אני שמח בשבילך, אבל עצוב בשבילנו
עד לפני יומיים עדיין חייתי בחלום שנחזור, כי אין לך אף אחד חוץ ממני. עכשיו גם הנחמה הזו נלקחה ממני. אני מקווה שהוא יעשה לך טוב, הרבה יותר ממני, כי נראה שפשוט נכשלתי בגדול
שלוש וחצי שנים היינו ביחד. אני כבר בן 27, אבל את היית האהבה האמיתית היחידה שלי, אהבה טהורה ותמימה כל כך כאילו שום דבר לא יוכל לפגוע בה, שום מכשול לא יפיל אותה, ואנחנו יכולים לעבור הכל יחד. הרי כבר גרנו ביחד, טיילנו בעולם, נקלענו למצבים קשים בארץ ובחו"ל, אבל תמיד יצאנו מזה גדולים וחזקים יותר.
ואז, ביום שבת בהיר אחד לפני ארבעה חודשים, הכל נגמר. הבנתי שלא אהיה תמים יותר. מעכשיו אדע שתמיד יכול להיות מכשול שיפיל אותי ושיוכל להימצא לי מחליף, לא משנה עם מי אהיה ומתי.
עד לפני יומיים עדיין חייתי בחלום שנחזור, כי גם אם נפרדנו אין לך אף אחד חוץ ממני, זו היתה הנחמה שלי, ועכשיו גם היא נלקחה ממני. אחותי הלכה לסרט "אווטאר" וראתה אותך, דבר הזוי בפני עצמו, כי את גרה במרחק שעה נסיעה משם. את היית עם מישהו אחר, בסרט שכולם מדברים עליו ששובר את כל השיאים כל כך מהר.
אני מבין שהמשכת הלאה. את כבר לא אוהבת אותי, וככל שהמחשבה הזאת מפחידה ומבאסת אותי, יש שני צדדים גם לסיפור הזה. מצד אחד אני שמח שאת ממשיכה בחיים שלך והדברים משתפרים. אני מקווה שאמא שלך מרגישה יותר טוב, אני מבין שכנראה באמת יש שיפור במצב אם הרשית לעצמך לצאת לבלות. אני באמת שמח בשבילך שמצאת מישהו, ואני מקווה שהוא יעשה לך רק טוב, יותר ממה שאני הצלחתי כי כנראה שנכשלתי בגדול.
החלום היה כל כך מציאותי שזה היה עצוב
יש גם את הצד השני. כל כך כאב לי לדעת שאת עם מישהו אחר, שהוא זה שמנשק אותך, שאת כבר מוכנה רגשית ונפשית ושהמישהו הזה לא יהיה אני. זה היה כל כך מתסכל לדעת שראית את "אווטאר", כולם מדברים עליו כעל משהו חשוב שצריך לראות, ורציתי לעשות את זה כמו לפני ארבעה חודשים, יחד איתך.
אני כותב את הדברים דווקא עכשיו כי חלמתי חלום, והוא היה כל כך מציאותי שזה היה מפחיד, ויותר מזה - עצוב. היינו בקניות, חיכיתי לך בזמן שהרחת את כל הסבונים, בחרתי בעצמי ירקות שלפעמים היו שוכבים במקרר ימים עד שהיה צריך לקנות חדשים. אחר כך הגענו לדירה שכורה. בזמן האחרון אנחנו מגיעים אליה הרבה בחלומות שלי. היא ממש לא מציאה, אבל היא הבית שלנו.
נכנסנו פנימה והייתי קצת עצוב. נזכרתי שבקניות ניסיתי לנשק אותך ולא ממש רצית. דיברנו על זה שאת בחופש מחר ורציתי לקחת גם יום חופש כדי להיות איתך. מצחיק שאני כותב על חופש, לא ממש עבדתי יום אחד בארבעת החודשים האחרונים. אחרי כך קפצת על המיטה והשתגעת קצת כמו שרק את יודעת.
את התחלת לדהות ולהיעלם
עליתי גם אני על המיטה וחיבקתי אותך מאחור. נפלנו ביחד על המיטה כשהפנים שלנו כל כך קרובים, שהשפתיים שלי כמעט ונגעו בשלך. הסתכלתי עלייך ויכולתי להרגיש אותך בידיים שלי, זה היה רגע מדהים. התנשקנו שם על המיטה בדירה ההזויה הזאת שכל הזמן חוזרת לי.
פתאום משהו היכה בי, חשבתי שאולי זה לא אמיתי. הרמתי את הראש וכיסיתי את הפנים שלך עם הידיים שלי כדי להרגיש שאת באמת שם. הזזתי את הידיים וראיתי את החיוך המקסים שלך. כשראיתי שאת באמת שם חיוך עלה על גם פניי. נישקתי אותך שוב ואושר עצום מילא את ליבי.
זה החזיק לכמה שניות, עד שהתחושה שזה רק חלום חזרה. את עדיין היית שם אז התנשקנו, אבל הנשיקה כבר לא היתה אותו הדבר. הרגשתי שזו לא ממש את, זה לא החום שלך.
הרמתי את הראש, וכמו בסרטים התחלת לדהות ולהיעלם. לאט לאט הפכת להיות שקופה, אוסף של נקודות. ניסיתי להחזיק אותך חזק שלא תיעלמי, לראות את הפנים שלך לעוד כמה רגעים אבל את נעלמת לגמרי.
העצב חלחל לתוכי. קפצתי מהמיטה והתחלתי לחפש אותך בדירה. הייתי כל כך עצוב, בכיתי והטחתי אגרופים בקירות עד שהתעוררתי בבהלה.
הבנתי שסופו של החלום הזה הוא המציאות איתה אני מתמודד כל יום. את הלכת ממני ואני ישן כל לילה לבד במיטה שפעם כל כך אהבתי, ועכשיו למדתי לשנוא, כי היא מזכירה לי שאת לא כאן איתי.
לפנייה לכתב/ת 
