לא לאספנים בלבד

למרות ההקשרים השליליים שנצברו בה: פטישיזם, אובססיביות, עודפוּת ועוד, האספנות היא תופעה חברתית ותיקה ורחבת היקף. התערוכה המצוינת "חיי מדף" שנפתחה במוזיאון חיפה לאמנות (אוצרת תמי כץ-פרימן ורותם רוף), מבקשת להתבונן מחדש בנבכי הנפש של האספנות, ובמנגנונים הפסיכולוגים ששימשו להגדרתה.

טלי אמיתי טביב מתוך "חיי מדף". התבוננות בנבכי הנפש דרך חפצים

כזוהי למשל עבודת הוידיאו של האמן הפולני רוברט קושמירובסקי (2009); העבודה מייצרת הקבלה חריפה בין חדריו של האספן לחדרי הנפש. המצלמה של קושמירובסקי נעה במשך דקות ארוכות בין חללים עמוסים לעייפה. הפריטים השונים המאכלסים אותם לקוחים מחיי היומיום: בובות, שעונים, טלוויזיות, תכשיטים, מדליות, פוסטרים ועוד.

כל חדר מוקדש לפריט מסוג מסוים. בניגוד למה שמתקיים במציאות, האוסף שולה את החפצים מן הערבוביה שמזמנת השגרה ומקטלג אותם על פי סדר נושאי. כך הופכת המציאות המובנת מאליה למחסנים חד-גוניים של ציוד. תרגום הוויית החיים למצבורים של חומר מעלה שאלות נוקבות על אופייה הלקטני של הנפש, ועל התרומה שממלאת האספנות לתפקודה.

מתוך האוסף של ארני דרוק

גם מיכל היימן מצליבה בין האוסף ובין הנפש, אך זאת באמצעות מהלך הפוך לזה שמייצר קושמירובסקי ("מבחן מיכל היימן M.H.T מס' 2"). היימן חושפת בפני הצופה את האוספים הפרטיים שליקטה במשך שנים, ביניהם תמונות שלקוחות מן המציאות הישראלית.

את הדימויים שנצברו באוסף הוא חושפת לעיני קהל מזדמן. הצופים מתבקשים להגיב לדימויים, כלומר לפרוש את אוסף הרגשות, האסוציאציות והסטריאוטיפים שנצברו בנבכי נפשם. גם פעולה זו, המעמידה את "מבחני ההשלכה" למבחן (המבחן של מיכל היימן), מעלה שאלות נוקבות הנוגעות לזיקות הגומלין שבין האוסף לנפש ולאופנים בהם האחד מכונן את משנהו.

אנדי וורהול מתוך עבודה של דב אור נר

אם אצל מיכל היימן הדימויים מהווים אוסף, בעבודתה של מיכל שמיר האוסף הפך לדימוי. הדימוי שבונה שמיר הוא תוצר של איחוד פיקטיבי בין פיסות חיים שונות: פרחים, חרקים ופרפרים מתים, שאוגדו יחד והונחו על משטח אחד.

אספנות היא התחדשות

המשטח הלבן מייצר דימוי המרפרר לגלויות ה"שנה הטובה" הנוסטלגיות, שרבות מהן מצויות עדיין בידי אספני מזכרות. השילוב שמייצרת שמיר בין החיים ובין המוות, מרמז כי האספנות, כמו מהלכי הנפש, היא תהליך מתמשך של התחדשות וכליה הניזון מן השגרה המקיפה אותה.

האוסף שולה את החפצים מן הערבוביה. מתוך מוזיאון מאיר אגסי

האספנות כפעולה המקפלת חיים ומוות נוכחת גם בעבודותיו של ארז ישראלי; העבודה העונה לשם "אוסף ה-eBay שלי" מורכבת משני אוספים פרטיים של האמן: האחד מכיל מזכרות שואה והשני מורכב מגלויות שנשלחו על ידי חיילים ששהו באירופה בזמן מלחמת העולם השנייה.

שני האוספים נרכשו באתר מכירות הפועל באינטרנט. הצבתם המבריקה זה מול זה מייצרת תמונת מראה הופכית: על הקיר נפרש מרבָד של מלחים צעירים שמחייכים מתוך גלויות, בעוד שבויטרינות מולם הונחו טלאים, כפות ובובות משחק ששימשו את האסירים במחנות ההשמדה. אלו ואלו: הלוחמים והאסירים, החיים והמתים, הפרצופים והכלים הפכו בפעילות האיסוף של ישראלי לאובייקט.

מיכל שמיר. האם גם בני אדם ניתנים לאיסוף?

הפיכת בני האדם לאובייקטים הניתנים לאיסוף, קטלוג ומכירה, היא תופעה חברתית עכשווית המרמזת על מהלכי הנפש של הקפיטליזם המאוחר, בו עברה הרוח האנושית החפצה בוטה. הדמיון שמקיימת התצוגה של ישראלי לחדרי התצוגה שתעדה דנה לוי ולעבודתו של עידו מיכאלי רק מחריף את האירוניה.

צה"ל בלי כובד ראש

לוי תעדה דגמים קלאסיים של חלל תצוגה מוזיאליים. חללים מסוג זה הגיעו לשיאם בעידן המודרני. לרוב נצברו בהם פסלי שיש, ציורי שמן וחיות פרא חנוטות, שכמו העידו על היכולות הוירטואוזיות הטמונות באדם המערבי. בעבודתו של עידו מיכאלי נצברו תגי יחידות וסמלי חילות של צה"ל שעברו מניפולציה הומוריסטית. זו רוקנה מהם את כובד הראש הלאומי בהם מוטענים הסמלים במסגרת הצבאית.

אסף עברון. אספנות. תופעה חברתית ותיקה ורחבת היקף

האופנים האירוניים בהם מתבוננים לוי ומיכאלי באוספים מקודשים שונים מעידים על האבולוציה שעבר התחום: מצבירת ייצוגים אמנותיים וסימבוליים לצבירת מהלכי נפש של חיילים, אסירים ואחרים, הנתונים במצבי קיום קיצוניים.

התערוכה המצוינת "לקלקל את הכלכלה: איסוף כפרקטיקה מושגית" שהוצגה באגף "יציאת החירום" של המוזיאון (אצרה אילנה טננבאום), מסכמת מהלך זה באמצעות עבודותיהם הקאנוניות של מרסל ברודהרס, דב אור נר וג'ון בלדאסרי. השלושה מציעים פירוק אנליטי של מושג המציאות ושל מכלול האופנים שפותחו לשם איסופה ושימורה.

אלמגרין ודראגסט. ואיך אוספים את המציאות עצמה?

העבודות השונות מצביעות על השרירותיות, הפיקטיביות והחלקיות המאפיינות את פעולת האיסוף המוזיאלית, אך יותר מכל הן מדגימות את חוסר היכולת לאסוף את המציאות, ללכוד אותה ולקבעה. המציאות, בדומה לנפש, חומקת, מתערפלת, מתפוגגת ומשנה צורה.

כאלו הם הנשר של ברודהרס, התפוזים של דב אור נר והתקריבים המטושטשים של בלדסארי. דומה כי שום פעולת

איסוף ושמירה לא תצליח לעמוד בפני התנועה המתמדת של האובייקט בין מצבי הצבירה השונים. העבודה המבריקה של אסף עברון המוצגת במסגרת הסדרה "אדרלנין" (אוצרת רותם רוף) כמו מסכמת את המהלך שבנתה התערוכה כולה.

עברון מתעד עגלות סופר עמוסות בגרוטאות ברזל. העגלות ותכולתן מוצגים כאוספים רגעיים המצויים בתנועה מתמדת. אלו אוספים שלוקטו באקראי; מחוץ למנגנוני הקטלוג שכפתה לוגיקת האיסוף המערבית. האוסף הסתמי, הנייד, המובל אל קיצו (מכירת גרוטאות הברזל לשם התכה ויצירה מחדש), מצליח ללכוד את נפש האספן העכשווי ואת פעולת האספנות עצמה. האוסף והאספן מוצגים כמהלך נזיל, הבוגד ללא הרף בהיגיון האנושי הבינארי שכונן אותם.

מוזיאון חיפה לאמנות - 8 תערוכות על איסוף ואספנות