בדמשק זיהו חולשה ישראלית

החיצים המורעלים ששלח היום (ה') שר החוץ ליברמן לכיוון דמשק, חרגו ללא ספק מהקו הרשמי של כל ממשלות ישראל בעשור האחרון. אבל בתוך האש הצולבת שחורכת ביממה האחרונה את הציר ירושלים-דמשק, נראה שהתמקדות רק בדבריו של ליברמן, דווקא מחטיאה את המטרה. למעשה, יותר מעניין לנסות ולנתח מה הניע את פרץ ההתבטאויות הלוחמניות ששוגרו בזו אחר זו מצפון-מזרח, החל מהנשיא בשאר אל-אסד, דרך שר החוץ מועלם וכלה ביו"ר ועדת החוץ של הפרלמנט, סולימאן חדד (שבעקבותיה מיהרו נתניהו וליברמן לפרסם הבהרה פייסנית).

פרשנות אחרת לקולות הנשמעים מדמשק, גורסת כי בסוריה פשוט לא הבינו כהלכה את דבריו של שר הביטחון ברק בתחילת השבוע, לפיהם "בלי הסדר, אפשר להגיע עד למלחמה כוללת עם סוריה. אחריה נשב למשא-ומתן". עצם העובדה שברק השתמש במונח "מלחמה כוללת", בדברים שנשא בפני סגל הפיקוד הבכיר של צה"ל, מצטייר בדמשק ככוונה ישראלית לתקוף את חיזבאללה ואת סוריה. חיזוק לכך הם מוצאים בהצהרתו של השר יוסי פלד לפני שבועיים, כי "אנחנו הולכים לעוד סיבוב בצפון, אך איני יודע מתי". גם דברים אלו זכו להד ניכר בעולם הערבי.

אז מי בעצם "החלש התוקפן"?

אבל יש גם אפשרות השלישית - והיא המועדפת כיום על ידי מומחים שונים לסוריה. לפי הערכה זו, הסורים לא כל כך חוששים - אלא דווקא מרגישים "על הסוס", ורוצים לנצל את הכרזתו של ברק, ולמנף אותה ללחץ על ישראל. לפי פרשנות זו, שיש לה תימוכין נוספים במידע המגיע מסוריה, ההנהגה בדמשק רואה בדברי ברק כי "אנחנו מסתכנים במלחמה כוללת", עדות לחולשה וחשש של ישראל מפני עוצמת מערך הטילים והרקטות שבידי סוריה וחיזבאללה.

את החולשה הזאת מנסים מנהיגי סוריה למנף כעת, ולכן הם מגבירים את איומיהם. כך למשל, דבריו של שר החוץ מועלם, כי במלחמה הבאה "נגיע לערי ישראל", האיומים כי לבנון וסוריה הן חזית אחת שתקיפת אחת מהן תביא לתגובה של שתיהן,

וגם אמירתו של חדד כי "אחרי המלחמה לא יהיה משא-ומתן לשלום" - כל אלה הם ניסיון להלך אימים על ישראל, מתוך הבנה שדבריו של ברק משקפים חשש וחולשה.

בהקשר זה, אומרים מומחים לזירה הסורית כי ברק שגה כשנתן פרסום לדבריו, באופן שגורם לכרסום בהרתעה הישראלית. ואף על פי כן, עדיין, דברי הפוליטיקאים הסורים לא מצדיקים השתלחות מאוד לא דיפלומטית מצדו של שר החוץ ליברמן. דבריו היום רק מעצימים את תדמית "החלש התוקפן", שסוריה מנסה להדביק לישראל.