קבוצת "אירווין" כבשה את חולון

קבוצת האמנים "אירווין", שהוקמה ב-1984, משמשת כמחלקת האמנות החזותית של קולקטיב האמנות NSK (אמנות סלובנית חדשה), הכולל גם מחלקת מוזיקה (ההרכב האלקטרוני האייטיזי Laibach), מחלקת עיצוב גרפי, מחלקת תיאטרון ומחלקה ל"פילוסופיה טהורה ויישומית".

הקבוצה החלה להציג אמש (שבת) במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית בחולון, תערוכה בשם "העין של המדינה". האוצר הוא אבי פיטשון, והיא תינעל ב-10.4.

העין של המדינה מציצה מחולון (צילום: באדיבות קבוצת "אירווין") 

למעשה, ב-1991 הכריז הקולקטיב על עצמו כמדינה עצמאית המתקיימת בזמן, במקום ובמרחב. קיום ערטילאי זה לווה בהנפקת דרכונים, בולים, מטבע, דגל והמנון, והקמת שגרירויות זמניות שפעלו במסגרת תערוכות ואירועים של הקולקטיב.

NSK. מדינה עם דגל, המנון ושגרירויות

הדברים הגיעו לידי כך שלאחר התפרקות יוגוסלביה הצליחו מספר אזרחים לברוח מסרייבו באמצעות שימוש בדרכונים דיפלומטיים של מדינת NSK הדמיונית. בשנים האחרונות הוצפו משרדי הקולקטיב במאות בקשות להנפקת דרכון מאזרחי מדינות אפריקה, בעיקר מניגריה, שקיוו שהפספורט ישמש להם כרטיס כניסה לחיים באירופה המאוחדת.

צה"ל לא מוכן לקחת חלק

אחד הפרויקטים בתערוכה הוא "משמר NSK" – סדרת צילומי חיילים מצבאות אירופיים שונים, העונדים את סמל מדינת NSK על שרוולם ועומדים על רקע דגל מדינת NSK. אירווין פנו אף לצה"ל בבקשה לאישור רשמי להמשיך את הפרויקט עם חיילים ישראלים, אך צה"ל השיב בסירוב.

עבודה של בוג'אן ראדוביץ', מתוך התערוכה

התערוכה במרכז הישראלי לאמנות דיגיטלית, תציג בין השאר רטרוספקטיבה מתומצתת של הציורים והאייקונים השזורים בגוף העבודות של אירווין, תיעוד בצילום וידאו של פעילות NSK בשנים האחרונות עם דגש על השגרירויות והנפקת הדרכונים, ובנוסף פרויקט חדש בו עוסקים חברי "אירווין" לעסוק בשאלות מתחום הדת והמדינה.

לשאלה האם לא מדובר במעטה גימיקי לדבר מהותי, שקצת יצא מפרופורציה, עונה האוצר פיטשון: "אני יכול לומר הרבה דברים בנושא, אבל הדבר העיקרי הוא שאפשר להפנות את שאלתך בדיוק באותו אופן למדינות ממשיות. למעשה, אולי המימוש הוא בדיוק המקום בו הגימיק איבד פרופורציות".

פיטשון מוסיף כי כל הפעילות של מדינת NSK וקבוצת "אירווין" בתוכה, מבוססת על "להיות יותר מדינתי מהמדינה", מה שסלבוי ז'יז'ק כינה "הזדהות יתר". "איבוד הפרופורציה הוא מרכיב מהותי באסטרטגיה הזאת, שאני מאמין שיוצר שיקוף מרתק של המקבילה הממשית".

קבוצת "אירוויון". בין לייבאך, ציונות וקולקטיב

"דוגמה דומה היא הפרויקט שעשו עם צבאות שחייליהם עמדו דום לדגל NSK, ובמלים אחרות נכנעו לדגל זר, או במונחי שאלתך גרמו בעצם הסכמתם התמוהה לגימיק לצאת מפרופורציות. אז שוב, המציאות מגיבה לסימולציה של NSK באופן מפתיע ומופרך יותר מכל תעלול יחצני".

בערב הפתיחה, ביצע פיטשון את "החולם הקטן", שירה של חוה אלברשטיין כחלק מהתוכנית האמנותית. "השיר מתאר ילד שמדמה עצמו לענן, פרפר וקוסם", הוא מסביר את הקשר לתערוכה. "בפזמון הוא שר 'לו רק ניתן, לו רק ניתן, הייתי עושה זאת מזמן', ובבית האחרון הוא מגלה לנו שבעצם שום דבר מזה לא קרה ולא יקרה, זה רק חלום".

"מבחינתי, כאן ניצבת השאלה מה חלום ומה יכול להתממש, מה קורה לאוטופיה כשהיא מנצחת, האם, כמו שאמר עמוס קינן, כשהחלום מתגשם והתוצאה מקולקלת צריך להתחיל את התיקון מהחלום עצמו? בטקסט האוצרותי שלי כתבתי שהחלום הציוני בלידתו היה מופרך בהרבה מהרעיון של ידידנו הסלובנים. אז בכלל נשאלת השאלה על מה אפשר לומר בתחום הזה שיצא מפרופורציות".

האם באמת יש לקבוצה שאיפות מעבר לאמנות?

"הייתי אומר שכן, אם כי לא בהכרח במובן שמקביל לרעיון הציוני. במהלך החיים של מדינת NSK היא כבר הגיבה בעירנות ואומץ לטשטוש בין חיים ואמנות, ואפשרה התרחשויות של יציאה מפרופורציות, מה שאנו רגילים לקרוא 'אמנות', כמו למשל כשאנשים ברחו מאיזור המלחמה בבוסניה בעזרת דרכון דיפלומטי של NSK".

מגיבים בשטח

פיטשון מוסיף כי בהמשך השנה ייסעו חברי אירווין לניגריה למפגש עם מאות אם לא אלפי מבקשי דרכון NSK. "זה בהחלט משהו ש'אירווין' לא צפו, לא חשבו עליו ולא בנו עליו, אבל הם מגיבים לו בשטח, כלומר ברובד החיים הממשיים".

דרכון של NSK. מאות בקשות להנפקת דרכונים, בעיקר מאפריקה

"כמו כן, בסוף 2010 יתקיים הקונגרס הראשון של אזרחי NSK ואני אחד מ-30 הנציגים. אני יכול לומר לך שמבחינתי יש שאיפות מעבר לאמנות, והסיבה העיקרית לכך שרוב הפעילות מתרחשת בשדה האמנות היא שזה השדה שמאפשר להתנסות במודלים שונים המתייחסים למציאות תוך מינימום שפיכות דמים".

איך אתה, ישראלי שמתגורר בלונדון, הגעת לקבוצה הזאת?

"הגעתי דרך העניין שלי במוזיקה מחתרתית וספציפית כפאנקיסט ואקטיביסט. כחלק מהשמאל הסהרורי שנאתי את ה'נחנחיות' של 'שלום עכשיו', והעדפתי את השמאלנות התוקפנית והזועמת של הפאנק, כי השקפת העולם שלי התבססה על פחד וזעם".

"הכל התחיל מלהקת לאיבאך באירוע וידאו מרתוני במוזיאון תל-אביב שהתקיים ב-1987. יואב קוטנר או מיכאל

רורברגר, אני לא זוכר מי מהם, הקרין קליפ מהופעה שלהם וזו היתה אהבה ממבט ראשון. המשכתי לעקוב ולהתעניין, וכשחייתי בברלין היתה רטרוספקטיבה של 'אירווין', שם הנפקתי לעצמי דרכון ונפגשתי לראשונה לשיחה מרתקת עם אחד מחברי הקבוצה. באותה שנה גם ראיתי לראשונה את לאיבאך בהופעה ומיותר לציין שהיה מדהים. מאז הכרתי גם אותם והתערוכה היתה יוזמה מתבקשת לגמרי. בשלב הבא אני רוצה להביא לכאן את לאיבאך, אבל זה לא יהיה פשוט".