זה שאני לא שוכב איתך לא אומר שאני לא אוהב
אז אתה גרוש ויש לך ילדים, ואתה גדול ממני בכמה שנים טובות, אבל אף אחד לא יבין לעולם את מה שהיה בינינו. ככל שינסו, לעולם לא יידעו. מכתב גלוי לאחד יחיד ומיוחד
לא רציתי להראות, כדי שלא תיכווה. לא רציתי להראות או לדבר על זה, כי ידעתי שכמו שזה היה מכאיב לי לראות אותך פותח דף חדש עם גבר אחר - ככה זה יכאב לך. כאב שחונק אותך. כזה ששואב אותך אליו, ואז אתה במלחמה לצאת ממנו.
אני יושב וחושב עליך, עם הפרצוף המתוק שלך, עם העיניים החומות הטובות שתמיד היו מרגיעות אותי ועם הרגישות הגבוהה שיש בך רק כשאנחנו לבד. חושב על כמה מזל היה לי שזכיתי להיות החבר הכי טוב שלך, המאהב שלך ואיש סודך לארבע שנים, שחלקן היו קצרות מדי וחלקן ארוכות. אתה יודע שאהבתי אותך אהבת נפש. אז אתה גרוש ויש לך ילדים, ואתה גדול ממני בכמה שנים טובות, אבל אף אחד לא יבין לעולם את מה שהיה בינינו. ככל שינסו, לעולם לא יידעו.
לימדת אותי את דרך האבנים הטובות
אתה שינית אותי. מבן אדם מריר, מופנם, חסר ביטחון ואגואיסט לא קטן, הפכת אותי למשהו אחר לגמרי. לימדת אותי את דרך האבנים הטובות. עד היום כל פעם שאני רואה אשה מבוגרת הולכת ברחוב עם שקיות כבדות וקשה לה, אני נזכר בך ויודע שאילו היית כאן לידי לבטח היית מציע לה את עזרתך, בתוספת החיוך המתוק שלך. בדיוק אז אני מציע לה את עזרתי, ובן רגע אני מרגיש יותר טוב עם עצמי.
לימדת אותי לשתוק מתי שצריך. אמנם סבלת מהפה החריף שלי לפעמים, אבל הערצתי את המבט הזה שלך, שגם בלי להגיד כלום אומר את הכל. בלי מילים. אתה נותן לי לשחק במילים כמו שאני אוהב, אבל אתה מסיים עם מבט אחד קצר, שלפעמים היה משדר אכזבה ולפעמים כאב וחוסר הבנה. ואחרי שהיו נגמרות לי המילים, היית חותם את הוויכוח, שקרוב לוודאי הפך לריב באיזשהו שלב, דווקא בשתיקה.
למען האמת, השקט שלך עשה עבודה טובה הרבה יותר מהמילים הגבוהות שלי. והחוכמה הזאת שלך, לדעת מתי לשתוק, היתה תזכורת מצוינת לסיבה שאני איתך. החוכמה שלך לדעת מתי לענות לי ולהעמיד אותי במקומי כמו חייל, ויותר מזה - לדעת מתי לא לומר כלום ולתת לי לחשוב על זה בלי שתדבר. הכרת אותי, אולי יותר טוב מכולם. תמיד אמרנו שאנחנו ערומים זה מול זה 24 שעות ביממה. ולא בגלל שלא נפרדנו לרגע, אלא בגלל שלא היו מחסומים. הכל היה אמיתי. כמו שרצינו.
אחרי שלוש ומשהו שנים התחיל להפריע לי שאתה נוחר
אבל ככל שזה עדיין כואב, נפרדנו. בחרנו לסיים את הקשר הזה. אחרי שלוש ומשהו שנים התחיל להפריע לי שאתה נוחר בלילה, לפני כן זה מעולם לא הפריע. והאמן לי שנחרת. אבל פתאום גם אתה הפסקת לשתוק. איבדת את הסבלנות. כמוני, רק בדרך אחרת.
וממש אז, כשהרגשנו שאנחנו טובעים - החלטנו שכדאי שניפרד. ומסע הפרידה החל את דרכו.
בתקופה הראשונה היה לי פשוט מוזר. אין אף אחד בבית, והבית מסודר ולא מבולגן גם אחרי שלא הייתי כל היום. אבל כמו שהבית כבר לא מבולגן, ככה אין יותר את ריח בישוליך שכל כך הערכתי.
בתקופה השנייה מתחיל הכאב. אתה מתגעגע לבלגן שהיה. אתה לא נרדם בלילה מהשקט. אתה מנסה לישון באלכסון וזה פשוט לא הולך. מאז שעזבת לא שמעתי שוב את אירוויזיון 79' האהוב עליך, או כל אירוויזיון אחר.
מנסה כל טקטיקה אפשרית להחזיר אותך אליי
ואז אני רוצה לחזור אליך. מנסה כל טקטיקה אפשרית להחזיר אותך אליי. אני רוצה אותך בחזרה. עכשיו. תארוז הכל ותחזור לגור איתי. אמנם עד עצם היום הזה החוק שלנו שאומר שלעולם לא מסננים זה את זה בטלפון, אבל היית עונה לי שאתה לא חושב שזה רעיון טוב. ושוב לא הייתי נרדם כל הלילה בתהייה איך אני כל כך רוצה אליך ואתה לא באמת רוצה אליי.
ואז, כמו בטבע, הגלגל מתהפך. אני מתחיל לשחרר, ואתה מתחיל לחזק. אני טיפה מרפה - ואתה שולח לי הודעות אהבה. אתה הבנת שאתה רוצה אותי בחזרה וגם אתה למדת את הלקח ואתה בטוח שהפעם זה יעבוד לכל החיים. כמו שאנחנו רוצים. אבל אני לא רציתי.
תמיד שמרנו על קשר. גם כשלא התראינו הרבה זמן, אחד מאיתנו היה נשבר ומתקשר לשני רק כדי לשמוע שהכל בסדר, אבל גם לא מתאפק ושואל אם אפשר לבוא לישון יחד הלילה. רק לישון, בלי סרטים.
כעבור כמה חודשים בנפרד, עזבתי לפריז. לא חשוב למה ואיך. והכרתי שם, רק יומיים אחרי שהגעתי, בחור צרפתי. התאהבתי בו. לא עוד סטוץ או רומן קייצי מרענן. באמת אהבה אמיתית. ולא הבנת מה פתאום נעלמתי לך, או למה אני לא עונה למיילים שלך שעה אחרי ששלחת אותם. בדיוק כמו שלא הבנת איך לעזאזל נפרדנו ולמה אנחנו לא ביחד.
אני מבטיח לך שאף אחד לעולם לא יחליף את מקומך בליבי. אתה לא עוד אקס מיתולוגי. אתה היית מורה דרכי, כמו שאני הייתי שלך. לא אשכח איך כל בוקר הייתי מתעורר לשיר אהבה חדש על המקרר, וכל ערב הייתי חוזר לחיבוקים ארוכים מול הטלוויזיה. אתה הנבחר שנתן לי את הכוח לעמוד מול כל המשפחה ולהצהיר שאני עובר לגור עם בחור, וזה לא סתם חבר. זה הבנזוג שלי. וכן, אני הומו ואני לא מוכן אחרת.
אז אולי התאהבתי בצרפתי, ואולי אתאהב בבחור אחר, אבל אתה תמיד תהיה שלי. זה שאני לא שוכב איתך לא אומר שאני לא אוהב אותך. מה שאנחנו עברנו ביחד ישאיר אותנו מחוברים לכל החיים.
אהובי, אני באמת מאחל לך שתמצא אהבה אמיתית ותממש את כל שיש לך לתת. אבל אנחנו כבר לא אותם אנשים שנים שהיינו לפני שש שנים. השתנינו. התפכחנו. כל אחד במקום אחר בחיים.
דע לך ולעולם אל תפקפק, שתמיד אהיה גאה שאתה האקס המיתולוגי שלי. כי זה אתה ואתה זה אף אחד אחר...
מוקדש לכל האקסים המיתולוגיים. במחשבה שנייה, לכולנו.
לפנייה לכתב/ת 
