שתף קטע נבחר

כבאי הדרום הבעירו צמיגים: "ננטוש את התחנות"

הכבאים נוקטים בעיצומים במחאה על הפגיעה בשכרם, ובין היתר מוחים על ביטול הוצאות הרכב שלהם, שניתנו כיוון שהם נאלצים לעתים להגיע לשריפות ברכב פרטי. "הסיפוק שלנו הוא להציל חיים", אומר אחד מהם, "אבל צריך גם לקנות טיטולים"

כבאי תחנת באר-שבע מצאו עצמם הבוקר (יום א') פועלים בניגוד לאינסטינקט הטבעי שלהם, והחלו להבעיר צמיגים מחוץ לתחנה - במסגרת העיצומים שבהם פתחו כבאי הדרום, במחאה על הפגיעה הצפויה בתנאי השכר שלהם והתנאים הירודים של תחנות הכיבוי והציוד.

 

בין היתר, מוחים הכבאים על ההחלטה האחרונה לשלול מהם את הוצאות הרכב שקיבלו עד כה, כיוון שלעתים היו צריכים להשתמש ברכבם הפרטי כדי להגיע למקום השריפה או לתחנת הכיבוי.


הכבאים מבעירים אש. "לא מבקשים מה שלא מגיע לנו" (צילום: הרצל יוסף)

 

הכבאים טוענים, בין היתר, כי יו"ר איגוד ערים באר-שבע, אלי לוי, פוגע בזכויותיהם, נוקט שיטות ניהול כוחניות ומנסה להפר באופן חד-צדדי את הסכם השכר שעליו סוכם איתם, גם באמצעות הקיצוץ בהוצאות הרכב. "יו"ר איגוד ערים באר שבע קיבל החלטות שערורתיות וטוען שאנחו מקבלים שכר לא חוקי", אמר ל-ynet להב חיים בר, קצין מניעת דלקות וחבר ועד ארגון הכבאים. "אנחנו לא מבקשים את מה שלא מגיע לנו. כבאי שצריך להגיע למקום שריפה בתוך שלוש דקות, מהבית, צריך את הוצאות הרכב. אם הפגיעה בשכרנו תימשך - אנחנו עוד ננטוש את תחנות הכיבוי".

 

ועד הכבאים של מרחב דרום גם דורש לטפל במפגעים התברואתיים בתחנות הכיבוי ולחדש את הציוד הישן. "מצב התחנות בדרום הוא בלתי נסבל. תחנת הכיבוי במועצה האזורית אשכול, אזור הנתון לירי טילים, מורכבת מחדרון קטן וישן, ללא שירותים או מקלחת", מספר בר. "הכבאים חוזרים לתחנה לאחר כיבוי השריפות ונאלצים להתקלח במקלחות של המועצה. בירוחם, התחנה ממוקמת בחדר של המועצה הדתית, ובמצפה רמון - התחנה היא בתוך דירה ישנה והכבאית מרוחקת מהמבנה".

 

40 דקות ברגל לתחנה

הכבאי נאיף אל-זיאדנה, אב לשישה ילדים, מקבל שכר מינימום. לדבריו, כעת ייפגע שכרו עוד יותר. "כשאני מכבה שריפה אני זקוק גם לפרנסה. אני מקבל רק שכר מינימום ואני חייב לצעוק ולא יכול לשבת בחיבוק ידיים אם יפגעו בשכרי. אעשה הכל למען הצלת חיי אדם ורכוש במדינת ישראל בכל שעה - אבל בבקשה, אל תפגעו לי בפרנסה".

 

אל-זיאדנה מתגורר בפזורה הבדואית סמוך לרהט, והולך מדי יום ברגל לתחנת הכיבוי, 40 דקות הלוך ושוב. "זה כבר עבר כל גבול", הוא אומר. "גם המצב בשטח לא טוב. לעתים אני נאלץ להיעזר באזרחים כדי לכבות שריפות או בתאונות דרכים. הסיפוק אצל הכבאים הוא להציל חיי אדם, אבל צריך גם לקנות חלב ולחם וטיטולים".


"הצילו את המציל". כבאים מפגינים בבאר-שבע (צילום: הרצל יוסף)

 

"מדובר בהחלטה שרירותית", מוסיף הכבאי מוטי בוקובזה. "כשיש שריפה, קוראים לנו ואנחנו צריכים להגיע. לכבאים אין היום מוטיבציה או חשק לבוא לעבודה. ההחלטות הללו יפגעו בבטחון האזרחים בבאר שבע ובנגב. איש לא יכול לומר שעבודתנו אינה עבודת קודש.

אנחנו לא פקידים שיושבים מאחורי שולחן - אנחנו אנשי הצלה. אלה תוספות שמגיעות לנו בדין. לאנשים לא אכפת מהכבאים כיום".

 

אולם יו"ר איגוד ערים באר-שבע, אלי לוי, מסרב להיכנע לדרישות. "הכבאים צריכים להתעשת", הוא אמר ל-ynet בתגובה. "הם יקבלו רק את מה שמגיע להם. הם פתחו בשביתה שאינה מוצדקת לדעת ההנהלה והמועצה, שהחליטו להביא להבראת איגוד ערים. תשלומים שלא מגיעים לכבאים בדין לא ישולמו. אנו נציגי ציבור, ואמונים על הקופה הציבורית, ואין שום סיבה שנמעל בשליחות הזו. השביתה הזו היא על דבר אחד - כסף. לא צריך לנצל את העובדה שהם מצילים חיים. הכבאים אינם מקופחים".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צמיגים בוערים בבאר-שבע, הבוקר
צילום: הרצל יוסף
מומלצים