שבעה קווי רכבת קלה? הצחקתם אותי

תעצרו את העולם, כי נדמה לי שהגיע הזמן לרדת. הממשלה קיבלה לידיה השבוע את התכנית להקמת מערכת הסעת המונים בגוש דן, על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. ועל כן, רשמו לפניכם את שנת 2030, בה לדברי אותה מועצה יומרנית, יחלו לפעול במרכז הארץ לא פחות משבעה שבעה קווי רכבת קלה. כאלה שיחברו בין הרצליה והוד השרון בצפון, דרך תל אביב, פתח תקווה, רמת גן, חולון ובת ים, ועד רחובות, נס ציונה, רמלה ולוד בדרום. המטרה, להפוך את חיינו לנוחים ונעימים יותר.

האם מדובר בסוג של בדיחה לא ממש מוצלחת? הרי את בעיות התחבורה במטרופולין תל אביב צריך לפתור כאן ועכשיו, ולכל המאוחר תוך שנים ספורות, ולא בעוד 20 שנה. וזה עוד לפני שמזכירים למי שכנראה הספיק לשכוח, שכבר שנים לא מעטות מנסים להניח קו אחד ובודד - הקו "האדום" - - אבל לא מצליחים אפילו לארגן מימון לפרויקט. שלא לדבר על תחילת עבודות מסודרת, עם תחזית של ממש לסיומן.

מישהו בכלל זוכר שעלות קו הרכבת הקלה הראשון, נאמד אי שם לפני עידנים ב-6-5 מיליארד שקלים? מישהו שם לב שבשלב פרסום המכרז כבר דובר על 8 מיליארד, וכי כעת נאמדת עלות העבודות ב-11 מיליארד? ואם ניקח את פארסת הרכבת הקלה בירושלים כדוגמה, סביר להניח שהסכום ימשיך ויגדל, ושמספרים כמו 15 או 17 מיליארד שקל יהפכו ליעד ריאלי. פי שלושה מהאומדן המקורי. ועכשיו תרגיל בחשבון. אם קו אחד עולה סכום כזה, כמה יעלו שבעה? 100 מיליארד שקלים פתאום לא נשמעים בלתי מציאותיים לטובת הפרויקט המגלומני. רק יש בעיה קטנה - מהיכן בדיוק יגיע הכסף? הרי איש לא מאמין שהפוליטיקאים המיומנים יעבירו את כספי פרויקט "קירוב הפריפריה" המתחנף, לטובת "עשירי תל אביב".

המסקנה פשוטה. תוכנית שבעה קווים שירשתו את גוש דן ברכבות קלות, מודרניות ונוחות לשימוש, לעולם לא תתרומם מעל דפי הנייר עליו היא מודפסת. אלא אם יקרה כאן הבלתי סביר. למשל, אם יוחלט שחייבים לבצע הכל, ומייד. את כל שבעת הקווים, בו זמנית. אין כסף? שהממשלה תגייס, בכל פינה בעולם. בהלוואות, באגרות חוב, בערבויות, בתחנונים ובתשלומים. העיקר שבתוך 10 שנים מהיום הפרויקט כולו גמור, בלי דיבורים וברבורים ותירוצים. אחרת פשוט אין טעם.