קחו את התלמידים למסלולים, לא רק לאתרים

רופאי הילדים ממליצים לבטל את הטיולים השנתיים כי התלמידים משתכרים בהם? רננה וולף גורסת שבמקום לבטל את הטיול וכל הטוב שבו, צריך פשוט ליצור טיול שנתי אחר. טיול ערכי, מלא בפעילויות, שיהיה גם כייפי כמובן

רננה וולף / דעהפורסם: 01.02.10 , 12:30

באחרונה אנו עדים במדינה לתופעה מדאיגה, רחבת-ממדים. לא, הפעם לא הנוער הוא האשם בתופעה הזו, אלא אנחנו - המבוגרים האחראים, המחנכים. התופעה היא היעדר חינוך. פעמים רבות ננסה למזער נזקים, פעמים אחרות נחליט להעניש, אבל החינוך? לעתים נראה כי החינוך לערכים נדחק מפני כיבוי השרפות. דוגמאות? בבקשה.

שותים ומטיילים

ישנה בעיה של תאונות דרכים? נעלה את גיל המינימום לקבלת רשיון נהיגה. ישנה בעיה של שתיית אלכוהול? במקום לברר את מקור הבעיה, ואולי אפילו לחנך נגד שתיית אלכוהול כמפלט ממצוקות, נעלה את גיל המינימום שבו מותר לקנות אלכוהול. וכשהשניים משתלבים - נהיגה בשכרות - נמנה נהג תורן שינהג, אבל לא נעלה על הדעת שלא לשתות לשכרה בכל מסיבה שאליה יוצאים.

עכשיו עלו על המוקד הטיולים השנתיים. בבתי ספר רבים טוענים כי התלמידים משתכרים בטיולים השנתיים. בתי ספר מסויימים כבר החליטו שלא לצאת לטיולים שנתיים מסיבה זו, ועכשיו הגדיל לעשות האיגוד לרפואת ילדים, שפנה לשר החינוך בהמלצה לבטל את הטיולים השנתיים מחשש לבריאות הילדים.

אפשר גם אחרת

מעניין אותי לדעת מה הייתה תגובתם של מורים, תלמידים, הורים, ואזרחים אחרים למשמע הרעיון. אני, אישית, נדהמתי.

האם זו הדרך לטפל בבעיה? האם בעקבות ביטול הטיולים השנתיים לא ישתו בני הנוער אלכוהול? האם חסרות להם הזדמנויות או מקומות לעשות כן, ורק בטיול השנתי הם מוצאים פורקן לצמא האלכוהולי?

כמובן, עולה גם השאלה של ערכו של הטיול השנתי. אליבא דפרופסור מתי ברקוביץ', יו"ר האיגוד לרפואת ילדים: "הרבה יותר חשוב שהילדים האלה ישמרו על חייהם, מאשר לראות אתר טיולים אחד נוסף ברחבי ישראל". אין ספק שעם משוואה כזאת קשה להתווכח.

מה קרה לטיולים של פעם? תלמידות בטיול, 1975 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

אני רוצה להעיד שאפשר גם אחרת. אפשר לצאת לטיולים שנתיים של יומיים ומעלה, טיולים הכוללים לינה בחוץ, ועם זאת לצמצם לאפס את תקריות האלכוהול והוונדליזם.

ידוע לכל שאין דבר כזה ואקום. בהיעדר פעילות חינוכית, ככל הנראה תיכנס פעילות חינוכית-פחות, בלשון המעטה. אבל במקום לבטל את כל הטיול השנתי ואיתו את כל הטוב שהוא יכול להביא, צריך פשוט ליצור טיול שנתי אחר. טיול ערכי, מלא בפעילויות, שיהיה גם כייפי כמובן.

כיצד עושים זאת?

זה צריך להתחיל בתודעה. בהבנה שטיול שנתי הוא לא רק הזדמנות להתאוורר או לראות אתר טיולים נוסף במדינת ישראל. בהכרה שכדברי זאב וילנאי ז"ל: "אין דרך טובה יותר לחוש את הקשר לארץ מאשר להלך בה לאורכה ולרוחבה, לחצות את עמקיה, להעפיל אל פסגת הריה ולסייר בשביליה, גם הנידחים ביותר".

ואיך היה פעם?

רואה אותה בדרך לגימנסיה - פרק ב'

נדב מן

אין הפלוגה זזה ממקום החניה אלא אם כן נקו את המקום משירי אכל; כל המטילים חוזרים יחד לגימנסיה ונפרדים מתוך שירת "התקוה" ובסדר נאה - כך נכתב במקור בחוקת הטיולים של תלמידי הגימנסיה העברית הרצליה לפני כ-100 שנה. בואו לראות את התלמידים נהנים מנופים מגוונים, בין השאר בשכם

רואה אותה בדרך לגימנסיה - פרק ב'

מכאן נגזר הטיול - כדאי להגיע לשבילים הנידחים ביותר, כדאי להלך בארץ לאורכה ולרוחבה. על הטיולים השנתיים לקחת את התלמידים למסלולים - ולא רק לאתרים. הטיול השנתי נראה יותר ויותר כך: שעות נסיעה ארוכות באוטובוס, אוזניות עם שירים קולניים באזניים, וחטיפים, ביקור באתר אחד או שניים, וקדימה לאכסניה.

לצורך הדוגמה, בחמש השנים האחרונות שבהן פועל "מסע ישראלי מבראשית" במסעות בני 6 ימים - הארוכים ביותר בטיולי בתי הספר - תקריות האלכוהול אפסיות. למסע שכזה יצאו עד כה יותר מ-45 אלף תלמידים, ועוד היד נטויה.

הסוד אינו באכיפת יתר, ולא בשמירה הדוקה על החדרים. הסוד הוא בפשטות ובטיפים הקטנים אך המשמעותיים. יש להביא את התלמידים לנופים רחוקים יותר, למסלולי הליכה מאתגרים - כל שכבת גיל ויכולותיה - וגם להחזיר את לינת השטח לטיולים השנתיים. כך עושים טיול: השכמה מוקדמת, לינה בשטח, מסלולי הליכה מאתגרים ולא מתפשרים, דיבור פשוט וכנה על ערכים. לא להאמין, אבל אפילו התלמידים נהנים.

מי שמבקש להבין מדוע טיול שנתי הוא דווקא בריאות, יכול להסתמך אולי דווקא על הרב קוק ז"ל: " מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, אינו סובל מהריסות רוחניות, אבל גם אין לו בניינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלע מחסה להם, אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו - נשמתו לא תוכל לחסות, כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאינו פוסק תמיד מעבודתו הזריזה".