מבצע שטריימל
ועדת שרים אישרה את ההצעה לאסור ייבוא פרוות, אך יש יוצא מהכלל - פרוות לייצור שטריימלים. אסף וול יוצא נגד ההטבות שמקבלים החברים במועדון האקסלוסיבי של חובשי השועלים
אין אביזר המציג את היהדות בצורה מפוארת יותר מהשטריימל. האקססורי הזה מבטא בצורה מרשימה את כל המשובח, המפואר והמרומם שביהדות. לא פעם צעדתי עם חבריי בשבתות ובכל פעם היו עינינו כחולמים. באמצע המזרח התיכון, כחום יולי-אוגוסט ובעיצומה של התחממות גלובלית, אנשים חובשים שועלים לראשם משל היו ציידים סיביראקים בשליחות הצאר ניקולאי רומנוב.
נו, טוב. בימים הללו אין מלך בישראל הדמוקרטית, איש הישר בפדחתו יעשה. זכותם. אלא מאי? בשבוע האחרון עבר חוק בישראל שלשונו מטילה איסור על ייבוא פרוות. בעניין זה יכולה היתה ישראל להיחשב כפורצת דרך בתקדים למדינות אחרות. "אין סיבה שמדינת ישראל תמשיך לחזק תעשייה אכזרית זו", אמר בצדק השר שמחון. "בנושא זה ראוי שנהיה אור לגויים".
"אור לגויים"? סעיף קטן בחוק מונע מהאור לזרוח אל כלל עמי הארצות ומשפחות האדמה.
רק לחרדים מותר לייבא פרוות. מדוע? משום שאי חבישת יצור טמא ושעיר, פוגעת ברגשותיהם הדתיים. זה דבר שאני יכול להבין. הרי מסורת אבות היא דבר חשוב מאין כמותו. משה רבנו רעה את צאנו במדבר חורב כששטריימעל עבות לראשו. אותו הדין גם לגבי שמשון שלכד לשם הכנת מגבעתו 300 שועלים ובדוד שפיתה את בת שבע בשטריימל אדמוני. בקיצור, אין שום קשר בין הדת היהודית לבין לבוש הפריצים ההזוי הזה.
כאן גם המקום להזכיר כי תהליך הפשטת העורות אכזרי במיוחד. לשם הכנת שטריימל נדרשים קרוב ל30 שועלים או טורפים קטנים אחרים הנטבחים לשם כך. חשבו, כמה להקות שועלים טבוחות נחבשות על ראשי מנין מתפללים?
מעבר לאכזריות שבהפשטת החיות מעורן לשימוש ראוותני ורהבתני, קיימות שתי סוגיות אחרות. הראשונה שבהן, היא אפליה חקיקתית מוצהרת בין קבוצות אזרחים. הכנסת סעיף הפוטר אוכלוסיה אחת מאכיפת החוק בשל מניע דתי – בלתי נתפסת. הרי מחר יפטור המחוקק קבוצה אחרת בלחץ נציגיה. ואם מדובר בדת חדשה, אשר עמידה באור אדום פוגעת ברגשות מאמיניה?
נשמע לכם אבסורד? תאמרו
שאין דין חוק המסכן חיים כדין חקיקה אפנתית? אז גם בענין הזה יש תקדימים. מי שיחפש טוב ימצא חוק הפוטר בני מגזר שלם מעמידה בשלשות ומנשיאת אלונקות. גם החוק הזה מתחשב ברגשות דתיים כביכול, אלא שלמעשה הוא מבוסס על סחטנותם של נציגיו ולא בשם איזו אמת מוסרית.
העניין השני הוא ביזוי הדת היהודית והעם היהודי. אמנם מסירות הנפש של העסקנים החרדים בבית המחוקקים מעוררת הערכה. אך עבור מה הם משחיתים את מרצם? עבור סממנים חיצוניים בלבד. כי ל"יהדות" בת ימינו אין עוד דבר עם מוסר, דרך ארץ או הגות. אם יש לך 2000 $ בהן תוכל להוסיף שיער לראשך באמצעות שטריימל או בעזרת פיאת קאסטם, הוסמכת כיהודי משובח.
לסיכום, ישנם מאמינים הסבורים כי הדת היא קרדום לחפור בו הטבות. מן מועדון חברים שבאמצעותו משיגים הנחות בתחבורה הציבורית, בארנונה ובמחיר הדם. אל המועדון האקסלוסיבי מתקבלים על ידי אימוץ סימנים חיצוניים שהם למעשה העיקר. המועדון הזה גדל מרגע לרגע והופך את היהודים מאור לגויים, לזנב לשועלים.