תושב חו"ל חייב ב"יום טוב שני של גלויות" בארץ?

שאלה:

האם תושב חו"ל שהגיע לאחד מ"שלושת הרגלים" לארץ יכול שלא לקיים את יום טוב שני של גלויות?, הרי ביום השמיני יש התנגשות בין מצווה של רבנן למצווה דאוריתא (הנחת תפילין) (דניאל, פתח תקווה)

תשובה:

דניאל שלום,

שאלתך נוגעת לא רק לתייר, אלא בעצם לכל הנושא של יום טוב שני של גלויות, ויש להסבירו תחילה.

הלוח היהודי מיוסד על מולד הלבנה, ולכן בית הדין שבארץ ישראל היה מקדש את החודש על פי העדים, שהעידו על ראיית מולד הירח. מכיוון שמולד הלבנה חל בכל עשרים ותשעה חצי ימים, לכן יש חודשים בעלי עשרים ותשעה ימים, ויש - בעלי שלושים יום. לדבר זה משמעות רבה בקביעות החגים והמועדים.

כיצד היו מודיעים בימים ההם על זמן תחילת החודש? בראשונה היו משיאים משואות על ראשי ההרים - כדי להודיע לגולה אימתי נקבע ראש חודש, "ועל ידי כך היו יודעים כל בני הגלויות הקרובים והרחוקים את קביעות החודש - ולא היו עושים אלא יום טוב אחד בכל מקום, כדין תורה. משקלקלו הכותים והדליקו אף הם משואות שלא בזמן החודש כדי להטעות את ישראל, ביטלו את המשואות והתקינו שיהיו שלוחים יוצאים לגולה להודיע שם את זמן קביעות החודש, ובני המקומות הרחוקים שלא הגיעו אליהם השלוחים עד יום טוב, היו עושים שני ימים טובים מפני הספק, לפי שלא היו יודעים באיזה יום קבעו בית דין את החודש, ונקראו שני ימים טובים של גלויות, לפי שאין עושים אותם אלא בני הגלויות הרחוקים מבית דין". (אנציקלופדיה תלמודית כרך כג).

בזמן הזה, אף על פי שאנו קובעים את החודש לפי חשבון המצוי בידינו, היה מן הדין שיהיו עושים בכל מקום יום טוב אחד בלבד, כמו בני ארץ ישראל, אולם חכמים חייבו את בני הגלויות שינהגו שני ימים, והיום השני נקרא יום טוב שני של גלויות. בטעם הדבר שהשאירו את המנהג הקדום נאמר בגמרא, ששלח ר' יוסי לבני הגולה: אף על פי שכתבו לכם החכמים שבארץ ישראל סדרי מועדות, אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש - שיש לחשוש שמא יגזרו שמד ויבוא הדבר לידי קלקול, היינו שיגזרו שלא יעסקו בתורה וישתכח מישראל חשבון העיבור, ויבואו לידי קלקול. ויש אומרים שאין סמכות לחכמים לשנות מנהג שנקבע על ידי בית דין קדום, אף על פי שהטעם בטל.

יש אומרים, שהטעם הוא כקנס לבני הגולה שיוסיפו עוד יום טוב, עד שיבואו לארץ.

מכל מקום, מנהג זה שתוקן לבני הגולה, מחייב אותם , אף על פי שבכך מבטלים מצוות תפילין, כך גם עושים בימים אלו קידוש ומברכים על החג, אף על פי שמצד האמת אין יום זה חג.

הדבר מלמד על כוחם של חכמים,

היכולים לתקן תקנות אף על פי שמבטלים בזה מצוות מן התורה. בדומה לזה קבעו חכמים, שאין לתקוע בשופר בראש השנה אם חל בשבת, ואין נוטלים לולב ביום ראשון של סוכות שחל בשבת, אף על פי שמן התורה מצווים בזה.

מכאן לשאלתך. אדם הגר בארץ ויוצא לחו"ל, מקיים מצוות תפילין ביום טוב שני של גלויות אולם לא בפרהסיא, כדי שלא יפרוש מן הציבור. בנוסף, אסור לו לעשות מלאכות בפרהסיא.

לעומת זאת, אדם הגר בחו"ל ובא להתארח בארץ, לפי רוב הפוסקים עליו לנהוג בארץ כמנהגו בחו"ל, אלא אם כן, החליט להשתקע בארץ. במקרה כזה, חלים עליו הדינים של תושב הארץ לכל דבר.

למרות האמור לעיל, יש לציין שישנם פוסקים הסבורים שתייר הבא לארץ, צריך לנהוג בארץ כדין תושבי ארץ ישראל, ולחגוג רק יום טוב אחד. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא, רבה של כוכב יאיר)