בדקתי על גופתי: מידות גדולות ברשתות רגילות

מאחר שאתם כבר כמעט התרגלתם לשפה העילגת שלי, ואני כבר כמעט מתמודדת עם הטוקבקים המרושעים שלכם, הגעתי למסקנה שהגענו לשלב במערכת היחסים שלנו בו אני רוצה לחשוף בפניכם סוד. מדובר באחד מהסודות הגדולים ביותר של תעשיית האופנה: נשים שמנות יכולות למצוא אחלה בגדים בחנויות של מידות רגילות.

לא מעט סדרות טלוויזיה, סרטים והפקות אופנה תיעדו את אחד מהמוטיבים הכיפיים ביותר של החברה הפוסט-מגה-צרכנית שלנו: דילוג קליל במורד רחוב

 אורבאני עם זרועות מפוצצות בשקיות של בוטיקים. לעזאזל, מצידי שיהיו אלה שקיות ריקות – כל עוד אני יכולה להעמיס אותן בהמוניהן ולהשלות את עוברי האורח של רחוב דיזנגוף שמשכורת הפרילנס שלי מאפשרת פרימת כספים בבוטיקים – אני מאושרת. אלא שהאושר הזה נעלם באחת אם על השקיות הנ"ל מעוך הלוגו של ml. אז, אתם יודעים, פתאום בא לי דווקא לעשות עיקוף דרך ריינס.

נכון, זה נורא קטנוני, אבל תודו שחוץ מהיצע הבגדים הדלוח למידותינו הנדיבות, גם השקיות האלה מוציאות לגמרי את החשק לצאת לשופינג. כלומר, יאללה, אולי פשוט נלך עם חולצת "אני דאבה, תבעטו בי" וזהו.

אז עד שרשתות המידות הגדולות יעשו שקיות בלי לוגואים, או סתם ישדרגו את העיצובים שלהן ויפסיקו להביך, אני חושבת שאין לנו ברירה אלא לנסות בכוח את אופציית השופינג בחנויות רגילות. ומכיוון שאני יודעת שיש מעט מאוד דברים שמפחידים אתכן כמו לחדור, מידה 50 והכל, לחנויות של רזות, החלטתי לשאת את הצלב הזה עבורכן. הקדשתי שלושה ימים בשביל לבדוק אישית לאיזה חנויות של כוסיות שווה לכן להיכנס.

התחנה הראשונה שלי הייתה היהלום שבכתר, הטאג' מאהל של הרשתות שהייתי מתה להגדיל בשקל תשעים: "טופשופ" סניף דיזינגוף סנטר. במפתיע, וזה הזמן להפיל לסת עד המחשוף, החנות הזאת היא fat friendly להחריד. בתזמון מושלם, מספיק זמן אחרי שאוכל לבדוק את המדפים לבדי אך עדיין לפני שארגיש כאילו אני לא ראויה לזמנה, ניגשה אליי הזבנית, עטורת אטיטיוד חביב אך שווה נפש. מעולה, אני לא צריכה יחס מיוחד. היא הציעה עזרה, המליצה על ג'ינס שהיא בעצמה לובשת, וכששאלתי עד איזו מידה הוא מגיע היא ענתה לי בחיוך והוסיפה "אם תצטרכי מידה אחרת אני אוציא לך מהמחסן". אין שם ג'ינסים למידה שלי, כך שלא ברור באיזה סרט היא חיה. אבל עדיין, תענוג.

למזלנו, אחד מהטרנדים שלא מרפים זה כעשר עונות ומגובבים אינסופית ברחבי "טופשופ" הוא טרנד הבגדים הרפויים. מעולה: השקים שלהן הם הצמודים שלנו. ככה, למרות ששק זו בדיוק הגזרה ממנה אנחנו מנסות להימלט, נפתח עבורנו עולם שלם של בגדים רחבים/צמודים, במיוחד בשבילנו.

ברמת המציאון, תתפלאי לשמוע שגם על סקאלת המידות 52-46 את יכולה להרכיב לך מיני מלתחת בייסיק ב"טופשופ". תוכלי להתפנק בחולצות בטן שיקיות עם פפיונים שיסתירו נפלא את הזרועות מעל לגופייה; או בסוויטשירט טריקו נפלא, קצר מקדימה ועם שובל מסתיר-תחת מאחור (כאילו עשו אותו במיוחד בשבילנו!); שלל קרדיגנס מתוקים שבכיף ניתן להחליק כשהם לא מכופתרים (אל תפספסי את הקרדיגן דמוי אנגורה בוורוד עתיק עם ניטים זהובים!); וגופיות טריקו ותחרה מקסימות. חשוב לציין שלאחר בדיקה אמפירית הוכחתי כי המידות ברשת מדויקות ביותר. 42 זה 42, בנות, ואת הטייצים מידה 44 הצלחתי להחליק בכיף על הישבן שלי, שהוא תכל'ס יותר כמו מידה 52-50. כמובן שרוב המבחר המכוון גם אלינו נמצא במחלקת הבייסיקס, כלומר תשכחו משמלות אלין לוי המתוקות, אבל גם זו התחלה. והעיקר, להסתובב עם שקית של "טופשופ", זוכרות?

התחנה הבאה שלי הייתה "אמריקן אפרל", רשת שהיא חתיכת תעלומה. מצד אחד, הם לא מייצרים את הבגדים בסווטשופס בסין, ולכן המחירים המופרכים. מצד שני, זה שהם לא תופרים במתפרות במקסיקו לא אומר שהם לא מייבאים

 מקסיקנים לתפור במרתפים בלוס אנג'לס. מצד אחד, הם באופן מוצהר מעסיקים רק זבנים כחשניים. מצד שני, הרבה מהבגדים שלהם נראים עליי הורסים אש. כן, כן סורפרייז! התחת מידה 52 בצל שלי נראה סבבה לגמרי בטייץ אקסטרה לארג' שלהם, ואפילו לא רע בלארג'. האטיטיוד של המוכרים הוא כמובן לא לבעלי לב חלש או לנשים בהיריון (וודאי וודאי שלא לססתם שמנות). המוכרים לא רואים אותך, לא סופרים אותך, ובאופן כללי אפשר להרים להם חצי חנות מתחת לאף בזמן שהם עומדים בפוזת ה"שיואו-וואו-אני-בכלל-על-הבר-בריף-ראף" שלהם. אין ספק שהם ניסו להחניק בנימוס את תחושת החנק שגאתה בהם למראה כפות האנטילופה המדושנות שלי נמרחות על הסקיני שיטס שלהם. אגב, במפתיע או שלא, בפעם אחרת שבה הגעתי לחנות כשאני לבושה מכף רגל ועד ראש ב"אמריקן אפרל", היחס היה נפלא. בקיצר, זה לא שהם מפחדים שתטנפו בקלוריות את הטריקו האורגני הדלוח שלהם, הם פשוט חושבים שלעזור לשמנות זה בזבוז זמן כלכלי. וכפי שהוכחתי- הם טועים.

לצערי, לכל אחת מהרשתות הבאות פשוט לא מגיעה פסקה משלהן. ב"זארה", בה לפני כמה שנים יכולת למצוא לא מעט פריטים במידה סבירה, יש כרגע בדיוק 2 פריטים בעלי אוריינטציה רחבה: שמלת צמר שחורה א-לה שאנל שמגיעה עד מידה xl ולחלוטין תשתחל על ישבן 48, וחולצת מלחים מפוספסת שתוכלו להידחס אליה בכיף שלכן. בשתי הקומות של "מנגו" מצאתי אך ורק שמלת סריג רחבה אחת, שגם גרסת ה-xl שלה נצמדת לחיים. בקומה השנייה זיהיתי סריג קרושה נוצץ, רחב ומקסים שנדמה כי ייראה מושלם על שמלה שחורה קצרה. אך אבוי, מסתבר שהסריג אמנם רפוי, אבל השרוולים שלו חנוקים להחריד. אה, וה-44 שלהם הוא 42. סתם שתדעו. ב"הוניגמן" גיליתי שמידה 1 ומידה 4 היא אותה מידה בדיוק עם הבדל של 3 ס"מ באורך. וב"קסטרו" מצאתי בשבילכן איזה סריג שרוולי עטלף בניחוח סין או משו כזה.

אז כן, הממצאים שלי מעט עלובים. הרי גם החנויות הידידותיות ביותר ברשימה הזאת יועילו לך רק אם האינסטינקטים האופנתיים שלך מאוד מאוד בסיסיים, קרדיגן-שחור-בסיסיים. אבל היי בובה, היום את מסתובבת עם שקית של "טופשופ".

ומה לובשת יעל בתמונה? שמלה: בת' דיטו לאוונס; טייץ: אמריקן אפרל; עגילים: קלבה; נעליים: מליסה לרשת סטורי; שרשראות: O-SHEN

רוצים עוד? לכל הטורים של יעל