חוקרים בארה"ב: מצאנו את הגורם למוות בעריסה
האם נמצא הפתרון לתופעה שמדאיגה כל הורה? מדענים בארצות-הברית מצאו כי אצל תינוקות שמתו מוות בעריסה קיימות רמות נמוכות של המעביר העצבי סרוטונין במוח ושל האנזים המייצר אותו. המשמעות: בעתיד תוכל בדיקת דם פשוטה לאתר תינוקות בסיכון. מידי שנה מתים בישראל 15 תינוקות ממה שמכונה מוות בעריסה
פריצת דרך בחקר התופעה שמבהילה כל הורה: חוקרים בארצות-הברית טוענים כי ייתכן ונמצא הגורם למוות בעריסה. לדבריהם, רמה נמוכה של המעביר העצבי סרוטונין עשויה להסביר מדוע חלק מהתינוקות מתים בשנתם. המשמעות: בעתיד יוכלו רופאים לבצע בתינוק בדיקת דם שתאתר רמות נמכות של סרטונין ובכך לקבוע מבעוד מועד סיכון לתינוק. בתינוקות אלו יהיה צורך לבצע ניטור קפדני במהלך שנתם הראשונה המתריע על הפסקת נשימה.
במחקר החדש בדקו פרופ' חנה קיני ועמיתיה מהמחלקה לפתולוגיה בביה"ס לרפואה בהארוורד את רמות הסרוטונין ורמות האנזים טריפטופאן הידרוקסילאז שמסייע ליצירת הסרוטונין, בקרב 35 תינוקות שמתו ממוות בעריסה. החוקרים השוו את ממצאיהם לאלה אצל חמישה תינוקות שמתו מסיבה ידועה, ולחמישה תינוקות שמתו בעודם מאושפזים בבית החולים לאחר שלקו בחסר חמצן.
במהלך הבדיקה נטלו החוקרים דגימות מרקמת מוח של איזור הקרוי מדולה,
החוקרים מצאו כי רמות הסרוטונין היו נמוכות ב-26% ורמות האנזים היו נמוכות ב-22% אצל התינוקות שמתו ממוות בעריסה, בהשוואה לתינוקות משתי הקבוצות האחרות. גם יכולת הקשירה של הסרוטונין לקולטנים היתה נמוכה יותר בקרב התינוקות שמתו ממות בעריסה בהשוואה לתינוקות בקבוצות האחרות.
פרופ' חנה קיני ועמיתיה כבר מצאו במחקר קודם פגמים במערכת הסרוטונין בילדים שמתו בשל מוות בעריסה. חלק מהפגמים היו בקולטנים לסרוטונין אשר חיוניים לפעילות הסרוטונין במוח.
לדברי החוקרים, הסיפור אינו מסתיים רק בסרוטונין וכי קיימים ככל הנראה מעבירים עצביים נוספים הקשורים בסיכון המוגבר למוות בעריסה. "המחקר לא יסביר את כל מקרי המוות בעריסה, אבל כפי הנראה - את רובם" אמרה פרופ' קיני.
ישראל: 15 מקרי מוות בשנה
מדי שנה מתרחשים בישראל כ-15 מקרי מוות בעריסה. מדובר בחרדה של כל הורה, שמותירה צלקת לכל החיים כאשר התינוק נמצא בבוקר ללא רוח חיים. למרבה המזל, שכיחות מקרי המוות בעריסה, תסמונת שסיבותיה נותרו עד כה בגדר תעלומה, הולכת ופוחתת בזכות הנחיות חדשות מהשנים האחרונות.
עד למחקר הנוכחי, כאומר, סיבת המוות בעריסה, המתרחשת לרוב במהלך שנת החיים הראשונה, לא היתה ברורה. היו השערות לפיהן קיימת אי בשלות של גזע המוח שבו ממוקם מרכז הנשימה. השערות נוספות קשרו רפיון של החיך הרך. כך או כך, מוות בעריסה או SIDS בשפה הרפואית, נותר בגדר תעלומה רפואית.
עד כה המליצו ארגון הבריאות העולמי כמו גם משרד הבריאות הישראלי, להשכיב את התינוק לישון על גבו. מאז פורסמה ההמלצה, נרשמה ירידה דרמטית במקרי המוות בעריסה בכל העולם. ועדיין, המדובר בסיבת המוות העיקרית בארצות-הברית עד גיל שנה.
להשכיב על הגב, להמנע משינה משותפת
הנחיות חדשות שפרסמה האגודה האמריקנית לרפואת ילדים לפני מספר שנים כללו המלצות קודמות לפיהן יש להשכיב את התינוק בשנתו הראשונה לחיים על
הגב בלבד. בתוך כך הוזהרו ההורים מפני שינה משותפת עם הילדים, לאחר מקרים טראגיים שבהם הורים מחצו או חנקו למוות את תינוקם בזמן השינה מבלי משים.
בהנחיות החדשות קבעו המומחים כי על סמך דיווחים על מקרי מוות בעריסה ברחבי ארה"ב בשנים האחרונות, עולה משמעותית הסיכון לתמותה אצל תינוקות הישנים בסביבת עצמים, ובכלל זה בובות, דובי, כרית או שמיכה. ההנחיות החדשות קובעות כי על התינוק לשכב במיטתו כשהיא ריקה מעצמים שעלולים לחנוק אותו או לחסום את נתיב הנשימה שלו.
עוד המלצה חדשה אותה אימץ גם משרד הבריאות הישראלי קובע כי יש לתת לתינוקות מוצץ במהלך השינה עד גיל שנה כאמצעי למניעת מוות בעריסה. מחקרים הראו כי תינוקות שמוצצים מוצץ בשנתם מצויים בסיכון מופחת למוות בעריסה.
"בממצאי המחקר יש מסר חזק להורים", אומרת ד"ר ענת שץ, יו"ר עמותת עתיד לחקר ומניעת מוות פתאומי בתינוקות, "מאחר ואין עדיין אפשרות לנבא ולזהות איזה תינוק עלול להיות קורבן עתידי למוות בעריסה, כל ההורים צריכים לדאוג שתינוקם יישן על גבו בסביבת שינה בטוחה. המחקר מלמד, כי תינוקות הנושאים את הפגם ושוכבים בסביבה לא בטוחה, פגיעים יותר במידה משמעותית".
- שאלות? היכנסו לפורום מוות בעריסה
לפנייה לכתב/ת 
