הגן שלנו סגור
"הגן של פינצי-קונטיני" של ג'ורג'ו בסאני היא יצירה מלאת תמונות בלתי נשכחות שכולה געגוע וכבוד לעבר, אם כי לפעמים מתפקעת מרוב פרטים
ב"פתח דבר" של הספר "פינצי-קונטיני" מתאר המספר כיצד ביקור בבית קברות עתיק באיטליה הזכיר לו את בית הקברות של ילדותו - בית הקברות היהודי בפרארה, ואיך הזיכרון של אחוזת הקבר הענקית והריקה של משפחת פינצי-קונטיני עורר בו את הרצון לספר עליהם ועל העולם בו היו פעם.
בסאני. אקט של כבוד לעבר (צילום: באדיבות הוצאת עם עובד)
במרכז הספר ניצבת מערכת היחסים הרומנטית הלא ממומשת בין המספר הצעיר, יהודי בורגני ומשכיל, ומיקול הבלונדינית היפה, הבת של הפינצי-קונטינים, עשירי העיר.
הסיפור מתרחש בפרארה שבאיטליה, בין 1937 ל-1939. בעוד חוקי הגזע של בניטו מוסוליני דוחקים את היהודים מהמרחב הציבורי, ורבים מחברי הקהילה היהודית, בעיקר אלה שיש להם פחות מה להפסיד, כבר ברחו - הצעירים בני הטובים, המשכילים, הבורגנים, מסתגרים בתוך החומות המגוננות של אחוזת הפינצי-קונטינים.
"הגן של פינצי-קונטיני" הוא ספר איטי שמצריך סבלנות; המספר שלו פטפטן שמתאר באריכות את הגן, את הספרייה, את בית הכנסת, את המתחים החברתיים בתוך הקהילה היהודית והמתחים בין צעירים ומבוגרים. הספר מתפקע מרוב פרטי מציאות וריאליה. אבל בתוך כך מצייר גם כמה תמונות מדהימות, בלתי נשכחות, רודפניות.
החיים של האנשים הצעירים, היפים והמחונכים האלה, בעלי הזכויות והיתרונות והמעלות, הם כמו חלום. אבל בחלום שלהם יש עבר מפואר והווה מקסים ועתיד עליו אומרת מיקול פינצי-קונטיני שאין לה שמץ של עניין בו, שהיא מעדיפה בהרבה את "היום הזה, הבתול, המלא חיים והיפה" (כשם שירו של סטפן מלרמה).
נקניק חזיר, טניס וספרות
תמונה: הצעירים נפגשים במגרש הטניס הפרטי של הפינצי-קונטינים. "בהפסקות בין המשחקים היתה מיקול, אגב נגיסה בכריך, שהיה תמיד, מתוך מידה של אנטי-קונפורמיזם דתי מופגן, אחד מכריכי נקניק החזיר". והם מדברים על ספרות ותרבות איטלקית, על פוליטיקה ועל מועדון הטניס העירוני שהוציא מכתב סילוק לחברים היהודים.
הם מפטפטים את עצמם לדעת בתוך עולם שעוד דקה יחרב, עד שפינצי-קונטיני האב מקבל הוראה ממזכיר המפלגה המקומי "להפסיק מיד את השערורייה של קבלות פנים יום-יומיות מתגרות, המשוללות, בין היתר, כל תוכן ספורטיבי בריא, שזה זמן-מה נערכות בביתו".
תמונה אחרת: שלושה בחורים צעירים נפגשים בחדר של אלברטו פינצי-קונטיני לדבר על פוליטיקה והיסטוריה וספרות. הם מתווכחים האם מוסוליני הוא מחלה נוראה שתקפה גוף בריא, או סממן של מוגלה שהתחילה הרבה שנים קודם והיהודים לא הרגישו בה כי היה להם טוב? בין לבין המספר היהודי מגלה שסולק מהספרייה הציבורית. פינצי-קונטיני האב ממהר לנחם אותו בהצעה להשלים את התזה בעבודה בספרייה הפרטית של המשפחה, יש בה יותר ספרים.
הקבר המלא והקבר הריק
ועוד תמונה שלא מופיעה בספר: כל החבורה הזאת, היפים והיפות, העשירים והפחות עשירים, המשכילים והתרבותיים, הסוציאליסטים והפאשיסטים, הדתיים והמתבוללים, כולם עולים בשקט מסודר אל האוטובוס שייקח אותם מחייהם אל הכלא, ואחר כך רחוק יותר, לגרמניה, למחנות, למקום קבורה לא ידוע. המצבה של הפניצי-קונטינים בעירם פרארה היא הקבר המשפחתי הריק.ג'ורג'ו בסאני כתב סדרת ספרים שבמרכזם הקהילה היהודית בפרארה איטליה. זהו הנודע שבהם, שגם הפך לסרט יפה ועצוב שזכה באוסקר לסרט הזר. זוהי יצירה שכולה געגוע, שכולה זיכרון של כבוד לעבר.
הגן של פינצי-קונטיני. ג'ורג'ו בסאני, תרגום: דליה עמית, 278 עמ', הוצאת עם עובד
לכל כתבות המדור לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
