איך אפשר להשוות בין פיאד לבן גוריון?

ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פיאד הוכתר בכנס הרצליה כ"בן גוריון הפלסטיני". אך יש פער גדול בין מה שמייחסים לו ליכולותיו בפועל: מייחסים לו שינויים במנגון הרשות המושחת, אבל אפילו בתחום הכספי שבו הוא מומחה, יכולותיו העיקריות באות לידי ביטוי בכתיבת מסמכים מרשימים ובגיוס תרומות.

1. הפלסטינים כמעט אינם מייצרים דבר, רוב התל"ג הוא הוצאה ממשלתית של הרשות עצמה.

2. הם מקבלים סכומים אדירים בתרומות מהעולם.

3. אין כמעט גביית מסים - פרט לאלו שאותם גובה (עבור פיאד) ממשלת ישראל, המספקת מדי חודש לרשות 450 מיליון שקל, סכום המשתווה ל-40% מתקציב הרשות השוטף.

התוצאה ברורה: תל"ג נמוך אבל הכנסה פנויה לנפש גבוהה. זה אכן פלא כלכלי. בעזה, שבה מוציאה הרשות 57% מכלל תקציבה, המצב קיצוני יותר. פיאד מעביר מדי חודש משכורות וקצבאות ל-150 אלף איש אך עשרות אלפים מהם אינם עובדים ואלפי אחרים מקבלים משכורת כפולה: גם מפיאד וגם מהחמאס. זו הסיבה לכך שהתעשייה היחידה הפועלת בעזה היא ייבוא המנהרות ונדל"ן - עודפי נזילות בבנקים של עזה דוחפים אותם לתת משכנתאות והתוצאה היא עלייה במחירי הנדל"ן.

שר הכלכלה לשעבר בממשלת פיאד, תיאר זאת במילים ציוריות במיוחד ב"לה-מונד": "הארופאים אינם יודעים שהכסף שלהם מממן את חמאס. החמאס אינו יודע מה לעשות עם הכסף שמממלא להם את הכיסים ולכן הם קונים נדל"ן. מחיר נדל"ן חוף יוקרתי בעזה עלה פי שלושה. הכסף מהאיחוד האירופי ומהמסים שגובה ישראל בסופו של דבר מגיע לאנשי חמאס".

איש של כשלונות כלכליים

כשעלה החמאס לשלטון היה אמור פיאד לפי דרישת הקהילה הבינלאומית, לוודא שכספי המשכורות שהוא מעביר לא מגיעים לאנשי חמאס. הוא אמנם הוריד 20 אלף איש מרשימת מקבלי המשכורות, אבל לאחר חודשיים החזיר מעל 10,000 מהם לרשימת מקבלי הקיצבאות הסוציאליות. בכך הראה שגם הוא יודע "דלת מסתובבת" מהי.

זהו לא הכישלון הכלכלי היחיד שלו. הבנק העולמי דרש ממנו לפני כשנתיים לפעול לא רק לקיצוץ המשכורות ברשות (בינתיים אין תוצאות), אלא לצמצם את הסעיף התקציבי מספר שתיים בהוצאה הציבורית: תשלומים מהרשות הפלסטינית לכיסוי חשבונות חשמל ומים שתושבי הרשות מסרבים לשלם. (החוב המצטבר של תושבי עזה לתשלומי חשמל עומד על 2.7 מיליארד דולר). את הסעיף הזה, שמהווה כ-8% מתקציב הרשות, מסתיר פיאד במאזן השירות תחת הכותרת "הלוואות נטו".

פיאד מחייב כביכול את הרשויות המקומיות עבור החשמל שמספקת ישראל לתושבי כל עיר, אבל מיד "מלווה" להן את הכסף. כך שבמאזן הם מופיעים כחוב של הרשויות למשרד האוצר הפלסטיני.

לפני שנתיים הוא ניסה לחייב את אזרחי הרשות להציג קבלה על תשלום חשבון חשמל בבואם לקבל את הקיצבאות הממשלתיות. מייד פתח ה"שירות הציבורי" של הרשות בשביתת אזהרה, אבל פיאד הבין את הרמז ונמנע מלדרוש תשלום חשבונות חשמל.

לפני מספר חודשים מצא פיאד דרך מקורית: מאחר שהוא מעביר סכומים גבוהים כמשכורות לעשרות אלפי עובדי מנגנוני הביטחון בעזה שאינם מתפקדים מאז תפיסת השלטון בידי חמאס, הוא העלה את משכורתם ב-4% ואף קיבל לכך מימון מהאיחוד האירופי, אבל במקביל הוא ניכה משכרם סכום דומה "עבור חשבונות חשמל". כולם היו מבסוטים עד שהנושא התברר לשלטונות החמאס, שראו בכך פגיעה כספית בממשלתם שלהם ובתגובה הפסיקו להעביר לידי רשות הדלק הפלסטינית את הסכומים שגובה חברת החשמל בעזה מידי התושבים שכן משלמים לה. מכאן נבע משבר הדלק הנוכחי ברשות.

בן גוריון, איש של עבודה ובנייה חלוצית אמיתית, ודאי היה מתהפך בקברו אם היה שומע שפיאד – קומבינטור היודע לכתוב מסמכי בקשת תרומות מרשימים המכילים את כל המילים הנכונות על "שקיפות", "אחריות" ו"יציבות כלכלית", מוכתר ליורשו במאה ה-21.

אבי טרנגו, עיתונאי