המצאת המצלמה משנה את תפיסת המציאות

התקופה היא המאה ה-19, והאצולה האירופאית מאוד לא מרוצה: המצאה חדשה, שהגיחה לאוויר העולם ממש לא מזמן, מציגה אותה באור לא מחמיא. להמצאה הזו קוראים מצלמה, והיא מחליפה בהדרגה את ציורי האצילים המסורתיים. אלא שבניגוד לציירים של פעם, שידעו להחניף לנסיכות ולנסיכים וליפות את דמותם – המצלמה לא יודעת לשקר, והיא מתעדת אותם בדיוק כפי שהם: שמנמנים, לעתים מכוערים, והרבה פחות "מלכותיים" מכפי שהיו רוצים לחשוב. זה די אירוני כי הצלם הראשון בהיסטוריה, ז'וזף ניספור נייפס, היה דווקא אציל צרפתי מיוחס. אבל מדוע להקדים את המאוחר?

כדי להבין כיצד נולדה המצלמה יש להתחיל, איך לא, ביוון העתיקה. הפילוסוף והמדען היווני אריסטו גילה כבר במאה הרביעית לפני הספירה כמה מתכונותיו המופלאות של האור. התברר שכאשר מניחים לוח אטום ובו חור קטן מול חפץ מואר היטב, ומאחורי הלוח מניחים דף, מקבלים את דמות החפץ על הדף. מרבית קרני האור החוזרות מהחפץ לכיוון הלוח נחסמות על ידיו, אך חלקן עובר דרך החור. קרניים אלה ממשיכות בקו ישר, ויוצרות על הדף דמות הפוכה אך מדויקת של החפץ שממנו יצאו.

המצאה זו שוכללה בימי הביניים, וכבר כללה קופסה אטומה שאליה נכנסו קרני האור דרך חריר קטן. קופסה זו נקראה קמרה אובסקורה ("לשכה אפלה", בלטינית), והיא הייתה הבסיס להמצאת המצלמה. עם השנים התווספו אליה עדשות שמיקדו את התמונה שיצר האור, אולם איש לא ידע כיצד ניתן להנציח את התמונה על גבי חומר כלשהו.

האציל נייפס, שכבר הזכרנו קודם לכן, החליט להיענות לאתגר וערך ניסויים בחומרים רגישים לאור כדי לקבע את התמונה. בשנת 1826 הוא לקח לוח עשוי מפיוטר (סוג של מתכת שרכיביה הם בדיל, נחושת ועופרת) וטבל אותו בביטומן שהוא מעין זפת. את הלוח הניח בתוך קמרה אובסקורה שבפתחה הותקנה עדשה, וחשף אותו לאור במשך יותר משמונה שעות. בחלקים שנחשפו לאור החומר התקשה, ואילו את האזורים הלא חשופים שטף נייפס בנפט ובשמן לבנדר כדי לנקות את התמונה. כך התקבל התצלום הראשון בהיסטוריה, "נוף מחלון בלה גרא", שתיאר את הנוף שנשקף מחדר העבודה של הממציא.

לוח הפיוטר של נייפס הפך עם הזמן לפילם, סרט הצילום הכימי שהיה נפוץ מאוד במאה ה-20. אלא ששיטה זו חלפה מהעולם, וכיום המצלמה הדיגיטלית פועלת בשיטה שונה: התמונה אינה "נרשמת" באמצעים כימיים, אלא נקלטת על ידי חישן שמתרגם את עוצמת האור ואת צבעו - תכונות פיזיקליות שניתן למדוד - לאות אלקטרוני, וזה נשמר בכרטיס זיכרון העשוי מחומר מוליך למחצה.

בזכות המצלמה הדיגיטלית יכול כל אחד לצלם בקלות ובפשטות. אבל כמו במאה ה-19, גם הפעם אנשים רבים לא מרוצים מההמצאה החדשה. אם בעבר האצילים ביקרו את הצילום משום שתיעד את המציאות באופן מדויק יותר מהציור וחשף את פגמיהם הנסתרים - כעת הביקורת התהפכה: רבים חוששים שהצילום הדיגיטלי מעוות את המציאות, מפני שבאמצעות תוכנות מחשב פשוטות אפשר לשנות את התמונה מבלי שהצופה ידע זאת וינחש שהצילום ערוך.

הכתבה התפרסמה בגיליון ינואר של המגזין "גליליאו צעיר"