אל תתנו לש.ג. להכריע את גורל הפליטים

עיון בסעיף אחד קטן בהצעת "החוק למניעת הסתננות" שיחרוץ את דינם של הפליטים האפריקנים, אמור לייצר דיון עמוק  על המציאות שעלולה להתהוות בישראל נוכח האינטרסים של מערכות השלטון.

סעיף 11 של הצעת החוק מאפשר לקצין שתפס "מסתנן" שנכנס לישראל, להחזיר אותו מיידית למדינה שממנה הגיע, כל עוד לא חלפו 72 שעות מרגע חצייתו את הגבול. הסעיף הזה, אולי הבעייתי ביותר בהצעת החוק, מסמל את תמצית היחס הישראלי למבקשי המקלט.

ראשית, ניתן לשאול מדוע משרד הביטחון מקדם הצעה שמציעה לגרש מיידית מסתננים. לכאורה, אין בכך כל הגיון. אם מדובר במחבלים או מבריחים, הרי ברור לחלוטין שהאינטרס של מערכת הביטחון היא להשאירם בישראל לחקירה וענישה. כמובן שזה יהיה טיפשי להחריד לשחרר אנשים מסוכנים לישראל רק כדי שינסו לפגוע בה שוב. 

בדברי ההסבר להצעה מצויה התשובה: אפילו לשיטת המדינה, לרוב מוחלט של ה"מסתננים" אין כלל רקע ביטחוני, ועד היום איש מהם לא הואשם בעבירות ביטחוניות. המסקנה היא שמערכת הביטחון מנוצלת לקידום אינטרסים אחרים לגמרי, שעניינם מדיניות הגירה.

גם אם נתעלם מהכשל החמור שבעירוב מערכת הביטחון בענייני משרד הפנים, מדובר בסעיף כושל גם במובנים אחרים. לדוגמא, בסוגיית הזמן או "ההחזרה החמה". על פי ההצעה התירו לקצין שפגש במבקש מקלט, לגרשו תוך שלושה ימים בלבד. אך 72 שעות לא מאפשרות בירור רציני לגבי זהותו של מבקש המקלט. לעיתים קרובות מדובר באפריקאים פצועים, שבורים, שחוו טראומות קשות בשל רדיפתם במדינות המוצא או מהדרך הנוראה שעברו.

השאלות העולות מההצעה קשות ביותר: האם ניתן תוך 72 שעות להבין לעומק מהיכן בדיוק הגיע מבקש המקלט? מה גרם לו להימלט? לברר האם יש סכנה ממשית בהחזרתו? האם בירור כזה יעשה בשפת המקור של מבקש המקלט? האם יוסברו לו זכויותיו? האם תינתן לו גישה להליך משפטי הוגן? להגנה משפטית?

התשובה לכל שאלות אלו היא לאו מוחלט. אין סיכוי שבמגבלת זמן זו יצליחו שלטונות הצבא לבצע תהליך בירור, ואפילו בירור ראשוני, שיהיה גם רציני וגם ישמור על זכויותיו הבסיסיות של מבקש המקלט. זאת ועוד, כלל אין תמריץ לקצין האחראי לעשות זאת. להיפך, הצעת החוק יוצרת תמריץ מצוין לקצין להפר את זכויותיו של מבקש המקלט: ככל שעובר הזמן והשעון מתקתק, כך קטן הסיכוי לגירוש מהיר. ככל שתהליך ה"בירור" יהיה קצר יותר, חפיפניקי יותר שמעניק פחות זכויות, כך יוכל הקצין להגביר את סיכויו להיפטר מהר מהפליט.

מה לצבא ולמבקשי מקלט?

בעייתית גם סוגיית הבדיקה על ידי קצין השטח, לו מעניקים סמכות מופרזת ולא סבירה במיוחד נוכח העובדה שהכשרתו היא מלחמה וביטחון. אך בחינת בקשות מקלט של פליטים הינה מקצוע ולא תחביב, עיסוק הדורש הכשרה ומומחיות רבה. מדובר בהבנה מעמיקה הן בחוק הבינלאומי הנגזר מאמנות שונות, והן בחוק הישראלי; ידע מקיף על פרוצדורות של בקשת מקלט; היכרות עם ארצות המוצא, שפתן, הפרות זכויות האדם בתחומן. כל הכישורים הללו דרושים לבירור סביר של מבקש מקלט לפני החלטה האם לגרשו לסכנת מוות פוטנציאלית.

ברור לחלוטין שמג"ד מילואים ממוצע אינו מבין ואינו צריך להבין בעניינים אלו. מוטב שיקדישו את ימי ההכשרה המועטים והיקרים שאליהם מגויסים הקצינים להכשרת לוחמה.

הצעת החוק שוב יוצרת תמריץ לפגיעה בזכויותיהם של מבקשי המקלט: למה לקצין להסתבך לאורך זמן בבדיקת בקשות המקלט, כשיש באפשרותו להחליט על גירוש מהיר של קבוצות גדולות בלי שום מגבלה?

בנוגע ליעד הגירוש, רובם המוחלט של מבקשי המקלט מגיעים לארץ דרך הגבול המצרי. לכן סעיף 11, אם ייושם בעתיד, משמעו החזרה של מבקשי מקלט לשלטונות המצריים. מצרים אינה בדיוק גן עדן לזכויות אדם כשמדובר באזרחיה, אך כשמדובר בפליטים, הרי שמדובר בחרפה של ממש. היא רודפת וכולאת מבקשי מקלט אפריקנים בתחומה.

בנוגע למבקשי מקלט הנמצאים בדרכם לישראל, המדיניות ברורה: ירי על מנת להרוג. רק בשנה האחרונה יותר מ-20 מבקשי מקלט נהרגו מאש החיילים המצרים. לא פחות חמורה היא המדיניות המצרית של החזרת מבקשי המקלט לארצות מוצאם, ובהן סודן ואריתריאה. מדובר בהפרה גסה וחמורה של החוק הבסיסי בענייני פליטים: אין להחזירם לארצות שמהן ברחו, שם מצפה להם עתיד של רדיפות עינויים ומוות.

ישראל אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. החזרת מבקשי מקלט למצרים חמורה כהחזרתם לארצות המוצא. ישראל אינה יכולה להתנער מהידיעה כי בגרשה מבקשי מקלט בלא הליך מסודר למצרים, הרי היא גוזרת עליהם בעצמה גזר דין קשה ביותר.

כל הנאמר כאן מתאר את המציאות שתיווצר אם סעיף 11 לחוק למניעת הסתננות ייכנס לתוקף. סעיף אחד, אכזריות רבה. כך יתקבלו החלטות שרירותיות לחלוטין, שיכשירו גירוש המוני פליטים אל מותם בלי הגנה. זהו רק סעיף אחד מתוך חוק שלם, העתיד להכתים לשנים את פניה של החברה הישראלית.