מלחמת העולמות
"סדר עולמי" קצבית, קלילה וממחזרת חומרים. "רואים עולם" ארכאית מעט, אך מעמיקה ומודעת גם לקיומם של מקומות שלא קשורים לישראל. הגלובוס נחצה בין ערוץ 1 לערוץ 2
בואו נודה על האמת, אנחנו סוג של פרובינציה. נכון, אנחנו אולי הילדים המועדפים של אלוהים, וגם הבעלים הגאים של המקום הכי נמוך בעולם. אבל אם להיות מציאותיים לרגע, עבור רוב העולם אנחנו בדיוק המקום הזה אליו שולחים צוותים כדי לסקר שני עמים הולכים מכות. זה הכל. לא בדיוק משהו שהייתם חורטים על המצבה שלכם.
ומנגד אנחנו, כמו כל אומה שמסרבת להתבגר, עדיין מאמינים שאנחנו סוג של מרכז יקום – היי, ככה שורדים מבחינה נפשית, לא? – משגרים משלחות חילוץ נמרצות לרחבי העולם בעודנו שוקעים בבוץ, סופרים ומפרישים הצידה ישראלים שהיו מעורבים באסונות בינלאומיים, צדים בכל אירוע עולמי את הזווית הישראלית. ואם אין ישראלית, אז נתפשר על יהודית, ואם אין יהודית, שלפחות יהיה שם מישהו שפעם התנדב בקיבוץ.
מהבחינה הזאת, חדשות חוץ הן בהחלט סוג של מותרות. למי באמת אכפת מה קורה בעולם? ממילא כולם נגדנו. פרופורציות הן לא מצרך מבוקש כאן, בעיקר כשהן מסיחות את הדעת מהדבר החשוב באמת – אנחנו. אי לכך, חדשות חוץ נמדדות פה לרוב על פי שני קריטריונים חשובים: עד כמה הן משפיעות עלינו, ועד כמה הן מבדרות. ואם אפשר לגחך על הגויים תוך כדי, הרי זו מצווה.
בהתחשב באלה, אפשר להבין למה תוכניות אקטואליה שמסקרות חדשות חוץ לא בדיוק כורעות תחת עומס התקציבים שמופנים אליהן. החומרים הם לרוב חומרי לווין מרשתות טלוויזיה ברחבי העולם, והכתבים מטליאים מהן כתבות. כרגע משובצות בלוח השידורים שתיים בולטות (אם תצליחו למצוא משהו בולט בשישי אחר הצהריים): "רואים עולם" הוותיקה של הערוץ הראשון, ו"סדר עולמי" של הערוץ השני. אם ממש התלבטתם באיזו מהן לצפות, מבחן מסך מגיע לעשות פה סדר.
"סדר עולמי" - ערוץ 2
בראשית היתה "סדר עולמי" תוכנית יומית. היא עלתה ב-1999 כתשובה ל"שבע וחצי", המהדורה המוקדמת שהעלה הערוץ הראשון בשעה – נכון, שבע וחצי, שהיתה מספיק מושכת כדי לשכנע את מכורי האקטואליה להתחיל את הערב שלהם קצת קודם, ולהעביר אותו עם הערוץ הממלכתי.כשרפי רשף עלה עם תוכנית האקטואליה היומית שלו בערוץ 10, מידי יום בשעה חמש אחר הצהריים, ונגס באחוזי הצפייה של הערוץ השני, החליטו הזכייניות להעמיד מולו את "סדר עולמי". הן התקשו להעמיד תחרות במשך שעה רצופה, משום שהטלוויזיה החינוכית, שמחזיקה ברצועה שמתחילה בחמש וחצי אחר הצהריים, סירבה לוותר עליה. בסופו של דבר, ויתר הערוץ על הפורמט היומי של "סדר עולמי", הגלה אותה לימי שישי אחר הצהריים ובמקומה שובצה "המהדורה הראשונה".
הצדיקים ב"סדר עולמי" יודעים את נפש בהמתם, או לפחות משערים שהם יודעים, ודבקים בפורמט מהיר, צבעוני וקצבי של שלוש דקות לכתבה. ערד ניר מציג באותה רמת תשוקה כתבות על הנטייה של האיראנים לתור את החלל, על היחסים העכורים בין הנשיא אובמה לאימפריה הסינית, וחמישה דברים שלא ידענו וספק אם ביקשנו לדעת על המצאת הפצפצים – זה השם הרשמי שלהם, כנראה – שחוגגת 50 שנה.
עמנואל לצד אובמה. טוב שיש ישראלי בבית הלבן (צילום: AFP)
כדי להדביק את כל החומרים האלה יחד, "סדר עולמי" ממחזרת קצת בידור משומש מהשבוע שהיה – הפרידה כביכול של בראנג'לינה, קצת מושי-מושי עם הילדים של מייקל ג'קסון, וממלאת חורים עם קצת חומרים ממהדורה רגילה: החיסול בדובאי – זה אמנם אייטם ישראלי, אבל זה קרה בחו"ל, לא? עג'מי – סרט שמועמד לאוסקר, אוסקר זה משהו שקורה בארה"ב, והביקור של ברלוסקוני בארץ – סליחה, הוא ישראלי? לא, אז מדובר בחדשות חוץ פר-אקסלנס. לסיום סקירה קצרה של "אווטאר", והבטחות של צוות ההפקה לכאב ראש. אכן נרשם אחד.
אורך ממוצע של כתבה: שלוש דקות מטכ"ליות של מהדורה.
המנחה: ערד ניר. נער נצחי, חייכן ונינוח, ובאופן כללי נראה כמו מישהו שהיה נהנה להישען על ספות רכות בתוכנית אירוח כלשהיא, עם כוס יין לבן ביד.
רגע של אי נחת: כתבה על קמפיין של פיצה "דומינוס", שכולו פרסומת אחת תת הכרתית ואינסופית לפיצה דומינוס.
"רואים עולם" - ערוץ 1
בערוץ הראשון עסקים כרגיל. לפעמים זה אומר חמישים טכנאים מפצחים גרעינים בחדר בקרה, אבל כשזה מגיע ליומן חדשות החוץ, הערוץ הראשון מצליח לחלץ קצת דבש מהגופה של רשות השידור.
"רואים עולם" עם יעקב אחימאיר. סגנון בריטי (צילום: ערוץ 1)
"רואים עולם" משובצת בשבת בערב - שעה נינוחה יחסית שמאפשרת התמסרות למסך. התוכנית נפתחת במבזק חדשות מקומי, שמגישה האשה-תמיד-אשה דליה מזור, שסוגרת עכשיו 40 שנות טלוויזיה. מזור מעבירה את המושכות ליעקב אחימאיר, שמנווט אותה בסגנון הבריטי שלו, בדרך החתחתים של הפוליטיקות והקונצרטים.
בערוץ הראשון יש זמן, או יותר נכון – הם התעלו מעל ממד הזמן ויכלו לו. הם מניחים שהצופים שלהם מרגישים אותו הדבר, והפעם זה עובד לטובתם. הכתבות ארוכות והבחירה שלהן מונעת ממבט-על מקיף יותר, שלא כבול כרונולוגית לשבוע האחרון, או משועבד לאופנה כלשהיא, אלא מציג תופעה רחבה ורלוונטית. הרבה סקירות של פוליטיקות עולמיות, שלא סובלות מהנטייה לבחון כל דבר דרך עיניים ישראליות.
אישים בכירים מחו"ל שעוברים בארץ עוצרים לראיונות עומק אצל אחימאיר. בשלב מסוים מופיעה הכתבה המסורתית על קהילה יהודית כלשהיא בעולם – הפעם ונצואלה, אחריה הכתבה הקבועה מ"60 דקות" האמריקנית, ואיך אפשר בלי קצת תרבות עם שרי רז. השידור החוזר אמנם נקטע בחדות, אחרי הכתבה האחרונה לטובת "אולפן הזמר עם יהודה בדיחי", אבל המסר הופנם.
אורך כתבה: בין ארבע לתשע דקות. קחו אוויר ותצללו פנימה. המנחה: יעקב אחימאיר, מנחה את התוכנית בעשור האחרון ועורך אותה מזה עשרים שנה. רגע של אי נחת: רק תתחילו בזמן ואתם על הגל.
השורה התחתונה
נדמה שהתחרות כמעט לא הוגנת. "סדר עולמי" החלה כתוכנית פילר יומית, נעקרה וחזרה עד שנופנפה לשישי אחר הצהריים. היא לא עברה התאמה לשיבוץ החדש.
אין ספק ש"רואים עולם" היא דינוזאור טלוויזיוני מהרבה בחינות. הפעם נדמה ששום מטאוריט לא יכחיד אותה, מפני שכמו שעון שצודק פעמיים ביממה, הארכאיות והקצב האיטי של הערוץ הראשון היא בדיוק מה שצריך יומן חוץ שבועי. כזה שלא רק מסקר ומלעיט במידע, אלא גם מבקש לעורר מחשבה. כך שהגביע הולך גם הפעם לערוץ הראשון.
לפנייה לכתב/ת 
