תח"צ: מיליארד שקל בארבע שנים עבור נכים
תכנית משרד התחבורה להקלת הנסיעה באוטובוסים עירוניים עבור נכים - מיליארד שקל עד 2014 לרכישת כלי רכב (כ-900 מיליון), שיפור תחנות והתקנת שילוט. ומה על התחבורה הבינעירונית? זו אינה נכללת בתכנית
יישום התוכנית עשוי להיתקל בבעיות תקציביות, בעיקר בחלק הנוגע להנגשת תחנות ההסעה בתחום הרשויות המקומיות. עלות שיפוץ או החלפה של כ-12 אלף תחנות נאמדת בקרוב ל-118 מיליון שקל, ומחברי התוכנית צופים כי לרשויות לא מעטות יהיה קושי להשיג את המימון הנדרש. במשרד התחבורה ממליצים לממשלה לשקול הקצאת סכום של כ-100 מיליון שקל לטובת הנגשת התחנות, וזאת לאור חשיבותן בשיפור השירות לנוסעים בעלי מוגבלויות.
בעלי מוגבלויות זכאים לשירותי תחבורה ציבורית נגישים ומתאימים לשימושם
"הזכות לנגישות לתחבורה ציבורית"
הנגשת התחבורה הציבורית לבעלי מוגבלויות מתנהלת בעצלתיים, ולעתים באקראיות, מזה יותר מעשר שנים. ב-1999 נכנס לתוקף חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שאחד מהנושאים העיקריים בו הוא הסדרת "הזכות לנגישות לתחבורה ציבורית". החוק קבע כי אזרחים בעלי מוגבלויות, זכאים לשירותי תחבורה ציבורית נגישים ומתאימים לשימושם, בתדירות סבירה.
אלא שרק בסוף 2003 - ולאחר עתירה שהוגשה לבג"ץ על-ידי ארגון "בזכות" ו-18 ארגונים נוספים - נכנסו לתוקף התקנות המאפשרות את יישום החוק. התקנות קבעו כי בתוך שנה מאישורן - כלומר עד 2005 - יכינו משרד התחבורה, הרשויות המקומיות ומפעילי האוטובוסים, תוכנית רב-שנתית להנגשת התחבורה הציבורית העירונית. על-פי לוח הזמנים שנקבע בתקנות, עד סוף 2014 אמורים כל האוטובוסים העירוניים להיות נגישים, ובנוסף צריכות להסתיים כל פעילויות ההנגשה בתחנות.
יישום התקנות בפועל היה לקוי. "עד שנת 2009 לא הוכנו תוכניות הנגשה כדין, וכן לא נמסר דיווח על התקדמות בביצוע - כאמור בחוק", אומר שר התחבורה, ישראל כץ. עם זאת, בחלק מנושאים חלה התקדמות: על-פי בדיקה שערכו מחברי התוכנית הרב-שנתית, 71% מכל האוטובוסים העירוניים המופעלים כיום נגישים לבעלי מוגבלויות - 1,858 מתוך 3,806 אוטובוסים.
"מעמסה תקציבית לא מבוטלת"
החלק המשמעותי ביותר בתוכנית, לפחות בכל הנוגע לתקציב, נוגע לאוטובוסים עצמם: עד 2014 אמורים המפעילים להחליף כ-750 אוטובוסים, בעלות של כ-1.2 מיליון שקל לכל אוטובוס - או כ-900 מיליון שקל בסך הכל. אלא שלמרות העלות הגבוהה, דווקא סעיף זה אינו בעייתי במיוחד - ולמעשה אינו דורש היערכות תקציבית חריגה. מחברי התוכנית מציינים כי מפעילים חדשים, הזוכים במכרזים להפעלת קווים שהוצאו מידי אגד או דן, מחויבים על-פי תנאי החוזה להשתמש באוטובוסים נגישים. בנוסף, אגד ודן זוכים ממילא לתקציב של מאות מיליוני שקלים מדי שנה, המיועד לרכישת אוטובוסים חדשים - ונגישים.
החלפת תחנות הסעה, או הנגשתן לשימוש על-ידי נוסעים בעלי מוגבלויות, היא ככל הנראה הסעיף הבעייתי ביותר בתוכנית. "המחיר הממוצע להנגשת תחנת סככה הוא כ-9,800 שקל", מציינים מחברי התוכנית. "מכפלה של סכום זה במספר עשרות בישובים קטנים, או במספר מאות בישובים גדולים, מהווה מעמסה תקציבית לא מבוטלת". כמובן שללא תחנות נגישות, בעלי מוגבלויות יתקשו להשתמש באוטובוסים נגישים: בדו"ח שפורסם במאי 2009, קובע מבקר המדינה כי "בהיעדר נגישות לתחנות, משתמשים בעלי מוגבלויות אינם יכולים להשתמש גם באוטובוסים הנגישים".
את העלות הכוללת של הנגשת התחנות, בסך כ-118 מיליון שקל, מציעים במשרד התחבורה לממן מתקציב המדינה. "ראוי לממשלה לשקול הקצאת סכום של 100 מיליון שקל לביצוע הנגשת תחנות האוטובוס", נקבע בתוכנית. "סכום זה יכול להיות בעל השפעה מהותית מאוד על נושא הנגישות במדינת ישראל". בנוסף לסכום זה, הנגשת התחנות כוללת התקנת שילוט ייעודי לבעלי מוגבלויות - מדבקות דו-צדדיות, עם כיתוב מובלט ושלט עם כתב ברייל - בעלות כוללת של כ-5.5 מיליון שקל.
"שינוי של ממש באפשרויות הניידות"
אחד הסעיפים החשובים בתוכנית מתייחס לבקרה ופיקוח על יישומה: משרד התחבורה ישתמש בשירותיה של חברת בקרה, המפקחת כבר כיום על שירותי התחבורה הציבורית העירונית. על-פי המוצע, חברת הבקרה תעקוב אחר מספר היבטים של התוכנית: שילוט חיצוני ופנימי באוטובוסים, התנהגות הנהג בזמן העלאה או הורדה של נוסע בעל מוגבלות, תקינות רמפת-גישה ומקום העגינה לכסא גלגלים. הבקרה על התחנות - ובכל זאת השילוט המותקן בהן - תיעשה על-ידי נציבות שוויון זכויות לבעלי מוגבלויות.
"עד שנת 2014 יהיה כל צי האוטובוסים העירוני נגיש", מבטיח השר כץ. "כמו כן, מצופה שעד סוף 2014, על תחנות האוטובוס תהיינה נגישות ומשולטות בשילוט נגיש על-פי חוק". מחברי התוכנית, סבורים כי יישומה ישפר את איכות חייהם של בעלי מוגבלויות: "ביצוע התוכנית יחולל שינוי של ממש באפשרויות הניידות של אנשים עם מוגבלות".
אלא שלמרות השיפור הצפוי, מחברי התוכנית גם מזהירים כי אין בה די: "אוטובוסים עירוניים פועלים רק ב-70 רשויות מקומיות, מתוך כ-251 רשויות הפועלות בארץ. כלומר, בשני-שליש מהישובים בארץ נשללת או מצומצמת יכולתם של אנשים עם מוגבלות להתנייד באמצעות אוטובוסים נגישים". עוד אומרים המחברים כי יש להנגיש גם את התחבורה הבינעירונית, שבשלב זה פטורה מיישום התקנות. "זכותם של אנשים עם מוגבלות לנוע מעיר לעיר בתחבורה ציבורית נוחה ובטוחה, אינה נופלת מזכותו של כל אזרח אחר במדינה".
לפנייה לכתב/ת 
