם זה חלום או מציאות. ביומיים שלאחר מכן הוא למד ואני הייתי באירוע משפחתי. התקשרנו זה לזו בלי סוף, הוא אף הציע לבוא איתי לאירוע אך סירבתי. נראה היה שלעתים הוא בעניין ולעתים נרתע, ברגעים מסוימים אמר שהוא מתגעגע ולפעמים שמעיקים עליו הטלפונים הרבים.

מהרגע שנכנס לרכב הרגשתי את הקרירות

חיכיתי לערב שבת, אז קבענו להיפגש. מדבריו הבנתי שגם הוא מחכה לזה. אספתי אותו מבית אחיו, ומהרגע שנכנס לרכב הרגשתי את הקרירות. לא הבנתי מה קורה, אך המשכתי בנסיעה לביתו. הדרך התארכה. בתחילה נדמה היה לי שהוא נפגע כשאמרתי לו על כך שאני נוהגת, לאחר מכן הוא עקץ ואמר שאיני עומדת בקריטריונים שלו (וזאת לאחר שלא פעם אמר שאני יפה, מוצאת חן בעיניו, מושכת אותו ועוד). נעלבתי אך שתקתי. הגענו אליו הביתה, והסופ"ש הרגוע שהיה מתוכנן הפך לשדה קרב. רציתי לקום ולברוח, אך הוא לא נתן לי בתחילה. בפעם השנייה הוא קם לפתוח לי את הדלת, אך אני חזרתי בי. השינה היתה קשה לי, לא ידעתי אם לבוא אליו או לברוח. לבסוף ישנו מחובקים. בבוקר הוא סרב לקום, ואני התחלתי להשתגע משהייה ממושכת במיטה בה חשתי לא רצויה. לבסוף הוא קם, הכין לי קפה ויצא לטייל עם הכלב. משחזר, הבנתי שזה נגמר.

לא היה צורך במילים כדי שנבין זה את זה. התקלחתי, התלבשתי והלכתי הביתה. בכיתי לאורך כל הדרך, התקשרתי אליו, הוא ביקש להיות לבד. משעברתי חצי דרך חזרתי אליו, הוא ברח ממני, סרב לפתוח לי את הדלת והותיר אותי המומה וכאובה.

מדבריו הבנתי שהטלפונים הרבים, השיחות והקירבה המהירה הבהילו אותו וגרמו לו להתרחק. חשבתי שזה יעבור לו אחרי יומיים, אבל זה לא עבר. הוא כעס שהתקשרתי ואמר שזה רק מרחיק אותו ממני.

לא יכולתי עוד והחלטתי להמשיך ולצאת עם אחרים. הכרתי בחור חדש. הוא היה מקסים, נראה שהתאהב כבר במבט הראשון, אבל אני לאורך כל הפגישה חשבתי על אביב וחיכיתי שהערב יסתיים. משהסתיים, נסעתי לביתו של אביב. הוא לא היה שם. הבחור החדש התקשר כל השבוע בלי הפסקה, ואז הבנתי את אביב. הלחץ שלו הבהיל אותי וברחתי כל עוד נפשי בי.

סימני הנשיכה נעלמו, אך המחשבות על אביב לא נמוגו. נראה שהאביב שלי לא הגיע, וכעת יש לפתוח בעידן חדש. דברים לא יכולים להתרחש מהר מדי. ואם הכל מושלם, מהיר ומדהים כבר בהתחלה, ייתכן שההתחלה היא סוף של דבר נפלא.

.