האם הביטוח יעז לא לפצות שופט שרכבו הוצת?
חברה שלא תכבד את תביעתו הצפויה של השופט גלעד, תתנהג בטיפשות. ואולם, ספק אם תביעה דומה של אדם מן הישוב הייתה מתקבלת - בטענה שהוא הסתיר את הסיכון. ראוי כי שופטים הדנים בתביעות מבוטחים ידמו לעצמם כמה גם הם יכולים ליפול בקלות בפח של טענות, המדביקות בהם כתם של מרמה
ביום ב' השבוע הוצתה מכוניתו של שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, משה גלעד. בכתבה שפורסמה שעות ספורות לאחר ההצתה ב-ynet אמרה אשת השופט: "אני מניחה שההצתה קשורה לעבודתו של בעלי...". נשאלת השאלה - האם פוליסת ביטוח מכוניתו של השופט גלעד מכסה את נזקי ההצתה - בוודאי. פוליסת ביטוח המקיף נמכרת בתנאים זהים לכל הצרכנים, מן הארזים ועד לאזובי הקיר. היא מבוססת על "פוליסה תקנית" שהמפקח על הביטוח מכתיב לחברות הביטוח. הפוליסה התקנית מכסה גם נזקים כתוצאה ממעשי זדון.
האם חברת הביטוח תכבד את תביעתו הצפויה של השופט גלעד? היא צריכה להיות טיפשה לא לכבד אותה. הרי מדובר בשופט - די לחכימא ברמיזה. האם היא תחדש את הביטוח לרכבו של השופט גם בשנה הבאה? מאותה סיבה - היא לא תעז לסרב לחדש.
ומה היה קורה אילו משה גלעד לא היה שופט? אין ספק שבקשתו הייתה נדחית בבושת פנים. חברת הביטוח הייתה לבטח טוענת כי הוא הסתיר ממנה בכוונת מרמה את הסיכון שבעבודתו. אכן, הייתה חברת הביטוח מבהירה לו, אנו לא שואלים בטרם עשיית הביטוח אם יש מי שמבקש להתנקם בך, אבל היית צריך לדווח מיוזמתך על כל חשד. העלמת מאיתנו עובדה זו בכוונת מרמה - הייתה מטיחה בו חברת הביטוח - ולרמאים אני לא משלמת.
צילום: מוחמד שינאווי - זום אאוט הפקות
וכאן אנו מגיעים לשאלה המרכזית: האם יש שופטים שהיו מכריזים על מבוטח שכזה, שאינו מורם מעם, כעל רמאי, ושוללים ממנו את תגמולי הביטוח? התשובה מצערת וכואבת: כן. יש שופטים רבים כאלה.
כך קרה גם עם בני הזוג יהושע וציפורה הלמן, זוג קשישים שעסקם המשותף הוצת. הנזק לא היה כבד. חוקר של חברת הביטוח הופיע ושאל אותם אם הם חושדים שמישהו הצית את עסקם. הם לא חשדו.
החוקר הקשה - "לא הסתכסכתם מעולם עם מישהו?". בני הזוג נזכרו כי במהלך השנים הרבות, היה שותף ממנו נפרדו ועובדת שפיטרו. בפועל לא הוכח כי השותף או העובדת ביצעו את ההצתה. גם המשטרה לא חשדה בהם. אך לחברת הביטוח זה לא הפריע לטעון כי מידע זה הוסתר ממנה בעת עשיית הביטוח "בכוונת מרמה".
הנזק, כאמור, לא היה גדול, אולם מישהו שכנע את בני הזוג לפנות לעזרת בית המשפט. בבית משפט השלום הם זכו. שופטת השלום קבעה כי לא הוכחה כוונת מרמה. אולם חברת הביטוח לא ויתרה וערערה לבית המשפט המחוזי. שם נהפכה הקערה על פיה. שלושה שופטים מחוזיים, במעמדו הרם של השופט גלעד, הכריזו על שני הקשישים, אנשים מן היישוב שנפלו קרבן, ללא כל עבר פלילי, כעל רמאים.
פסק הדין של השופטים המחוזיים טלטל את הבעל. הוא לא מצא מנוח. "אין ערעור בזכות על פסק דין של המחוזי היושב כערכאת ערעור", הסביר לבני הזוג עורך דינם. "כדי לערער על פסק דין כזה צריך רשות מיוחדת של בית המשפט העליון. הסיכויים לא גדולים. מדובר בסכום קטן, אולי תשקלו לוותר", הציע להם עורך הדין.
"אני לא יכולה לוותר. בריאותו של בעלי תלויה בדבר", השיבה האישה. השניים פנו לבית המשפט העליון וזה - בלא מעט היסוסים, נתן רשות לערער. בינתיים הבעל נפטר ברוב צער. כאשר השופטים בעליון השמיעו את פסק דינם, האישה פרצה בבכי. "בעלי נפטר כשכתם של מרמה דבק בו. הכתם הוסר מאוחר מדי".
פסק הדין של העליון בפרשת בני הזוג הלמן, היה אמור לשמש תמרור אזהרה לחברות הביטוח. למרות זאת, הן ממשיכות להדביק, בקלות בלתי נסבלת, אות של מרמה במבוטחיהן. גם השופטים אינם מקפידים. חלקם מקבל את עמדת חברות הביטוח בסוגיה זו ודרושות שנים ארוכות כדי להסיר את כתם המרמה. לעיתים - גם הערעור לא מצליח.
תביעתו של השופט משה גלעד לא תידחה על ידי חברת הביטוח שלו. בכך אין לנו ספק. אולם ראוי כי השופטים הדנים בתביעות מבוטחים, יעצמו לרגע את עיניהם וידמו לעצמם עד כמה גם הם יכולים היו בנקל ליפול בפח של טענות המדביקות בהם כתם של מרמה.
לפנייה לכתב/ת 
