דמעות של מלך
קובי פרץ עשה היסטוריה מקומית כאמן הישראלי הראשון המופיע בהיכל נוקיה בתל אביב. במופע מושקע, גם בסטנדרנטים של חו"ל, להיט רדף להיט, כולל חידושים ל"הוטל קליפורניה" ולמייקל ג'קסון. רק בהדרן הרשה לעצמו להתפרק ולבכות קצת
כשמונת אלפים אוהדים באו לראות אמש (ב') בהיכל נוקיה בתל אביב את ההצגה הכי טובה בעיר. רק שהפעם לא היו אלה שחקני מכבי תל אביב שהתחממו על הפרקט. קהל האוהדים הנלהב בא לראות תצוגה של איש אחד, קובי פרץ, המגשים חלום פרטי ובדרך גם עושה היסטוריה מקומית בתור האמן הישראלי הראשון שנפתחו בפניו שערי ההיכל המפורסם.
סמוך לשעה תשע בערב, הקהל כבר היה דרוך לתחילת האות לחגיגה ההיסטורית. ככל שקרבו הדקות לתחילת המופע, החלו להישמע בחלל הענק קריאות עולות ויורדות. "קובי, קובי, קובי", קראו המעריצים הרבים בהתרגשות עצומה. לא הרבה אחר כך, האורות כבו, הפנסים דלקו והצעקות איימו לנפץ את תקרת האולם. הנגנים איישו את עמדותיהם, זמרי הליווי תפסו את מקומם והצלילים הראשונים החלו להישמע.
פרץ. הלילה הזה, כולו שלו (צילומים: דנה קופל)
ואז הוא עלה, בחליפה לבנה בוהקת, נרגש, המום ונסער, והחל לשיר את השורות הראשונות מתוך הלהיט החדש "אולי". דקה, אולי שתיים אחר כך, נדמה היה כי פרץ כבר מתחיל לעכל היכן הוא נמצא. הוא הישיר מבט אל האולם וחייך את החיוך הכי רחב שיכול היה לפרגן לעצמו, שכן הוא ידע: הלילה הזה, כולו שלו.
"באתי מכפר שלם, בסך הכל עשר דקות מכאן, ובכל זאת, מעולם לא העזתי לדמיין כי אופיע כאן" סיפר פרץ בהתרגשות בסיום השיר ומיהר להודות לבורא עולם על שהביא אותו לכאן. מוטיב האמונה, ההודיה לאלוהים, קריאת ה"שמע ישראל" ואמירת "ישתבח שמו" גברו ככל שהתקדם הערב. פרץ יודע שבהצלחתו יש גם מרכיב גדול של מזל, ובתור אדם מאמין ובן למשפחה מסורתית, הוא מבין שמוטיב האמונה מספק גם לקהל, הספרדי ברובו, את החיבור המשותף לשורשים היהודיים.
זיקוקים לוהטים, מסכים מתחלפים, רקדנים יפים
"אולי" היה הספתח לכמות הלהיטים הענקית שיש לפרץ, איתם הרים כל פעם מחדש את הקהל על הרגליים וכמעט לא נתן לו רגע אחד של מנוחה ואפשרות להתרווח על הכיסאות. במשך שעתיים, ללא הפסקה, הוא עבר להיט אחר להיט: "תני לי לאהוב אותך", "האחת של חיי", "קחי אותי להיות לך בעל", "בלבלי אותו" – הלהיט הענק שהביא לו את הפריצה הגדולה - "משוגע עלייך", "את כמו אש" ומה לא. פרץ הגיש אותם כפי שפרפורמר ענק כמוהו יודע לתת, לא נופל מהמופעים הגדולים ביותר מחו"ל, כולל שימוש בזיקוקים לוהטים, מסכים מתחלפים, רקדנים יפים ופרץ אחד.
אבל כשפרץ הזמין לבמה את אישתר לביצוע הדואט המגה מצליח "יחד", הקהל כבר היה בהיסטריה. ולא סתם, "יחד" הצליח, תוך שנה מיציאתו, להפוך ללא פחות מקלאסיקה מודרנית ואחד הדואטים המצליחים (ולטעמי גם היפים) שנעשו כאן. לרוב הקרדיט אחראית הפעם דווקא אישתר, שכן קולה המהמם, בשילוב יופייה המהפנט, לא הצליחו להשאיר אף צופה אדיש.
הקהל. קריאות עולות ויורדות
לבושה בשמלה כסופה מנצנצת במיוחד - שרק עם ראותה הסיר פרץ את הווסט מעל כפתיו מרוב חום - הגישו השניים את השיר בצורה יוצאת מהכלל. לאחריו, פרץ ירד מהבמה והשאיר אותה לאישתר לביצוע השיר החדש שלה "האור".
להפתעתי, כבר עם סיום השיר ירדה אישתר מהבמה. מתברר, למרבה הפלא, שככל שפרץ משתדרג באולם בו הוא מופיע, זמן הבמה של אישתר פוחת, וחבל שכך. ראוי היה לתת לה דקות נוספות לביצוע כמה מלהיטיה הגדולים ובראשם "אלבינה". אישתר ראויה ליותר מאשר שיר בודד אחד.
חושב על קריירה בינלאומית?
בהמשך פרץ חזר לבמה, הפעם בלבוש קליל יותר, כמובן שוב על טהרת הלבן, שכבר הפך לסמלו המסחרי, והמשיך בשרשרת להיטי הענק שלו כמו "אמא", "אני זקוק לך", "בכל הכוח", "בן של מלך" ועוד.
נקודה מעניינת במופע היא העיבודים המיוחדים לכמה מהשירים, שחלקם כללו מחוות ללהיטי ענק כמו "Hotel California" של ה"איגלז", "Black Or White" של מייקל ג'קסון ואפילו "Can't Help Falling In Love" של מלך אחר, אלביס. האם בשימוש המוגבר בלהיטים לועזיים מנסה פרץ לרמוז על קריירה בינלאומית שהוא ינסה לפתח? במיוחד כעת, כשבארץ הוא באמת הגיע לסוג של טופ שממנו לאן כבר עוד אפשר לעלות? ימים יגידו.
הרוויח ביושר את ההסטוריה המקומית
האירוע המרגש ביותר בערב התרחש דווקא בדקות האחרונות של המופע. פרץ עלה להדרן והקהל שב וקרא את שמו משך דקות ארוכות. הפעם, פרץ כבר לא חייך מהמחווה. מתוך מנעד הרגשות, שרק מעמד היסטורי כזה יכול לרקוח, הוא הרשה לעצמו באותם רגעים להתפרק והחל לבכות.
קובי פרץ עשה אמש היסטוריה מקומית שהרוויח ביושר. למופע הערב (ג') כבר לא נשארו כרטיסים, אבל ביוני הוא יקיים מופע נוסף במקום. טיפ קטן ממני, גם אם אתם לא חובבים של הז'אנר המזרחי, העניקו לעצמכם את החוויה. כי אחרי מה שהיה אתמול, זאת יותר מסיסמה.
הרים את הקהל על הרגליים כל פעם מחדש
לפנייה לכתב/ת 
פרץ. לבן כסמל מסחרי
צילום: דנה קופל
מומלצים
