תופעה: אנשים שמתמכרים לבדיקות פולשניות
מדובר לרוב בגברים בריאים ומתוחכמים, שאובססיביים לבדיקות רפואיות פולשניות. לא אכפת להם מסיכונים ומאי-נעימויות, והם יטריפו את הרופאים עד שימצאו אחד שיצנתר אותם או אפילו יעשה להם קולונוסקופיה. "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות" על החולים המדומים החדשים
כשהגיע ג' לגיל 50 הוא קיבל מתנה יוצאת דופן מעמיתיו: בדיקות רפואיות כלליות במכון ייעודי. מתארת אשתו: "בהתחלה זה נראה בעיניו מוזר ואולי אפילו מעליב, אבל כבר אחרי הביקור הראשון ראיתי שהוא מחייך. מתברר שהעניין מצא חן בעיניו." מכלול הבדיקות העלה שבריאותו של ג' תקינה, והוא חזר במרץ לשגרת יומו שכללה משחק טניס כל בוקר, דיווש בסוף השבוע ומכון כושר כשהזדמן. אולם מעת לעת הוא הביע באוזני אשתו את רצונו לחזור על חלק מהבדיקות שעבר ובעיקר על הצנתור. "ראיתי מול העיניים שלי איך הוא נסחף," היא ממשיכה. "בהתחלה ניסיתי לשכנע אותו שתוך חודשיים מצב הלב שלו לא השתנה לרעה ושאין צורך בצנתור. אין לו רקע משפחתי ולא מחלות, אז בשביל מה"?
אבל את ג' כבר אי אפשר היה לעצור. אחרי שפנה לכמה קרדיולוגים בבקשה שיצנתרו אותו ונדחה, הוא מצא שיטה. "ערב אחד הוא התלונן על בחילה ועל לחץ בחזה ותוך 20 דקות היינו כבר במיון של מאיר," מתארת אשתו. "הרופאים בדקו אותו ונתנו לו כדור הרגעה ושיחררו אותנו עם האבחנה שהוא לחוץ ומתוח. אבל אחרי כשבועיים התקשרה המזכירה שלו ואמרה לי שהוא שוב בבית חולים בגלל כאבים בחזה. טסתי לשם, ושוב אותו נוהל של בדיקות, א.ק.ג, כדור הרגעה והמלצה על מנוחה."
בפעם הרביעית, שבה נתקף לחצים והובהל לחדר המיון של בית החולים כרמל בחיפה, הוא סיפר לרופא שזה זמן הוא חש קוצר נשימה ומועקה ולחץ בחזה וביקר כבר בשלושה חדרי מיון שונים. מטעמים מקצועיים או מכסת"ח החליט הרופא לשלוח אותו לצנתור, אף שג' לא עמד בקריטריונים. הצנתור כצפוי לא איתר כל בעיה בעורקי ליבו. "מאז הוא נרגע. אבל מדי פעם הוא חוזר ומאיים לדרוש צנתור כל שנה, כבדיקת סקר."
לא היפוכונדרים
ג' אינו היפוכונדר וגם לא סובל מתסמונת מינכהאוזן, הגורמת לאנשים להזיק לעצמם גם באמצעות חשיפה להליכים רפואיים פולשניים. הוא משתייך לקבוצה
אחרת ומתוחכמת יותר.
"אני ישר מזהה את הפריקים האלה," אומר ד"ר ויקטור גויטע, מנהל השירות לצנתורים וסגן מנהל מכון הלב במרכז הרפואי שיבא. "מגיעים אליי גברים במצב לבבי תקין לחלוטין ומבקשים שאצנתר אותם, כאילו שמדובר במדידת לחץ דם פשוטה. אני מסביר להם שאין צורך, ושאפשר להסתפק בבדיקות שהעלו שמצב הלב שלהם מצוין. אבל הם בשלהם." בחייאת דוקטור, הם משדלים אותו, מה אכפת לך, אני משלם. "במקרה הזה אני שולף דוגמה אישית ומספר על אמא שלי שצונתרה לא בהכרח לפי האינדיקציה, ומתקלה שנגרמה במהלך הצנתור השתתקו רגליה. מצב עורקי הלב שלה, אני אומר לאותם חובבי צנתור, נמצא תקין לחלוטין, אבל מאז גיל 59 היא בכיסא גלגלים.
"אני מוסיף ואומר להם שאם במהלך צנתור לפי התוויות משהו ישתבש - אני לא אישן טוב. אבל אם חלילה במהלך צנתור מיותר תקרה תקלה, אז שנינו - גם הרופא וגם המצונתר - כבר לא נישן טוב. ברוב המקרים זה עובד."
לטענת ד"ר גויטע, מהסיבה הזאת יצא לו שם רע בקרב עשירון מסוים, "ומדי פעם זורקים לי: 'אתה הרופא שלא רוצה לעשות צנתורים"'?
"מה אכפת לך דוקטור"
המספר המדויק של הבדיקות הפולשניות המיותרות הנעשות בכל שנה בארץ אינו ידוע, אבל לפי תחושת הרופאים מדובר במאות ואפילו באלפים. דיבוק הבדיקות לא אופייני רק לצנתורים. את מ,' עיתונאי מוערך, עקצה "דבורת הקולונוסקופיה" לפני כשלוש שנים, בלי רקע משפחתי למחלות מעי או אירוע בריאותי שעבר. מאז כל מעייניו נתונים להגיע לרופא המתאים ולעבור את הבדיקה הפולשנית. "בהיגיון אני יודע שאני לא בקבוצת סיכון, ושאף אחד מבני המשפחה שלי אינו חולה בסרטן. אבל החלטתי לעזור לעצמי וכך לקנות לעצמי שקט," הוא משחזר.
מ' נידנד והתיש את רופא המשפחה שלו בביקורים חוזרים ובהפצרות, עד שזה נענה ושלח אותו לגסטרואנטרולוג, שגם הוא הסתייג מהבדיקה. מאוכזב מהתנהלות רופאי הקופה פנה מ' לשירותי הרפואה הפרטית ובאמצעותם הגשים את רצונו. "מה זה נתן לי"? הוא מחזיר בשאלה, "לא יודע, אולי שקט או משהו אחר. וזאת לא גחמה חד-פעמית. אני מתכוון לחזור על הבדיקה לפי המינון שבחרתי, בערך כל שנתיים."
מנהל מכון גסטרו במרכז רפואי גדול במרכז הארץ, שביקש להופיע כאן בעילום שם, מכיר היטב את התופעה. "במסגרת הרפואה הפרטית יש לי לא מעט חולים שממש מתחננים שאעשה להם קולונוסקופיה. כשאני מסביר שהם אפילו לא נמצאים בסקאלה הנמוכה של הספק לביצוע הבדיקה, אני מדבר לקיר. 'מה אכפת לך דוקטור,' הם אומרים לי, 'אני עובר את הבדיקה, לא אתה.' אני מנסה לשכנע, אפילו פותח ספרים ומראה להם את ההתוויות אחת לאחת לביצוע הבדיקה, אבל הם הגיעו כבר משוכנעים ומקובעים על הרעיון שעליהם לעבור את הבדיקה. ולא פעם, למרות שאין כל התוויה רפואית לביצוע הקולונוסקופיה המיותרת הזאת, אני נאלץ בכל זאת לבצע אותה. אני חוזר ואומר לעצמי שמה שאני עושה זו בעצם פעולה רפואית פסיכולוגית, וכך אני חי בשלום עם עצמי".
מחפשים חוויית שליטה
ויש כאלה שדווקא תרופות עושות להם את זה. "כשהגעתי לגיל ,"45 מתאר ש,' "קפצה עליי אימת הזיקנה. מאז אני עושה הכל לשמור על הבריאות שלי: מתעסק
בספורט, אוכל בריא ומתגונן בעזרת תרופות." את סדרת "הַ קדם רפואה למחלה" פתח ש' בצריכה יומית וקבועה של אספירין ותרופה להורדת כולסטרול, אף על פי שלא נזקק להן ואף שאחת מתופעות הלוואי של התרופה להורדת כולסטרול היא כאבי שרירים. "בחורף, עוד לפני שמגיעה השפעת, אני עורך מסע קניות בסופרפארם ומוריד כל תרופה זמינה. אני משתמש בשני אקמול ביום ומדי פעם מטפטף לאף, כשיש רוח אני מזליף לעיניים ופעם ביום מוצץ טבלית לגרון. אני יודע שזה נשמע אולי אווילי ומיותר, אבל עובדה, אני לא חולה."
מי הם חובבי הבדיקות והתרופות האלו? "מדובר בעיקר בגברים מצליחנים ומתוחכמים השומרים על תקינות גופם," מסביר ד"ר מוטי משיח, פסיכיאטר בכיר וסגן מנהל המרכז לבריאות הנפש אברבנאל. "מרביתם עוסקים בספורט, מודעים, מעורבים. הרופאים נופלים בפח, כי מי שעומד לפניהם אינו עונה לסטריאוטיפ של ההיפוכונדר הקלאסי. אבל מאחורי הצורך בבדיקות פולשניות או בצריכת תרופות מיותרת, שלכאורה נשמע מוצדק ובמידה מסוימת גם הגיוני, מסתתר משהו אחר.
"מרבית דורשי הטיפול הבריאים הם נרקיסיסטים, שביצוע הבדיקות מעניק להם את חוויית השליטה - וזהו התחכום. הם שולטים בגופם ובכך כביכול, מרחיקים מעצמם את הסכנה. אבל מתחת להתעסקות הזאת מוצאים לא פעם חרדה, שעטויה בשמירה עצמית."
"ברמת המודע הם אומרים לעצמם וגם לאחרים שהכל נובע מתחושת אחריות, אבל באופן הלא מודע מסתתרת דאגה שאינה נורמטיבית," אומרת ד"ר יוכי בן-נון, פסיכולוגית רפואית ראשית של המרכז הרפואי מאיר. "לא קל לאפיין אותם. גם הסביבה מתקשה לזהות בהם חובבי בדיקות כי הם לא משתפים אחרים, אינם נזקקים לתשומת לב ולכאורה אין להם רווח משני מההתעסקות העצמית שלהם בגופם ומחשיפתו לבדיקות מיותרות ולתרופות. אבל כשמסתכלים לעומק, עצם המפגש בקליניקה מספק להם כנראה את תשומת הלב ואת ההתייחסות שלהן הם נזקקים." בגלל הפרסומות לתרופות
ייתכן שהבעיה מתעצמת נוכח הנגישות הקלה או הקלה מדי לבדיקות ולתרופות. "הזמינות הקבועה של חלק מהתרופות הנמכרות ללא מרשם מקפיצה ללא ספק את תדירות השימוש בהן," אומר פרופ' יוסי קרקו, מנהל היחידה לפרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי הדסה עין כרם. קרקו מפנה אצבע מאשימה לעבר חברות התרופות: "בזמן צפיית שיא בטלוויזיה ובכלי תקשורת נוספים פונה המפרסם ישירות ללקוח ומייתר את הרופא.
"במקורה, מכירת תרופות מדף נועדה לחסוך את זמן התיווך חולה-רופא ואת משך ההמתנה בתור. אבל זה יצר שוק פראי המתנהל ללא בקרה ופיקוח. למשל, באמצע שידור 'האח הגדול' מוקרנת פרסומת לתרופה נוגדת צרבת או משככת כאב. אנחנו נחשפים אליה כמו לכל מוצר צריכה אחר: ביסלי, סלולרי, מטבח וכו."'
במרפאה, לדבריו, הוא פוגש במציאות הזו כדרך קבע":כשאני מבקש ממטופל
לספר באילו תרופות מדף הוא משתמש, חלקם מרוקנים בנוכחותי תכולת שקית מלאה על כל סוגי האקמול, סירופ לשיעול, טיפות עיניים וכו.' זה נכון שרעילותן של מרבית תרופות המדף נמוכה, אבל צריכה מוגזמת פוגמת בבריאות."
"גם אקמול יכול לגרום לאי-ספיקת כבד חריפה ואפילו למוות. כך גם לגבי תרופות נוגדות כאב, שאם ייטול אותן חולה במחלת קיבה או מי שרגיש לאחד ממרכיבי התרופה, עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך," מזהיר פרופ' מוטי רביד, מומחה לרפואה פנימית".חוץ מאמירת תהילים אין בנמצא תרופה או הליך רפואי שאין בהם סיכון."
לפנייה לכתב/ת 
