אהבה זה כואב

גארי מארשל, הבמאי של "יום האהבה" ("Valentine's day"), ייזכר לנצח כמי שחתום על "אישה יפה" (1990), אחת הקומדיות הרומנטיות האהובות ביותר. ג'וליה רוברטס היתה יפה ורעננה, הכימיה עם ריצ'רד גיר הייתה מושלמת ומארשל הצליח לא לעמוד בדרכו של הקסם.

עם יציאתו של "יום האהבה", האמת צריכה להיאמר בקול רם: "אישה יפה" היה תאונה משמחת בקריירה של מארשל, שנעה בין הבינוני והירוד. 20 שנה ותשעה סרטים מאוחר יותר, הגיע הזמן להפסיק להשתמש בסרט זה כפתיון לצפייה בעוד אחד מסרטיו. "יומני הנסיכה", "המהפך של הלן" או "תפוס את הכלה" הם סרטים שמעידים בצורה מדויקת יותר על יכולותיו. ו"יום האהבה"? התואר "בינוני" יהיה עבורו מחמאה מופלגת. זוהי נקודת שפל בקריירה של מארשל. סרט סינתטי, שטחי ורווי קלישאות, בן לוויה מושלם לחג שכולו מתאפיין בתכונות אלו.

קוצ'ר וגארנר. הם בטח היו רוצים לשכוח מהסרט הזה

מה זאת אהבה? מהי מערכת יחסים בעולם העכשווי? נראה שהדרך הגרועה ביותר לנסות לענות על שאלות אלה היא לרקוח ולערבב מספר רב של סיפורים המוכלים בתוך סרט בודד. סרטיו של רוברט אלטמן ("נאשוויל") הדגימו היטב את יעילות סרטי אנסמבל בחשיפה ביקורתית וסאטירית של מציאות מורכבת. אך בנסיון לאמץ מבנה נרטיבי זה לקומדיה רומנטית, גודש הפרטים והדמויות משטח את הרגש למניירות וקלישאות.

"אהבה זה כל הסיפור" (2003) של ריצ'ארד קרטיס ו"הוא פשוט לא בקטע שלך" (2009) של קן קוואפיס היו דוגמאות משכנעות לתפקודן של קומדיות אנסמבל רומנטיות כמחסן הגרוטאות של הז'אנר. המעמד של גארי מארשל כבמאי, שחקן, תסריטאי ומפיק מאפשר לו לפרוק אוטובוס שלם של כוכבים הוליוודיים על בימת הצילומים - והתוצאה, כצפוי, היא קריסה רבתי. קשה להאמין שיש ולו אחד מהכוכבים המשתתפים בסרט זה שלא היה שמח למחוק כל זכר לנוכחותו מזיכרונם של הצופים.

מציקים בזוגות

"יום האהבה" הוא מסגרת הזמן שבה מתרחשות העלילות המצטלבות של הסרט, עלילות המתיימרות לכסות אספקטים רבים של אהבה ומערכות יחסים - מזוג בני הנוער שעומד לשכב בפעם הראשונה (אמה רוברטס וקרטר ג'נקינס), דרך הזוג הזקן שבו הבעל מגלה כי אישתו בגדה בו (שירלי מקליין והקטור אליזונדו) ועד מערכות יחסים מפוקפקות - מורה שאינה יודעת כי חברה הרופא עדיין נשוי (ג'ניפר גארדנר ופטריק דמפסי), וחברה הטוב של מורה זו שמציע הצעת נישואין לחברתו המסויגת (אשטון קוצ'ר וג'סיקה אלבה). האם למישהו יש ספק כיצד שני סיפורים אלו יסתיימו?

"יום האהבה". כמו התנגשות בלב ים, ללא ניצולים

ישנן גם מערכות יחסים התלויות בפיתרון של קשיים או במציאת ההזדמנות המתאימה. הגבר הצעיר שעבודתו של חברתו החדשה בשירותי סקס טלפוני טרם נחשפה (טופר גרייס ואן הת'אוויי), או המאוכזבת מוולנטיינ'ז דיי, שלמרבה הפלא מפתחת רגשות רומנטיים עם שדרן ספורט ביום קסום זה (ג'סיקה ביל וג'יימי פוקס).

סיכום ביניים: צעירים, זקנים, בגידות, אהבה בין חברים, פרובוקטיביות, ובין גזעיות. מה נשאר? נכון, המלחמה במזרח התיכון (ג'וליה רוברטס) ומיניות אלטרנטיבית

(ברדלי קופר ואריק דיין). אה, כן, ועוד שני כוכבים צעירים (טיילור לאוטנר והזמרת הצעירה טיילור סוויפט), וכמה דמויות נשים דומיננטיות ומבוגרות (קווין לאטיפה וקטי בייטס). והנה, נגמרה הרשימה.

התיאור של קווים עלילתיים אלו עושה חסד עם סרט. העלילה נחוות כאוסף אקראי של עבודות גמר בסדנת כתיבה חובבנית שגורם עלום החליט, מסיבות השמורות עימו, להפוך לסרט. התוצאה נראית כמו התנגשות בלב ים בין שני פרקים ב"ספינת האהבה": אין ניצולים.