הבידור על חשבוננו

נתחיל ברצפה. הכוונה אינה לרמת התכנים ב"חדשות הבידור", כפי שאבהיר מיד – אלא לרצפת האולפן הכעור שעוצב לכבוד התוכנית. היא שחורה ומבהיקה, ובצירוף תאורת הניאון ממועדון פרברי בראשית האייטיז, היא מפיקה כתמי השתקפויות אור מעצבנות, חובבניות ומיותרות לחלוטין. עד כדי כך שאי אפשר להתרכז אפילו בליאון רוזנברג טוב המראה.

"חדשות הבידור". השתקפויות אור מעצבנות

ביקורת על התוכנית הראשונה של "חדשות הבידור" היא מלאכה לעקרבי מקלדת מרושעים במיוחד, ואלה מוזמנים להפיק את "אין לו סיכוי מול גיא פינס" ולהתבוסס באבחנותיהם המרעישות. תרשו לי לא להיכנס למלכודת הזאת. היא צפויה מדי, היא נמוכת מצח, היא ידועה מראש – כמו רוב התכנים שיגיעו לתוכנית במתכונת כזאת, יהיו יוצריה ומגישיה אשר יהיו, גם אם הם מתהדרים ב–13 עונות של נסיון ובמקצועיות עילאית. בסופו של דבר, איש מן העוסקים במלאכה אינו מכוון גבוה מדי וכולם יודעים היטב היכן מרוחה החמאה: במקום בו נפגשים קו הביקיני והשערוריה המינית התורנית, בעידן שבו צמד המלים "בר רפאלי" עדיין אמור לעורר סקרנות של צופים והגישה לארכיון מפעלותיו של שלמה ארצי תמיד תספק כתבה סבירה. בדיוק כפי שתוכלו לראות גם במהדורות החדשות הרצניות אחרי 20:15, כשהחומרים הקשים נגמרים.

אז מה, ליאו יציע לבר?

אז איך היה? האמת, יחסית לז'אנר ולתוכנית ראשונה – בסדר גמור: גם קו ביקיני וגם שערוריית מין מזדמנת, גם דיווח אנמי ונטול אינפורמציה מן הברלינאלה, שהתמקד באי-הופעתה של רפאלי לצידו של דיקפריו על השטיח האדום ובתקלה בהקרנת "פובידיליה". מה מקרינים השנה בברלינאלה? מה זה בכלל ולמה זה חשוב? לא הבהירו לנו, בהנחה שבאמת לא אכפת לנו. 13 עונות של גיא פינס כנראה הוכיחו שההנחה הזאת נכונה, והשאלה המרכזית אפרופו הפסטיבל החשוב הזה היא, האם רפאלי תזכה בטבעת. או שלא.

אחר כך הלכו על בטוח, כלומר – על חבל דק בדיוק באמצע קשת הטעמים המיוחסת לצופה הממוצע: דיווח על התחרות בין נסיכי הזמר המזרחי ובין היכל נוקיה לקיסריה, ועוד דיווח על שלמה ארצי ואלבומו החדש – לא שמענו אפילו תיבה אחת ממנו, אבל התענגנו מאוד על הארכיון של ארצי, וגם כשהתברר כי לא יופיע באצטדיון רמת גן, כפי שאמר לרוזנברג, אלא אולי בפארק הירקון – לא רעדו אמות הסיפים.

בר רפאלי ונועם טור. מדגמנים זוגיות מזוייפת (צילום: יניב אדרי)

וזה נמשך במתכונת הצפויה והמוכרת לאורכה הפגין רוזנברג חן וחיוכים לרוב והגשה מקצועית למדי, עד שזה הגיע לוידאו פפראצי, חידוש שככל הנראה ניאלץ לבלוע בעתיד גם מן המתחרים. על הרצפה ניצב אבישי בן אלי, הכלאה לא מוצלחת של ארז רותם וליאון שניידרובסקי, והסביר את מהות השליחות שלו: להיות עקרב עם מצלמה, כזה שנדחף לפרצופיהם של ידוענים עם שקיות מהסופר ומצלם אותם בזויות מאוד לא מחמיאות תוך שהוא נוזף בהם על סירובם לשתף פעולה וגם מצמיד להם כינויים מעליבים שכאלה, בלשון פסאודו-אוחצ'ית מעצבנת במיוחד. לאורך זמן, אי אפשר יהיה ליצור עניין מתמשך מן החומרים האלה ומתיווכו של בן אלי, ולפיכך מובטח שיזמינו את הצופים לצלם בעצמם חומרים דומים. מישהו עוד ישבור למישהו אף בדרך אל התהילה המפוקפקת הזאת.

תחרות בין תוכניות שיושבות על אותה משבצת של תכנים מצריכה מעט יותר יצירתיות מכפי שהופגן באייטם לכבוד יום האהבה, עניין שאפשר היה להתכונן אליו מראש – אחרי הכל, אין מדובר ברעידת אדמה – ולערוך, נגיד, ביקורי בית אצל זוגות ידוענים שחוגגים אהבות ארוכות, או כאלה שיש להם מה לומר על אהבה, או כל דבר אחר שחיטוט קצר בארכיונים של העיתונות היה מפיק. במקום זה הציעו לנו עוד מחמודותיה של רפאלי, הפעם ביחד עם נועם טור, כששני הקולבים לבית פוקס מדגמנים את הזוגיות המזוייפת שנתפרה עבור הקמפיין המשותף שלהם. לא יפה להעליב ככה את הצופים שעדיין מאמינים באהבה. או בנאמנות. או בחדשות בידור.