לוזר בן 26 עם רגשות מחפש עבודה וגר עם הורים

יחסי מין לפחות לא בהתחלה, אם רצון האשה הוא כזה. אני בהחלט מוכן לקבל בהבנה רבה, גם ככה חיכיתי 26 שנה, אני חושב שאפשר לחכות עוד קצת, כמה שזה לא יהיה. העיקר שתהיה לי חברה קודם כל, ואחר כך כל שאר הדברים הטובים

מגיב אלמוניפורסם: 15.02.10 , 16:15

כרגע אני מתוסכל ודי מבואס מזה ש-26 שנה אין לי חברה. אולי פספסתי משהו, ואולי לא. לא יודע. אצל החברים שלי הסתכלתי רק על הכשלונות (אומרים שאני יותר מדי שלילי). אבל אולי בעצם אני לא רוצה להיפגע ולאסוף את עצמי מחדש, כי אני מניח שסירוב או פרידה יפגעו בי קשה. אני קצת רגיש, וזה לא יוסיף לביטחון העצמי שלי, שגם ככה לוקה בחסר.

אני כבר מוותר על אירועים חברתיים, לא רוצה להראות את הפרצוף הבודד שלי שם. אני חושב שבשבילי חברה היא קודם כל אשה ולא אובייקט מיני, עד כמה שחשבתי על זה, וחשבתי על זה הרבה, למרות שעם הזמן אני מניח שזה יתפתח ליחסים מיניים שאני די מצפה להם. שמעתי דברים טובים ותגובות חיוביות (בצחוק, דההה).

בקיצור, יחסי מין לפחות לא בהתחלה, אם רצון האשה הוא כזה. אני בהחלט מוכן לקבל בהבנה רבה, גם ככה חיכיתי 26 שנה, אני חושב שאפשר לחכות עוד קצת, כמה שזה לא יהיה. העיקר שתהיה לי חברה קודם כל, ואחר כך כל שאר הדברים הטובים.

לשים את תמונתי באינטרנט לא בא בחשבון מבחינתי

אני כל הזמן מפחד שחסר לי משהו, או אולי בעצם יודע שחסר לי משהו, כנראה היכולת להתחבר מהר לאנשים שראיתי באותה שנייה, שהרי ככה רוב היחסים מתחילים. יש אנשים שבתוך יום הכירו שלוש בנות. ממש כל הכבוד, אני לא מסוגל ככה נראה לי. אני צריך להכיר את הבחורה מהצד, לראות ולנסות להבין מה יש לה בראש, ורק אחר כך להתחיל לדבר. יהיה לי קשה בבליינד-דייט, או התחלה מהסוג הזה שבו אני לא מכיר מקודם, אפילו בצפייה באותה בחורה מהצד, למרות שאולי עדיף ככה. לשים את תמונתי באינטרנט לא בא בחשבון מבחינתי, ואני יודע שזה פוגע בסיכויי למצוא מישהי ברשת.

אני לא יודע איך ואיפה להתחיל לחפש חברה

עדיין לא החלטתי לגבי זה, אולי כי ברגע שמכירים מסתכלים על המראה החיצוני, ואני לא יודע אם אני שווה משהו מהבחינה הזאת, למרות שקיבלתי מעט תגובות חיוביות בעקיפין ולא ישירות אליי, בקשר למראה. אני לא יודע איך ואיפה להתחיל לחפש חברה, כי אין לי הרבה חברים ואני כמעט לא יוצא לברים/פאבים (לא אוהב אותם), וגם ככה אני לא הבנאדם שיעז להתחיל עם מישהי, בגלל הפחד לסירוב שכנראה חזק ממני.

בזמן האחרון אנשים כל הזמן אומרים לי למצוא חברה, בעיקר אנשים שקרובים אליי, אבל קשה לי למצוא בתוכי תכונות שיעזרו לי להתחיל עם מישהי. אני לפעמים רואה אנשים שמתנהגים רע ויש להם חברה, וזה מפתיע אותי כל פעם מחדש איך להם יש חברה ולי לא. איך הם, עם כל ההתנהגות המגעילה שלהם, מצאו חברה, ואני, שיודע שאני אף פעם לא אפגע באשה וחושב שאני יכול להציע אהבה וכבוד לאשה, לא מסוגל למצוא חברה?

כן, הבעיה שלי טמונה בחוסר יכולת לדבר כפי שאנשים שאני נמצא הרבה בחברתם אבחנו. לכן יהיה לי קשה, בעצם כבר קשה לי, למצוא מישהי.

וזה לא עוזר שאנשים אומרים לי "תתגבר על הביישנות, תצא, ותדבר, ותתחיל עם בנות, ותמצא, כל הדיבורים האלה לא הזיזו אותי מהמקום כבר 26 שנה, כמו בול עץ, ואני לא יודע מה כן יזיז.

אולי הסיבה שאני לא רוצה להתחיל עם מישהי היא שאין לי אוטו (עד עכשיו לא היה לי צורך והעדפתי שלא לבזבז כסף על חניות וקנסות), וגם אין לי אולי דברים אחרים שלדעתי יכולים לעניין מישהי. אני לא עובד כרגע. אני בקרוב מסיים תואר ואז מקווה לעבוד, כי בשביל לפנק אשה כמו שהייתי רוצה ולחלוק את אהבתי אליה צריך קצת כסף - צימרים, תכשיטים, ארוחות, מגורים משותפים וכדומה. אין לי בעיה עם זה, אני רק רוצה לוודא שאני עומד על הרגליים.

אני לא רוצה להפיל על מישהי את כל הכאב ראש הזה של "אין כסף, אין אוטו, אין דירה משלי" וגם ככה אף אחת לא תרצה אותי, ובטח שאני לא מוכן שיסתכלו עלי ועל החברה מהצד ויגידו "איך היא יוצאת עם כזה אפס?" אני לא רוצה שזה יקרה, לכן אני גם כל הזמן דוחה ודוחה את העניין של למצוא חברה.

קשה לי להראות את המעלות שבי, אם יש לי כאלה, לאנשים אחרים, מפני שאני צנוע ולא מנסה לבלוט יותר מדי.

בקיצור, סיכמתי פה 26 שנה של "למה אין לי חברה", נושא שמאוד מטריד אותי. נראה שהצבא לא כל כך תורם לביטחון העצמי, כמו שאומרים. ועוד הייתי ביחידה קרבית.

אני לא מאמין שכתבתי את זה, אבל אומרים שזה עוזר - אז ניסיתי.