בלי בושה: כך שוללים זכות בסיסית מנכי הנפש
לפני כחצי שנה החליטה ועדת שיקום של משרד הבריאות שא' מהדרום, חולה סכיזופרניה, לא ימשיך לקבל טיפול בהוסטל הקהילתי. הבעיה: אין אפשרות לערער על החלטת הועדה, מכיוון שועדות הערר פשוט לא מתכנסות. זמן לא רב לאחר מכן, א' הידרדר ואושפז בבי"ח פסיכיאטרי. ארגון "בזכות": "מדובר בהתעלמות בוטה של משרד הבריאות מזכויותיהם"
סיפורו העצוב של א' הוא סיפורם של נכי נפש רבים בישראל: א', צעיר בן 27 מהדרום וחולה סכיזופרניה, חי במשך שנתיים בהוסטל קהילתי יחד עם עוד צעירים נכי נפש. לפני כחצי שנה הוחלט שהוא אינו מתאים יותר לשיקום. לטענת משפחתו של א', הם לא קיבלו מעולם החלטה מנומקת מהוועדה שהחליטה לשלול את זכאותו לשיקום. גרוע מכך, האפשרות לערער על החלטת הוועדה לא היתה אפשרית: ועדות הערר שנועדו לטפל במקרים כאלו בדיוק - פשוט אינן מתכנסות. לדברי ארגון "בזכות", המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, מאז 2007 לא התכנסו ועדות הערר.
בהיעדר מסגרת טיפולית באזור מגוריו, נאלץ א' לשהות בבית ברוב שעות היום. אביו, שביקש להרחיק אותו מסמים באזור מגוריו, הגביל מאד את צעדיו. לדברי אביו, המצטט אנשי מקצוע שבדקו אותו, הידרדרותו של א. נבעה מהעובדה שהתמודד באותו זמן עם מותה של אמו ולא היה מאוזן תרופתית. ההידרדרות במצבו של הצעיר רק החמירה, והוא נאלץ להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי.
"התנהלות פוגענית"
השיקום של נכי נפש במסגרות קהילתיות איפשר להפחית במחצית את מספר האנשים המאושפזים בבתי חולים פסיכיאטריים. מנתוני משרד הבריאות עולה כי
בשנת 2008 הסתייעו מעל ל-14 אלף חולים במסגרות הטיפוליות בקהילה. הגורם המחליטה על זכאותו של אדם לקבל אפשרות להשתקם הן ועדות סל שיקום. .
"החוק מקנה שירותים שעבור המטופלים הם בפירוש שירותי הישרדות מחוץ לבתי החולים הפסיכיאטריים. החוק הוא במובן של חיים ומוות: הוא מאפשר לאנשים לחיות בקהילה ולא להיות מאושפזים לתקפות ארוכות בבתי חולים פסיכיאטריים", אומרת עו"ד שרון פרימור, היועצת המשפטית של הארגון. "המינימום הוא לאפשר לאנשים הללו למצות את הזכויות שלהם ולקבול על החלטה שההתנהלות בה הא פוגענית".
הארגון שלח מכתב בנושא למנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר איתן חי-עם ולממונה על שיקום נכי נפש במשרד הבריאות, יחיאל שרשבסקי, ובו מפורטים מקרים נוספים כמו של א': חולים שתהליך השיקום שלהם הופסק ללא נימוק וללא אפשרות עירעור. "מדובר בהתעלמות בוטה של משרד הבריאות מזכויותיהם המהותיות והפרוצדורליות של הזכאים על פי חוק", כתב הארגון.
"יש אנשים שלא יכולים לשרוד בחוץ, מצבם הנפשי מידרדר. מבחינתם זו קריסת חיים", אומרת פרימור ומעלה השערה שהעובדה שהאוכלוסיה המדוברת היא אוכלוסיה מוחלשת של נפגעי נפש מקשה עליהם לממש את הזכויות: "האם בגלל שאתה בתחום בריאות הנפש וזה תחום טיפולי אז לא מכירים בזכות שלך? רווחת כאן גישה טיפולית ולא אוהבים שאנשים עומדים על הזכויות שלהם".
מאז 2001: 6,000 איש לא מקבלים שיקום
ד"ר נעמי הדס לידור, לשעבר יושבת ראש המועצה הארצית לשיקום נכי נפש, ציינה כי החוק לשיקום נכי נפש עשה מהפכה בתחום הטיפולי, אך ועדות הערר הן חיוניות. לדבריה, "המדינה התחייבה לאפשר לאנשים למצות את יכולתם על פי רצונם. יש מערך שלם של שירותים שהוא טוב, אך אם ישנם אנשים שמבקשים שירות מסוים ולא נותנים להם וגם לא מנמקים זאת אז זה מאד חמור. מונעים מאנשים לממש את יכולתם וזה יכול להחמיר מצב נפשי ובריאותי".
לפי נתונים של מכון המחקר ברוקדייל, מאז שנת 2001 היו למעלה מ-6,000 נכי נפש שהיו מוכרים לקהילה הטיפולית, אך לא קיבלו שיקום. "אנחנו חושבים שחלקם אנשים שהחלו לקבל שירותים ונידחו וחלקם לא טופלו מעולם. עבור חלק מהאנשים הללו ועדות הערר יכלו להוות פתרון ולאפשר להם להתקבל למסגרת שיקומית", אומרת עו"ד פרימור.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בימים אלו מסתיימת עריכת נוהל עבודתן של ועדות הערר במסגרת חוק שיקום נכי נפש בקהילה. עם סיום עריכת הנוהל יחלו להתכנס ועדות אלו. החלטות הועדות נמסרות לפונים והנימוקים להחלטות נמסרים לגורם הטיפולי". עוד נמסר כי המקרים שעליהם מדווח ארגון "בזכות" יטופלו בזמן הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
