מגילה נשית זו התרסה? ונהפוך הוא

פורים לפני 15 שנה: 20 נשים אמהות לילדים קטנים, כולן אינטליגנטיות, בעלות תארים ומקצוע מחכות לבעל הקורא. כשזה נכנס, באיחור קל, קצת נרגן (הוא כבר קרא את המגילה לגברים) החלה קריאה זריזה מאד ועניינית, אומרת: יאללה, צ'יק צ'ק. מייד לאחריה החלטנו שבשנה הבאה אנחנו קוראות לבד. עד פורים הבא התייעצנו עם רב, למדנו את הנושא ואת הטעמים ויצאנו לדרך.

עשר שנים מאוחר יותר בתי הבכורה מגיעה למצוות, ובין השאר היא קוראת בפורים חלק מהמגילה. בשבילה זה טבעי, היא ואחיותיה עומדות לצידי כשאני קוראת מגילה לנשים מאז שהן זוכרות את עצמן. הן מתפלאות לגלות שיש בנות שעבורן זה מעשה 'נועז' , 'מהפכני' ואפילו, רחמנא ליצלן, 'פמיניסטי'.

יש להדגיש: זה התחיל בעצם מצורך ממשי. החובה ההלכתית של נשים וגברים לשמוע מגילה יצרה את הצורך של ההורים להתפצל על מנת לשמור על הילדים הקטנים. ההבנה שאין מניעה הלכתית שאישה תקריא

עבור נשים אחרות הניבה עבורנו את הקריאה הברוכה הנהוגה היום בקהילות רבות.

הרווח המשני גדול: תחושה של מעורבות עמוקה ומרגשת בחג, כזו שמעבר לתחפושות ומשלוחי מנות. משמעה של הקריאה עבורי הוא לקיחת אחריות על חובתי הדתית, וחיבור מחודש ועמוק לחג שבמרכזו עומדת אישה פעילה ובעלת יוזמה בתור מודל לחיקוי. שמי אסתר, נולדתי באדר, ואני קרויה על שמה של אסתר המלכה. אני מודה שעבורי זהו חיבור אישי במיוחד.

לכל זה אוסיף את ההתפעמות מקולותיהן המופלאים של הנשים שמתקבצות יחד מדי שנה לקרוא יחד. החוויה של בתי, ושל בנות הדור הצעיר מלמדת ששמה שנתפס כ'מהפכני' תוך שנים מעטות מובן כטבעי, והוא חלק מהגירסא דינקותא של ילדינו.

כר"מית במדרשת הבנות בעין הנצי"ב אני מביטה בכל שנה מחדש בתלמידותי. לקראת פורים הן מקדישות את הכוחות שהוקדשו עד כה ללימוד תורה גם ללימוד טעמי מקרא, ומכינות עצמם לקריאה במגילה בפורים המשותף והנשי שהיא חלק מהמסורת של המדרשה.

בעיני, זה טבעי ונכון כאחד: קבוצת נערות החיות בעולם רוחני – דתי של נשים בלבד משום שהחליטו להקדיש פרק זמן ללימוד תורה אינטנסיבי לפני השירות הצבאי או הלאומי, לוקחות אחריות מצוות קריאת המגילה שלהן כמו גם על משלוח המנות, מתנות האביונים וסעודת הפורים.

הרב אליעזר ולדנברג, מגדולי הפוסקים של תחילת המאה ה-20, מסיים את תשובתו ההלכתית בה הוא מתיר לנשים לקרוא מגילה עבור נשים באמירה הבאה:

ובהרבה פעמים הבא להחמיר בזה (כלומר לאסור קריאה של נשים) הוא למעשה חומרא שבאה לידי קולא,

שעוזבות את ילדיהם הקטנים בבית לבד מתוך צער ואם מביאות אתן גם את קטני הקטנים לבית הכנסת מפריעים את הרבים מלשמוע קריאת מגילה'

הרב ולדנברג מלמד כלל חשוב בפסיקה: יש לראות את התמונה הכוללת – אם פסיקה מחמירה בתחום אחד מביאה להקלות בתחום אחר (כמו עזיבת הילדים הקטנים בבית או רעש מיותר בבית הכנסת) אין מקום להחמרה. ואוסיף כי היתר זה מבורך עוד יותר כיוון שהוא מוסיף לאווירת החג ולהזדהות עם תכניו העמוקים.

כח רוחני זה שנוסף לחג מביא לכך שאף שילדינו גדלו, אנחנו הנשים שחיכו לקורא לפני 15 שנה, ממשיכות מדי פורים לקחת חלק בקריאת הנשים בשעת ערב מאוחרת. ברוך השם.

אסתר פישר, תושבת מירב, ר"מית במדרשת הבנות בעין הנצי"ב, ומנחה בבית מדרש 'ניגון נשים' שבמדרשה באורנים.