הקץ לשתיקת הנאנסות
הרשת סוערת בעקבות מאמר גלוי לב של אשכר אלדן שנאנסה, לטענתה, על ידי משורר ישראלי ידוע. "נחשפתי כי מרגיז אותי שנשים שהותקפו מתחבאות, ואילו תוקפיהן מסתובבים זחוחי דעת". ארנה קזין קוראת לשוב ולהצמיד את אות הקין לתוקפים ולייצר אווירה חברתית שבה גברים תוקפניים יחששו להיתפס
הקץ לשתיקת הנאנסות
הנה מאמר שראוי להפיץ, להדהד, לפרסם ברבים. כתבה אותו אשכר אלדן כהן תחת הכותרת על האונס והוא פורסם באתר "העוקץ". היא כותבת בו על גבר – משורר, מבקר ואיש שמאל – שאנס אותה לפני שנים רבות.מאז שהמאמר הופיע לפני כשבוע באתר "העוקץ" הוא זוכה לאזכורים ודיונים מרתקים במגוון במות באינטרנט ובהן הבלוג של יופי תירוש וזהר כוכבי,
שכותבים פעמים רבות על סוגיות משפטיות, תרבותיות וחברתיות מנקודת מבט פמיניסטית ייחודית, וגם הבלוגים של אורית קמיר,
חנה בית הלחמי,
נעמה כרמי ואחרים.
רבים מהמגיבים עוסקים בדמותו של האנס, כפי שעולה מהמאמר: המשורר הרדיקלי שנחשב למטריד סדרתי של נשים – ואיש אינו מציין את שמו, משום שלא הוגשה נגדו תלונה רשמית. ואולם המאמר של אלדן כהן מעניין במיוחד בזכות האמירה החברתית-הפוליטית הנוקבת שלו, שחורגת מסיפור האונס המסוים שהיא מתארת.
"אני אשה, אמא, אמנית, תרפיסטית באומנויות, מורה לתיאטרון ומחול ויועצת חינוכית, נפגעת תקיפה מינית והייתי מטופלת בעמותה לנשים נפגעות תקיפה מינית", כותבת אשכר אלדן כהן. "בחרתי לפרסם טקסט זה עם שמי באופן גלוי משום שמרגיז אותי שבגלל חווית הבושה, האשמה, והפחד מהביזוי והנידוי, נשים שהותקפו ונוצלו מינית מתחבאות, ואילו תוקפיהן, גם לאחר שהורשעו, מסתובבים בעולם זחוחי דעת. הגיע הזמן שאנו הנשים שהותקפו נשתחרר מהבושה והאשמה ונאמר את דברינו בקול רם וברור".
אלדן כהן כותבת על השתיקה וההשתקה שבמעשה האונס ומבקשת לשבור אותן: "חשבתי לעצמי כמה פעמים אנחנו נידונות להיות נאנסות אונס מתמשך, אונס לייט כאילו - הוא לא ממש הרביץ, לא ממש איים, סתם שדד, סתם לא כיבד, ואחר כך השתיקה, שהרי אם תדברי את אוטומטית הופכת לזונה ומסתכנת בנידוי ובהחרמה, הרשת הגברית לא תאפשר לעצמה לקרוס..."
א' או א' 2. נאנסות מתחבאות מאחורי מסכות (אילוסטרציה: ויזו'אל/פוטוס)
מפחד הנידוי והביזוי, נאנסות ונפגעות של גברים תוקפניים, מסתתרות מאחורי מסכות. הפס המטשטש על העין או הראיון באפלה הם הדימויים הטלוויזיונים הרווחים של מסכת הבושה; האות השרירותית שמייצגת את השם – א', א' ממשרד התיירות, א' 2 – היא הדימוי העיתונאי הרווח של אותה מסכה כפוייה. כביכול אות הקין נשר מהתוקף ונדבק על מצחה של הנתקפת.
הגיעה העת לשוב ולהצמיד את אות הקין לתוקפן, לאונס, לכופה, למנצל, לכובש. "מעשה אונס נעשה לרוב בחדרי חדרים", כותבת אשכר אלדן כהן, "לרוב רק שניים נמצאים שם ובכל זאת זהו מעשה חברתי, אנחנו חיים בחברה כובשת, שודדת אדמות של אחרים, מונעת מעבר חולים לבתי חולים, מונעת מעבר סחורות, ומונעת אספקת דלק וחשמל להמונים רבים. חברה שנוסדה בחטא הגרוש והגזלה, חטא שכמו האונס מושתק ומוסתר וכמו האונס ממשיך לנהל את חיינו למרות שאנחנו מתכחשים לו".
אכן, האונס הוא מעשה חברתי באופן שבו הוא מחלק את החברה – הנתקפות המבוישות בצד אחד, זחוחי הדעת בצדה האחר ובתווך סוערות האלימות והשתיקה. אין מצביעים על התוקפן. להיפך, עושים הכל כדי להתעלם מתוקפנותו, מנוכחותו המשתקת.
עכשיו, בעקבות מאמרה של אלדן כהן, מעניין לחשוב איך אפשר לשבור את הדפוס הזה. איך אפשר לייצר אווירה חברתית שבה נשים שנפגעו מגברים תוקפניים – נשים שנאנסו או הותקפו מינית – ירגישו בטוחות לדבר על כך ברבים, וישמרו על כבודן העצמי בעיני החברה.
ולא פחות חשוב: איך נייצר אווירה חברתית שבה גברים תוקפניים יחששו להיתפס. הידיעה שגבר מסוים תקף אישה תחשוף את ערוותו ברבים, תבייש אותו, תעורר סלידה מיידית כלפיו, תגרום לו לרצות להסתתר, להסוות את פניו. במקום העבודה יפסיקו לכבד אותו, יעדיפו שיעזוב. בני משפחה יפנו לו עורף. חברים ישקלו את נאמנותם. 
