עצבים בגונדולה: תני את הדרכון, אני חוזר הביתה

יום ראשון, עשר בבוקר, המארה בפריז. כל החנויות סגורות ואין בית קפה אחד פתוח. בעוד שעתיים יש לנו אירוע משפחתי (המשפחה שלו‭.(‬ אחר כך אורזים וחוזרים הביתה. למרות שהכל סגור אני מתעקשת. הייתה לי פנטזיה לאכול כאן ארוחת בוקר.

אנחנו נכנסים לפלאס דה ווז‭.'‬ סגור, סגור, סגור. אני זועפת והוא מתעצבן מהזעפנות שלי. על הצלע הרביעית מתגלה סימן חיים באחד מבתי הקפה. המלצר מגיע. הוא לא המלצר הפריזאי הידוע, המבוגר והענייני, הוא צעיר ולחוץ. הוא מסביר שעוד אין לו קפה, אין לו טבח, אין לו שקע ואין לו תקע. משהו כזה. הזעפנות שלי עוברת להילוך שישי. המלצר נלחץ עוד יותר. ואז בן זוגי קם ואומר: "זהו, נשבר לי, אני הולך‭."‬ והוא הולך. לא לעשן, לא להשתין, לא לשאוף אוויר. פשוט הולך.

אני עוברת לפסים פרקטיים. מחשבת כמה שעות יש עד הטיסה, ואם אני בכלל זוכרת את הכתובת של המלון. בינתיים הקפה מגיע. גם שלו. אבל הוא הלך. מה, הוא רציני? חבורה של גברים עטופים בטליתות פולשת לכיכר. הם רוקדים ושרים ואוחזים ספרי תורה ביד. שמחת תורה היום. ומי זה חוצה את שורת הרוקדים השמחים בתורתם? העריק שלי חזר. נרגעת? אני שואלת. לא, הוא עונה. אבל נזכרתי שכל היורו אצלך.

הקלישאה גורסת, שנסיעה לחוץ לארץ היא סוג של מבחן לזוגיות. יסתדרו בחו"ל, יסתדרו כל החיים. לא יסתדרו שם, לא יסתדרו לעולם. הקלישאה צודקת, במובן מסוים, אבל איננה מביאה בחשבון שלא מדובר רק בנסיעת המבחן הראשונה של בני זוג או בהרצה של ירח הדבש. מדובר בכל הנסיעות של כל החיים ובכל סוגי הנסיעות: הקצרות, הארוכות, בדרכים ובערים, עם חברים ואפילו בטיולים מאורגנים. כן, גם שם בני זוג מצליחים לריב, ועוד בנוכחות קהל חף מפשע.

נסיעה לחוץ לארץ היא סוג של מבחן לזוגיות (צילום: IndexOpen)

תשעה מתוך עשרה אנשים שיישאלו על מה הם רבים ישיבו: על שטויות. אז אם מדובר בשטויות למה רבים עליהן בכלל? "כי השטות הקטנה הזו מדגישה את ההבדלה, את היותנו אנשים שונים, נפרדים, וזה שובר את אשליית הביחד, אשליית האהבה שכביכול הופכת אותנו לאחד‭,"‬ אומר הפסיכולוג יגאל קידר.

חם לי, קר לי: מריבה קבועה כל כך

ואכן, מבט מקרוב על שלל סיפורי המריבות ששמעתי, מספק מבחר שטויות מבדילות שכאלה: הוא רוצה להמר בקזינו בלונדון, היא פוחדת שהוא יפסיד הרבה כסף. רבים. נוחתים בניו-יורק והיא רוצה לצאת מיד לרחובות. בכל זאת, ניו-יורק. הוא רוצה לישון. בכל זאת, ג'ט לג. רבים. היא עושה שופינג בכלבו ענק בלונדון, הוא הולך לשתות קפה. קובעים להיפגש בכניסה. אה, אבל יש ארבע כניסות, כל אחת פונה לרחוב אחר.

ולא רק זה, הם לא ציינו האם להיפגש בכניסה בתוך הכלבו או במדרכה שליד הכלבו? שעה של התרוצצות עצבנית. הוא ברחוב הרועש ולא שומע את הסלולארי. רבים, ברור. מריבת "חם לי, קר לי" קדמה כנראה לגילוי האש או שהופיעה מיד עם המדורה הראשונה.

היא עושה שופינג בכלבו ענק, הוא הולך לשתות קפה (צילום: ablestock)

זאת מריבה קבועה כל כך, עד שכבר הפכה לחלק מהמבנה הגנטי של הנשאים שלה, ולכן "חם לי, קר לי" היא גם נוסעת מתמידה לחו"ל, ושם היא מתגוונת לפי המצב בשטח: חם לו במלון, והיא מזעיקה מיד עוד פוך. הוא מדליק מזגן בחדר, היא מכבה. הם נוסעים במכונית בין רומא למילאנו והיא מבקשת שיעצור בצד, כי היא צריכה להוציא מעיל מתא המטען. לא צריך, הוא אומר, עוד 200 קילומטר מגיעים למילאנו, אל תתפנקי. רבים. בטח שרבים.

"עניין החם-קר" , אומר קידר, "הוא אחת ההשתקפויות של ההבדלה, ולכן מעורר הרבה מריבות. הוא מזמין מיד אחריו את סדרת 'איך אתה יכול' (או 'איך את יכולה‭,('‬ שמבטא את הקושי המובנה שלנו לקבל את השונות של בן הזוג. " איך אתה יכול להדליק מזגן בדצמבר? הנה, ככה. בלחיצת כפתור‭."‬

דווקא בחו"ל המריבות פורצות ביתר עוצמה

לפי ההיגיון של המריבות על שטויות, בעצם היינו אמורים לריב כל יום, כל היום, 24 שעות ביממה. אבל דווקא בחו"ל, המקום שעבור השהות בו הוצאנו סכום כסף גדול, דווקא שם המריבות פורצות ביתר עוצמה.

"בבית, בשגרה, יש ויסות‭,"‬ מסביר קידר. "עובדים, עסוקים. אין חיכוך מסביב לשעון, אין תלות כל כך גדולה בבן הזוג. בחו"ל המרחב האישי מצטמצם וחרדות הנטישה עולות. מרגע שעזבנו את הבית והוא הצטמק לגודל מזוודה, חרדת הנטישה גוברת ואז כל מריבה מקבלת פרופורציות אימתניות.

"מטופל שלי עזב פעם את אשתו על גשר בטוקיו באמצע מריבה. היא הצליחה להגיע למלון רק בעזרת שוטר. שאלתי אותו, עזבת אותה פעם בתל-אביב? בוודאי שלא, הוא השיב. אבל בטוקיו, לבד על הגשר הוא עזב אותה. כל הרכיבים עבדו שם: חיכוך, ריב על שטות, בן זוג אחד תלותי מאוד וחרדת נטישה של כל הצדדים המעורבים‭."‬

בחו"ל המרחב האישי מצטמצם וחרדות הנטישה עולות (צילום: IndexOpen)

זוגות שרבים בחו"ל לא תמיד שומרים את המריבות לעצמם. התסריט יכול להתפתח למריבה של בני זוג אחד, בעוד בני הזוג השני משמשים כקהל, או להתפתח לקטטה המונית: כולם רבים עם כולם. נסיבות של היכרות במפגשים חברתיים קצרי מועד לא תמיד מועתקות בהצלחה לטיול משותף, בדיוק כמו בזוגיות שלנו.

קידר מספר על מטופלת שתיכננה לנסוע עם בעלה ועם זוג חברים לטיול מחוף לחוף בארצות-הברית. "שאלתי אותה, אם מדובר בחברים ממש קרובים, והיא ענתה שכן‭,"‬ מספר קידר. "אז אמרתי לה שכדאי שתיפרד מהם כבר עכשיו, כי אחרי הנסיעה לא תהיה לה הזדמנות, הם כבר לא ידברו יותר. ארבעה אנשים בסיר לחץ כזה, זה לא פשוט‭."‬

הסיפור של אילנה מרמת-השרון מחזק את האבחנה. אילנה נסעה לסקוטלנד לטיול ברכב שכור עם זוג חברים, והנסיעה זכורה לה כסיוט. "החבר נהג, אשתו ישבה לצידו, ובעלי ואני מאחור, לחוצים. עד אז אף פעם לא נחשפנו לסגנון הנהיגה שלו, שהוא מאוד מצ'ואיסטי ופזיז. אשתו העירה לו כל הזמן, הוא צעק עליה בחזרה, הם רבו, היה נורא‭."‬

עוד פעם קניות?

נושא אחר למריבות בלתי פוסקות בחו"ל הוא נושא הקניות, על כל גווניו. זה מתחיל מבן זוג (גבר או אישה) שלא אוהב לבזבז ומתקשה לראות את בן הזוג השני עסוק במרץ בריקון האשראי המשותף. שוב, מדובר בחיכוך. גם בארץ בן הזוג הבזבזן מגהץ את הכרטיסים, אבל השני לא נמצא לידו כל הזמן, לא סובל.

גברים אחרים הורסים את חדוות הקניות של בנות זוגם כי הם מפעילים רציונל פרקטי על נושא שאיננו פרקטי בעליל. בכל הזדמנות של קניות הם עוטים הבעה של משועממים עד מוות בליווי הערות סרקסטיות: יש לך מעיל כזה בדיוק בבית, בארץ זה יותר זול, לא באתי לכאן לעשות קניות, לא חסר קניונים בארץ, ואתם מוזמנים להוסיף את השורה שלכם.

צ‭,'‬ מדריך טיולים מוסמך ברשת "פלאנטו‭,"‬ מספר על טיול שהדריך באירופה בתקופת פסח. איך שהתחילו לטייל במדרחוב הראשון, האישה ראתה ביצי פסחא מקושטות ומיד רצתה לרכוש כמה, למזכרת. הבעל התנגד: חכי עד סוף הטיול, אמר לה, למה לקנות במקום הראשון שרואים? כמובן שעד סוף הטיול לא נמצאו עוד ביצי פסחא, ובני הזוג לא דיברו ביניהם כל השבוע.

גם נושא הקניות נשמע כבסיס שטותי למריבה. תיאום ציפיות פשוט היה פותר את הבעיה, כמו גם חלוקת זמן נפרדת: אני אלך לקניות ואתה תלך לחדר הכושר במלון, או לישון. אבל אל תשכחו את חרדת הנטישה: אצל לא מעטים בינינו גם פרידה קצרה של מספר שעות בחו"ל מלחיצה, ופוגמת באשליית הביחד (אז בשביל מה באתי עד לכאן? בשביל להיות לבד‭(?‬ וכך במקום לפתור בעיה – מגדילים אותה.

קידר: "אנשים חושבים שיש משהו לא לגיטימי בלהיפרד לכמה שעות בחו"ל, כאילו זה מראה שמשהו דפוק בזוגיות שלהם, עצם העובדה שהם לא רוצים להיות ביחד כל הזמן, לעשות את אותם הדברים. אבל זה הפוך. הפרידה למספר שעות מאפשרת לזה שרוצה להוציא 380 ליש"ט על כרטיס למשחק של ארסנל ליהנות ולזו שרוצה להוציא את אותו סכום באוקספורד סטריט – ליהנות גם כן, ואפילו יש להם מה לספר אחר כך זה לזו‭."‬

עוד נושא חביב על המתקוטטים בחו"ל הוא נושא הנהיגה. יש זוגות שאצלם רק הבעל נוהג. לאישה יש כמובן רישיון, והוא גם מקטר כל הדרך שהוא מת מעייפות ויש לו פריצת דיסק, ובכל זאת הוא לא מרפה מההגה. זוגות אחרים רבים על הניווט.

ר' מבנימינה מספרת, שהיא ובעלה, שנוסעים הרבה לחו"ל, נהגו להתחיל לריב בשנייה שנכנסו לרכב השכור. "הוא רוצה לנסוע מיד, ואני עוד מסתבכת עם המפה. ישר מתחיל ויכוח. 'תעצור בצד, אני לא יודעת איפה אנחנו‭.'‬ והוא: 'בגללך פיספסנו את היציאה מהכביש המהיר‭,'‬ וכבר יש לנו שתיקה ועצבים עד המלון‭."‬

אין ספק שהג'י-פי-אס החזיר את ההרמוניה לטיולים של הרבה זוגות. מטעינים אותו כבר בארץ בכל המסלול וכולם מרוצים. בתנאי שאין להם בארסנל נושאים אחרים לריב עליהם.