להרים את קרן הביקורת
כל משטר דמוקרטי חפץ חיים חייב לאפשר קיומן של קבוצות שיבקרו אותו. הטענה שארגונים כאלה מסכנים את המדינה היהודית ואת הציונות היא שגויה ודמגוגית
אנקדוטה יהודית חביבה וישנה מספרת על אותו יהודי, שנתפס כשהוא מעלעל בעיתון אנטישמי ידוע לשמצה. כשנשאל הברנש מה ליהודי מהוגן שכמותו ולעיתון מתועב שכזה, ענה הלה בלי למצמץ: כשאני קורא את העיתונים היהודיים אני מגלה עד כמה עמי המסכן עלוב ונקלה, נרדף בכל מקום ואך בקושי נאבק על קיומו. ברם, עלעול בעיתונות האנטישמית מגלה לי את ההפך המוחלט – אנחנו, היהודים, מנהלים את העולם, לא פחות.
כפרפראזה על אותה אנקדוטה, חייבים להודות שלעתים נדמה כי השמאל מנהלים את המדינה, למרות שהם עצמם מוכים שוק על ירך. למעשה, השמאל הישראלי בעשור האחרון הוא לא יותר מדחליל עלוב. תוכניותיו המדיניות נדחקות לשוליים ונתפסות כהזויות, הוא אינו מצליח להצמיח מתוכו מנהיגות ראויה, כמעט ואין לו קיום פרלמנטרי ולמרבה הפלא גם את הנועזת שבתוכניות השמאל הלא-ציוני - מדינת כל-אזרחיה - מקדמים מתנחלים ימנים בעלי תפיסת "ארץ ישראל השלמה".
לכאורה, אין יותר את מי להאשים בתקיעת סכין בגבה של האומה. מה עושים ללא שעיר לעזאזל שבו נוכל לתלות את כשלונותינו המדיניים וחרפתנו הבין-לאומית? מה עושים ללא שולמית אלוני, יוסי שריד ויוסי ביילין? מוצאים את האשם בארגונים החוץ-פרלמנטריים ובאמא הגדולה – הקרן החדשה לישראל. ממש הפרוטוקולים של זקני יד חרוצים (וכולי תקווה כי בכך לא סיכנתי את שני המשרדים והפקס של הקרן באותו רחוב בירושלים).
המאמר האחרון שהצטרף ל"מקהלת המקלסים" חושף בפנינו טפח נוסף מפניה של אותה קרן משוקצת – הם תורמים, ככל הנראה שלא במודע, תמימים שכמותם, לחיסול מדינת היהודים. בין היתר מסתמך הכותב על הקמפיין המתוקשר של "אם תרצו" שפרץ לאחרונה, ושמציג קשר ישיר בין דו"ח גולדסטון לקרן.
אלא שהמאמר, כך מתוודה הכותב, מתבסס כולו על הפרסומים בעיתונות, או אם נדייק - מהמסרים שהתנועה הימנית "אם תרצו" דאגה להפיץ לתקשורת, ולא מעיון מעמיק בדו"ח. שנית, מקריאת הדברים ניתן לשער שגם תגובת הקרן לקמפיין המסולף לא הגיעה לידיעת הכותב, אחרת, מן הסתם, היה מציין
עד כמה שולי היה תפקידם של כל הגופים נתמכי הקרן בדו"ח גולדסטון. למי שאינו בקיא, השופט היהודי ביסס את טענותיו המרכזית על פשעי מלחמה בעקבות אמירות הפוליטיקאים הישראלים ואנשי הצבא, ולא על דוחות ארגון זה או אחר.
עוד, במאמר נרמז כי כל אותם ארגונים נתמכי הקרן נעזרים ב"כסף נגוע", אבל מעניין היה לשמוע את דעת הכותב על הגורמים שמממנים את "אם תרצו". למשל, CUFI, ארגון נוצרי-אוונגליסטי שהעומד בראשו, ג'ון הייגי, ידוע בדעותיו הבעייתיות (וזאת אמירה עדינה) על אדולף היטלר, ובחזונו על עתיד העם היהודי – התנצרות או שמד.
כל משטר דמוקרטי חפץ חיים חייב לאפשר קיומן של קבוצות וארגונים שיבקרו אותו. הטענה כי ארגונים שכאלה מסכנים את החזון הציוני היא שגויה ויותר מכך – זוהי דמגוגית מסוכנת, שבה טמון זרע הפורענות לעתידנו כמדינה יהודית-דמוקרטית.
לפנייה לכתב/ת 
