מ-2007: עלייה חדה במחלת העור "שושנת יריחו"
עלייה של עשרות אחוזים בשלוש השנים האחרונות במספר החולים במחלה העורית הקשה, שגורמת לכיבים, זיהומים וצלקות. הסיבה לעלייה בהדבקה: בנייה באזורים חדשים, שבהם קיים הטפיל המועבר אל זבוב החול וממנו - אל בני האדם. מומחה: לרופאים בישראל אין נסיון רב עם המחלה, ולכן חולים רבים אינם מאובחנים בזמן
מחלת ה"לישמניה " מראה התפשטות מדאיגה: בשלוש השנים האחרונות חלה עלייה של עשרות אחוזים במספר החולים במחלה העורית הקשה, הגורמת להופעת כיבי עור, זיהומים וכאבים עזים, והמותירה צלקות על פני העור. המומחים עדיין לא יודעים מה עורר את זבוב החול להעביר את המחלה, ומזהירים מפני איחור בטיפול.
בשלוש השנים האחרונות חלו בממוצע בשנה כ-215 אנשים בישראל במחלת הלישמניה. עם זאת, המספרים האמיתיים ככל הנראה גבוהים יותר, משום שהדיווחים המגיעים למשרד הבריאות הם חלקיים בלבד ומתייחסים לתחלואה במגזר האזרחי בלבד. התופעה, יש לציין, שכיחה יותר בקרב חיילים.
חדש: זן טרופי קשה
לישמניה היא מחלה הנגרמת על ידי טפילים המועברים בעקיצה של זבוב החול. מרבית סוגי המחלה מועברים על ידי בעלי חיים אל זבוב החול וממנו אל בני האדם. מיעוט ממקרי הלישמניה מועברים מבני אדם אל זבוב החול ובחזרה לבני האדם.
לאחר עקיצת זבוב החול, מתרחשות אחת משלוש מחלות. השכיחה שבהן בארץ היא לישמניה עורית. נדירה יותר היא לישמניה הפוגעת בעור-וריריות, והיא מופיעה בעיקר במטיילים שחזרו מדרום אמריקה. המחלה הקשה מכולן היא לישמניה ויסצרלית (המכונה גם קלה-אזר) המובילה לשיעור תמותה גבוה בשל קריסת מערכות. מחלה זו קיימת בארץ בכלבים אך נדיר שהיא מועברת אל בני אדם.
מספרי ההדבקה של השלוש שנים האחרונות גבוהים באופן משמעותי מהרישומים בשנת 2003, אז דווחו למשרד הבריאות על 95 איש שחלו במחלה. בשנים קודם לכן היו המספרים נמוכים עוד יותר: בשנת 2002 חלו רק 37 איש בלישמניה, בעוד שבשנת 2001 דווח על 26 אנשים שנדבקו במחלה.
בראיון ל-ynet מסביר פרופ' אלי שוורץ, יו"ר החברה הישראלית לפרזיטולוגיה ומחלות טרופיות ומנהל מרפאת מטיילים בבית החולים שיבא, כי העלייה במקרי הלישמניה בשנים האחרונות קשורה כנראה לבנייה באזורים חדשים, שבהם קיים הטפיל בחיות מאגר שונות. אלה מדביקות את זבוב החול - והוא בתורו מדביק בני אדם. פרופ' שוורץ ציין גם שבאזורנו זן חדש - לישמניה טרופיקה, שהוא אלים וקשה יותר לטיפול.
כבר לא "שושנת יריחו"
לדברי פרופ' שוורץ, השם "שושנת יריחו" כבר אינו אקטואלי. מאז איזור יריחו שבבקעה, עברה המחלה לאיזורים חדשים בנגב, בעיקר קרוב לגבול עם מצרים, ליישובי עמק בית שאן (כפר רופין ושדה אליהו), ולאזורים עירוניים כגון טבריה ומעלה אדומים.
אחת הדוגמאות להדבקה בטפיל החדש מזן לישמניה טרופיקה התרחשה השנה ביישוב פדואל שבשומרון. מדובר ביישוב המונה כ-200 משפחות, שם נדבקו עשרות ילדים במחלה קשה, ולעתים מדובר היה בהדבקה של משפחות שלמות. "אלה ישובים הבנויים ליד מסלעות", מסביר פרופ' שוורץ, "וככל הנראה קיימת שם שכיחות גבוהה של מכרסמים כגון שפני הסלע, שהם חיות המאגר שהעבירו את הטפיל לזבוב החול".
לדברי פרופ' שוורץ, לרופאים אין נסיון רב עם המחלה ולכן רבים אינם מאובחנים בזמן ואינם מקבלים את הטיפול הנכון. "הראינו לאחרונה כי טיפול אנטי פטרייתי יעיל יותר מטיפולים קודמים", אומר המומחה. "בנוסף, רבים מהרופאים נותנים למטופליהם משחות אנטיביוטיות שכמובן אינן יעילות. זה גורם לאיחור בטיפול, אם בכלל מתבצעת האבחנה, ולסבל מיותר של החולים".
פרופ' שוורץ ממליץ לרופאים כי בכל מקרה של הופעת כיבים עוריים, יתייעצו עם רופאים באחת ממרפאות המטיילים או ברופא עור המתמחה בזיהומים טרופיים לקבלת טיפול מוקדם: "איחור בטיפול יכול לגרור כיבים גדולים, מפרישים, מזוהמים וכואבים עד לצורך באישפוז לקבלת טיפול אנטיביוטי לתוך הוריד. בתוך כך חשוב להגביר את מודעות הרופאים למחלה זו, וכיב בעור שאינו נרפא יש לבדוק גם ללישמניה עורית".
לפנייה לכתב/ת 
