ממתין למהפכה, בינתיים אני שותה

שירי מהפכה

א.

הִתְחַלְתִּי לְעַשֵּׁן "טַיְים" מִתּוֹךְ

הִזְדַּהוּת עִם מַעֲמָד הַפּוֹעֲלִים

דָּפוּק וּמְקֻפָּח

וּמְנֻצָּל מִתָּמִיד

אֲבָל עִם מוּדָעוּת פּוֹלִיטִית חֲרִיפָה

אֲנִי מַמְתִּין לָהּ

לַמַּהְפֵּכָה.

בֵּינְתַיִם אֲנִי שׁוֹתֶה.

ב.

וַהֲכִי אֲנִי רוֹצֶה

שֶׁכָּל זֶה יִהְיֶה כְּבָר מֵאֲחוֹרַי.

זִכָּרוֹן.

וּכְבָר אָמְרוּ:

"זֶה לֹא נִגְמַר עַד שֶׁזֶּה נִגְמַר"

וְעַד אָז אַתָּה

לֹא יָכֹל לִהְיוֹת בָּטוּחַ

שֶׁאֵי פַּעַם כָּל זֶה יִסְתַּיֵּם.

ג.

אֲנִי אוֹהֵב שְׁתִיקוֹת.

אוּלַי בִּגְלַל זֶה אֲנִי שׂוֹנֵא בְּנֵי אָדַם.

אֲנִי כְּבָר לֹא זוֹכֵר מִי

לָחָשׁ בְּאָזְנִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה

אֶת הָאִמְרָה בַּת הָאַלְמָוֶת

"אֲנָשִׁים הֵם

חָרָא שֶׁל אֲנָשִׁים"

בְּכָל אֹפֶן הַצֶּדֶק עמּוֹ.

הֵם רַעשָׁנִים

הֵם טִפְּשִׁים בְּרֻבָּם

יֵשׁ לָהֶם רֵיחַ רַע מִכַּפּוֹת הָרַגְלַיִם

וְהֵם מַזְכִּירִים לִי יוֹתֵר מִדַּי

אֶת עַצְמִי.

ד.

בֵּינִי לְבֵינִי

אֲנִי מוֹדֶה לִפְעָמִים

שֶׁגַּם לִפְנֵי כָּל זֶה

לֹא הָיָה

עַד כְּדֵי כָּךְ טוֹב.

כֵּן,

גַּם לִפְנֵי כָּל זֶה

סָפַרְתִּי לְאָחוֹר.

מְחַכֶּה.

לַדָּבָר הָאֲמִתִּי שֶׁיָּבוֹא כְּבָר.

לָהַתְחָלָה הַמַּמָּשִׁית

לַגְּאֻלָּה הַסּוֹפִית

לָאַהֲבָה

לָחַיִּים.

ה.

קַמְתִּי בְּזַעַם וְהִתְנערְתִי

עוֹלָם יָשָׁן עַד הַיְּסוֹד הֶחֱרַבְתִּי.

רָצַחְתִּי חֵירוּת.

הִלְשַׁנְתִּי אַחֲוָה.

בָּזַזְתִי שִׁוְיוֹן.

שָׂרַפְתִּי הַכֹּל וְלֹא הִשְׁאַרְתִּי

אֶבֶן עַל אֶבֶן

אוֹ בַּיִת עוֹמֵד.

חִיסַלְתִי אוֹיְבִים.

חָשַׂפְתִּי קוֹשְׁרִים.

תָּלִיתִי אֶת הַבּוֹגְדִים

אֶחָד

אֶחָד

אֶחָד

אֶחָד.

ו.

מֵעָפָר בָּאתָ

וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב

מִכָּל זֶה חָמַקְתָּ

וְהִנֵּה אַתָּה שׁוּב.

ז.

וּמֵרֹאשׁ אֲנִי מוֹדֶה:

בָּגַדְתִּי בַּמַּהְפֵּכָה.

תְּלוּ אוֹתִי אָחַי.

החֵרוּת הָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה

עִם הַגַּב אֶל הַקִּיר.

אַחַר כָּךְ הִתְחַשְׁבֶּנְתֵם

עִם הָאַהֲבָה.

אֲנִי מֵנִיחַ שֶׁאֲנִי הַבָּא בַּתּוֹר.

עָשׂוּ אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ לְהֵעָשׂוֹת.

עָיֵף וּפָּגוּעַ, שִׁכּוֹר כְּבָר שָׁבוּעַ.

אוֹכֵל אֶת מָה שֶׁבִּשַּׁלְתִּי עַכְשָׁו

כָּנוּעַ וְדַי. רַק תַּגִּידִי מָתַי

מַסְרִיחַ כְּמוֹ כֶּלֶב בְּבַּר מְחוּרְבָּן

וּמָחָר הוּא יוֹם חָדָשׁ וּמָחֳרָתַיִם

אֲבָל אֲנִי – אֲנִי שׁוֹתֶה בֵּינְתַיִם.

מְדַקְלֵם לַקִירוֹת שׁוּרוֹת שֶׁשְּׁמוּרוֹת

לְלֵילוֹת שֶׁכַּאֵלֶה מִתַּקְלִיט מְיוּשָׁן

שֶׁל זַמָּר מִזְדַּקֵּן, שֶׁכָּמוֹנִי מִזְמַן

אִבֵּד אֶת הַדֶּרֶךְ וְשָׁכַח אֶת הַזְּמַן.

וְיוֹם אֶחָד אוּלַי בְּאֱמֶת אֶפְרֹשׂ כְּנָפַיִם.

אֲבָל אֲנִי – אֲנִי שׁוֹתֶה בֵּינְתַיִם.

מֶלְצָרִית מְעוּשָׂה בִּתְנוּעָה מְאוּסָה

מְמָרֶקֶת דַּרְכָּהּ מִשֻּׁלְחָן לְכִסֵּא

הִיא יָפָה כְּמוֹ אֵלָה, אוֹ אוּלַי מִשְׁאָלָה

שִׁיכּוֹרָה שֶׁל נַוָּד מְנוּדֶה

שֶׁבְּלִי תִּיקְוָה, בְּלִי יֵאוּשׁ וּבְלִי נַעֲלַיִם

בְּלִי שׁוּם דָּבָר הוּא שׁוֹתֶה בֵּינְתַיִם.

יָרֵחַ חָצוּי מְרַמֵּז עַל סִכּוּי

וְרוּחַ קָרָה מַזְכִּירָה שֶׁזֶּה סְתָו

בְּדַל סִיגָרִיָּה מָעוּךְ וְהַלַּיְלָה שָׁפוּךְ

מִבִּירָה וְיַיִן וְלֵב מְאֻכְזָב

וַאֲנִי מַכִּיר מָקוֹם אֶחָד שָׁם

הַשְּׁתִיָּה חִנָּם עַד שְׁתַּיִם –

אָז עַד אָז, אֲנִי – אֲנִי שׁוֹתֶה בֵּינְתַיִם.

באביב 2002 שם נדב ברזילי קץ לחייו והוא בן 28 בלבד. במושב האחורי של החיפושית שלו הייתה ערימת שירים אותם הוא חילק ברחוב לכל מי שהכיר. הערימה הזו הפכה לספרו הראשון "זמן הג'ננה" אותו ערך והוציא לאור אביו. השירים המובאים כאן לקוחים מתוכו