פני השירה כפני הכלב

ברוס גרנסי - הגברת והפוחח

שם השיר מרמז לסרט פופולארי של אולפני דיסני ולשיר-זמר ידוע שנתלווה אליו

כְּכָל שֶׁזִּכְרוֹנָהּ שֶׁל אִמִּי מִתְעַמְעֵם וְהוֹלֵךְ

כֵּן אוֹבֵד וְהוֹלֵךְ חוּשׁ הָרֵיחַ שֶׁלָּהּ

וְנִבְצָר מִמֶּנָּהּ לִזְכֹּר אֶת הַקָּלִי

הַמַּשְׁחִיר אֶת הַמִּטְבָּח בֶּעָשָׁן

אוֹ לְרַחְרֵחַ עַד מַה מַּצְחִינָה נְשִׁימַת הַכֶּלֶב

הַהוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר,

וְהוּא עַצְמוֹ אֵינֶנּוּ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אֶת נְבִיחָתוֹ.

כָּכָה הֵם מִסְתַּדְרִים,

הַכֶּלֶב הַזָּקֵן, שֶׁנְשִׁימָתוֹ מְצַפְצֶפֶת, חֵרֵשׁ גָּמוּר

הַנּוֹבֵחַ כְּאַזְעָקַת עָשָׁן בִּשְׁבִיל גְּבִרְתּוֹ חוֹלַת-הַשִּכְחָה שֶׁגַּבָּהּ

נִתְעַקֵּם לָעַד בִּגְלַל הַלְּטִיפוֹת שֶׁהִיא מְלַטֶּפֶת אוֹתוֹ

וּשְׁנֵיהֶם מִשְׂתָּרְכִים לְעֵבֶר הַמַּקְלֶה הַבּוֹעֵר

וּמִתְחַלְּקִים בַּפְּרוּסָה הַשְּׂרוּפָה שֶׁנּוֹתְרָה לִפְלֵטָה.

ככה מסתדרים הזקן והנובח (צילום: אבי מועלם)

בּילי קולינס - דַּארְמָה

הָאֹפֶן שֶׁבּוֹ הַכַּלְבָּה טוֹפֶפֶת הַחוּצָה בְּעַד דֶּלֶת-הֶחָזִית

מִדֵּי בֹּקֶר

בְּלִי כּוֹבַע אוֹ מִטְרִיָּה

בְּלִי כֶּסֶף כָּלְשֶׁהוּ

אוֹ הַמַּפְתֵּחוֹת לִמְעוֹן-הַכְּלָבִים שֶׁלָּהּ

תָּמִיד מְמַלֵּא אֶת קַעֲרַת לִבִּי

בַּחֲלֵב הַעֲרָצָה.

מִי יָכוֹל לְהַצִּיג דּוּגְמָה טוֹבָה יוֹתֵר

לְחַיִּים נְטוּלֵי בְּעָיוֹת-

תּ'וֹרוֹ בְּבִקְתָּתוֹ חַסְרַת הַוִּילָאוֹת

שֶׁבָּהּ רַק צַלַּחַת אַחַת, חֶדֶר אֶחָד?

גַּנְדִי עִם מַטֵּהוּ וַחֲתוּלָיו הַקְּדוֹשִׁים?

כָּכָה הִיא יוֹצֵאת חוֹצֵץ אֶל עוֹלַם הַחֹמֶר

וְאֵין לָהּ דָּבָר בִּלְתִּי אִם מְעִילָהּ הַחוּם

וְקוֹלָרָהּ הַצָּנוּעַ הַכָּחֹל,

עוֹקֶבֶת רַק אַחַר חָטְמָהּ הַלַּח,

תְּאוֹמֵי הַשְּׁעָרִים שֶׁל נְשִׁימָתָהּ הַיַּצִּיבָה,

וְאַחֲרֶיהָ בָּאָה רַק פּלוּמַת זְנָבָהּ.

אִלְמַלֵּא דָּחֲפָה אֶת הֶחָתוּל הַצִּדָּה

כָּל בֹּקֶר

וְאָכְלָה אֶת כָּל מְזוֹנוֹ

אֵיזֶה מוֹפֵת שֶׁל הִסְתַּפְּקוּת בְּמוּעָט הָיְתָה

מְשַׁמֶּשֶׁת,

אִיזִה כְּלִיל שְׁלֵמוּת שֶׁל הִתְנַתְּקוּת מִן הַגַּשְׁמִי.

אִלְמַלִּא הָיְתָה כֹּה עוֹרֶגֶת

לְחִכּוּךְ מֵאֲחוֹרֵי אָזְנֶיהָ,

כֹּה אַקְרוֹבָּטִית בְּבִרְכוֹת שְׁלוֹמָהּ,

אִלְמַלֵּא הֲיִיתִי אֱלֹהֶיהָ.

דארמה: חובה הודית רוחנית ודתית, או כל נתיב של מצוות ומעשים טובים

הווארד נֶמֶרוֹב - לוקח את הכלב לטיול

שְׁנֵי עוֹלָמוֹת מִשְׁתָּעִים בְּמוֹרַד הָרְחוֹב

קְשׁוּרִים בְּאַהֲבָה וּבִרְצוּעָה וְחוּץ מִזֶּה לֹא בִּכְלוּם.

לָרוֹב אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּאוֹר פַּנָּס מִבַּעַד לֶעָלִים

בְּעוֹדוֹ מְשׁוֹטֵט בְּזָנָב מוּרָם וּבְזַרְבּוּבִית מֻשְׁפֶּלֶת,

מַשִּׂיג בְּאֶמְצָעוּת הַחֹטֶם מֵידַע סוֹדִי שֶׁהוּא

כִּמְעַט חָבוּי לַחֲלוּטִין מִמֶּנִּי.

אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים כְּשֶׁהוּא מִתְפַּתֶּה לִקְסָמָיו שֶׁל שִׂיחַ

עַד שֶׁאֵינִי יָכוֹל עוֹד לָשֵׂאת אֶת הַעֲמִידָה

וַאֲנִי מוֹשׁכוֹ מִשָּׁם; כִּי מַעֲרֶכֶת יַחֲסֵינוּ הִיא

סַבְלָנוּת הַמִּתְאַזֶּנֶת לְצַד הַמְּשִׁיכָה הַזֹּאת

וְאָז לְצַד הַמְּשִׁיכָה הָהִיא, צֶמֶד שִׁתּוּפָנִים

הַמְּרֻצִּים מֵאִי חֲשִׁיבָתָם זֶה אֶת מַחֲשָׁבוֹתָיו שֶׁל זֶה.

וְעוֹד אֲנַחְנוּ שׁוּתָפִים בַּתּוֹרָה אֲשֶׁר הִרְבִּיץ בָּנוּ,

הָעִנְיָן שֶׁאֲנוּ מְגַלִּים בְּחָרָא. אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת כָּל מַצָּבָיו

מֵחֶרְיוֹנִים טְרִיִּים מַהְבִּילִים דָּרֶךְ סִרָחוֹן וְכַלֵּה בַּשִּׁטָּה

הַנְּקוּטָה בִּידֵי הַטֶּבַע לְהַזְרִימוֹ בְּמוֹרַד הָרְחוֹב מָהוּל

בְּמֵי הַגֶּשֶׁם אוֹ לְיַבְּשׁוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה אָבָק נִדָּף בָּרוּחַ.

אֲנוּ נָעִים לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב וּבוֹחֲנִים אוֹתוֹ.

מוּדָעוּתוֹ לַנּוֹשֵׂא חֲרִיפָה לְאֵין עֲרוֹךְ מֵשֶּׁלִּי,

וְרַק בְּאַתְּרוֹ אֶת הַמָּקוֹם הַמְדֻיָּק

יַבִּיעַ זֹאת בְּרִחְרוּחִים אֲשֶׁר אֵינָם סוֹבְלִים דִּחוּי

וְיַקִּיף אֶת הַנְּקֻדָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּטֶרֶם יִשְׁתּוֹפֵף וִיחַרְבֵּן,

וּלְאַחַר מִכֵּן נְהַלֵּךְ הַבָּיְתָה בְּהַדְרַת כָּבוֹד

וְאֶת הַשִּׁיר אֲנִי כּוֹתֵב רַק כְּדֵי לְהַפְגִּין מִי הָאֲדוֹן בֵּינֵינוּ.

דונאלד פינקל - שיר כלב

שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בְּזֶה אַחַר זֶה

הוּא הִתְכַּלְכֵּל בִּשְׁיָרֵינוּ

מְקַרְקֵשׁ בְּפַחִיּוֹתֵיֵנוּ

עַד שֶׁהִכְנַסְנוּהוּ פְּנִימָה

עַד קְצֶה רְצוּעַת סִבָּלְתּוֹ

הוֹצֵאנוּהוּ

חָזַרְנוּ וְהִכְנַסְנוּהוּ

הַעֳצָמוֹת הַזְּקֵנוֹת עֲרוּכוֹת וּנְכוֹנוֹת

אָזְנָיו זְקוּפוֹת בְּרֹךְ לִשְׁמֹעַ

אֶת אֲשֶׁר נֶאֱמַר, אֲנִי עַצְמִי

לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ מְאוּמָה

הִתְדַּלְדְּלוּ עַל עַצְמוֹתָיו

עַרְסָל שֶׁל צֵל

הִכְנַסְנוּהוּ

חָזַרְנוּ וְהוֹצֵאנוּהוּ

מרתה מֶקְפֶרְן - מטאפור חוצה את הכביש

לִפְעָמִים קֹר-רוּחַ עִלָּאִי

אִינוֹ יוֹתֵר מִאֲשֶׁר

כּוֹנְנוּת טְהוֹרָה.

כְמוֹ הַיְּדִידָה שֶׁלִּי גַ'נֶט

שֶׁנִּתְיָרְאָה

שֶׁמָּא יוֹם אֶחָד תִּסְטֶה מֵהַמַּסְלוּל

כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפְגַע בְּכֶלֶב

וְתַהֲרֹס אֶת מְכוֹנִיתָהּ

וְתַהֲרֹג אֶת עַצְמָהּ

וְאוּלַי אֶת יְלָדֶיהָ.

שָׁנִים, כָּל אֵימַת

שֶׁהִתְיַשְּׁבָה מָאֲחוֹרֵי הַהֶגֶה

חָשְׁבָה

פִּגְעִי בַּכֶּלֶב, פִּגְעִי בַּכֶּלֶב,

וּלְבַסּוֹף, בְּלַיְלָה מִן הַלֵּילוֹת,

הַכֶּלֶב הִגִּיעַ לְשָׁם

וְהִיא חָבְטָה בּוֹ וְדָרְסָה

אוֹתוֹ חַד וְחָלָק.

כְּשֶׁלָּאסִי שָׁבָה הַבָּיְתָה,

אֲבָל גַּם אֲנִי שָׁוָה מַשֶּׁהוּ.

מוּטָב שֶׁשְׁנֵינוּ נִזָּהֵר, כֶּלֶב.

מילר ויליאמס - בעלי חיים

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמּוֹתָם שֶׁל בַּעֲלֵי-חַיִּים בֵּיתִיִּים

מְצַיֵּן שִׁנּוּיִים מַהוּתִיִּים בְּחַיֶּינוּ.

תְּנוּ דַּעְתְּכֶם כֵּיצַד הָיוּ פְּנֵי הַדְּבָרִים, כְּשֶׁהַמַּצָּב הָיָה שׁוֹנֶה.

אָז הָיָה שָׁם בַּעַל-חַיִּים, כֶּלֶב אוֹ חָתוּל,

לֹא זֶה שֶׁיֵּשׁ לָכֶם עַכְשָו, מִישֶׁהוּ אַחֵר.

תְּנוּ דַּעְתְּכֶם עַל מַה שֶּׁהָיָה אָז, שׁוֹנֶה.

אָז הָיָה שָׁם מִישֶׁהוּ אַחֵר. כִּמְעַט שְׁכַחְתֶּם.

אפדייק. כלבה טובה! כלבה טובה! (צילום: GettyImages)

ג'ון אפדייק - מותה של כלבה

מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁנֶּחְבְּטָה בְּאֵין רוֹאֶה אוֹ הַמְּכוֹנִית הִתְחַכְּכָה בָּהּ.

צְעִירָה מִכְּדֵי לִצְבֹּר רֹב יֶדַע, הִיא הִתְחִילָה לִלְמֹד

אֶת הַשִּׁמּוּש בַּעִתּוֹנִים הַשְּׁטוּחִים עַל-פְּנֵי רִצְפַּת הַמִּטְבָּח

וְלִזְכּוֹת, כְּשֶׁהִרְטִיבָה שָׁם, בַּמִּלִּים "כַּלְבָּה טוֹבָה! כַּלְבָּה טוֹבָה!"

הַנִּתּוּחַ שֶׁלְּאַחַר הַמָּוֶת גִּלָּה קֶרַע בִּכְבֵדָהּ.

עוֹדֶנּוּ מְנַסִּים לְהַסִּיחַ אֶת דַּעְתָּהּ בְּמִשְׂחָקִים, הַדָּם מִלֵּא אֶת עוֹרָהּ

וְלִבָּהּ לָמַד לִרְבֹּץ תַּחְתָּיו לַנֶּצַח.

לְבֵית הַסֵּפֶר, זָחֲלָה אֶל מִתַחַת לְמִטַּת הַצָּעִיר שֶׁבָּהֶם.

מָצָאנוּ אוֹתָהּ רְפוּסַת אֵיבָרִים מְעֻקָּמִים אַךְ עוֹדָהּ בַּחַיִּים.

בַּמְכוֹנִית אֶל הַוֵּטֵרִינָר, וְהִיא בְּחֵיקִי, נִסְתָּה

וְאִשְׁתִּי נָשְׂאָה קוֹל תָּקִיף מֵעֹצֶר דְּמָעוֹת.

אַף כִּי מֻקֶּפֶת אַהֲבָה שֶׁחָתְרָה לְסַעֲדָהּ וּלְחַזְקָהּ,

שָׁקְעָה, וּבְהִתְקַשּׁוֹת גּוּפָהּ, נֶעֶלְמָה.

וְסָבְלוּ, קְרוֹבִים לְהִתְפּוֹרְרוּת, אֶת כְּלִימַת

הַשִּׁלְשׁוּל וְהִיא גָּרְרָה אֶת עַצְמָהּ עַל פְּנֵי הָרִצְפָּה

אִל עִתּוֹן שֶׁהֻשְׁאַר שָׁם מַחֲמַת רַשְׁלָנוּת. כַּלְבָּה טוֹבָה.

פיליפ שולץ - כלבי

גּוּפוֹ הַגָּדוֹל הַשָּׁחוֹר מוּטָל עַל מִטָּתוֹ שֶׁבִּקְצֶה הַחֶדֶר,

מִתּחַת לַדְּלָתוֹת הַצָּרְפָתִיּוֹת, שָׁם הָיָה רָגִיל לִישׁוֹן, מִתְבּוֹנֵן בִּי.

הַוֵּטֵרִינָר אָמַר לְכַסּוֹתוֹ בִּשְׂמִיכָה, אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי.

אִשְׁתִּי חָלְמָה עַל מוֹתוֹ בְּפָרִיס אַךְ לֹא אָמְרָה לִי.

כְּשֶׁנָּסַעְתִּי הַבַּיְתָה מִנְמַל הַתְּעוּפָה דִּמִּיתִי אוֹתוֹ בַּדֶּלֶת,

עָמַד בְּגַאֲוָה לְצִדִּי בַּחֲתוּנָתֵנוּ, יְפֵה תֹּאַר

עִם עֲנִיבַת פַּרְפָּר אֲדֻמָּה. פָּנָיו מֻסַּבּוֹת אֶל אֲשֶׁר אֲנִי שָׁם, יָשַׁב וְהִשְׁקִיף

תִּתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין שֶׁיָּדַע שֶׁהִגִּיעָה שַׁעְתּוֹ לָמוּת

אֲבָל רָצָה לְהַמְתִּין שְׁבוּעַיִם עַד שֶׁאָשׁוּב הַבַּיְתָה.

בְּמֶשֶׁךְ תְּרֵיסַר שָׁנִים, יְצוּר נְעִים-הֲלִיכוֹת זֶה שֶׁהָיָה עוֹקֵב אַחֲרַי

בִּמְרוּצַת שְׁנֵי הַקִּילוֹמֶטְרִים אֶל הַמִּשְׁבָּרִים וְאָז חֲזָרָה לִמְכוֹנִיתֵנוּ.

ג'וזף דּוֶּמֶר - כלב בהאנוי

שכונת אנגוק הא, האנוי 2001

חֲלוֹם עֵרָנִי וְכָאן

אֵינִי אֶלָּא בַּעַל-חַיִּים

שֶׁאֵיֶנֶנּוּ מֵבִין

אוּלַי הַתַּעֲבוּרָה אֵינָהּ אֶלָּא

הֲזָיָה

וַאֲנִי אֵינִי אֶלָּא אֶחָד מֵאוֹתָם

הַמִּתְבּוֹנְנִים וּמַאֲזִינִים

בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ - כְּדֶרִךְ

שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב לִשְׂפָתָם שֶׁל

אַחַי הַיְּצוּרִים. אוּלַי

רַק כְּלָבִים שְׁקֵטִים שָׂרְדוּ

אֶת הַמִּלְחָמָה. הֵם פּוֹסְעִים לְאֹרֶךְ

שְׂפַת הַמִּדְרָכָה אַךְ מְדַבְּרִים רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת.

געגועים למונה ליזה

היום, פתאום, נזכרתי ב"ליזה". תמיד זה קורה לי כך, אני נזכר בה לפתע, אפילו בלי שאיתקל בכלב ברחוב, והוא על דרך האסוציאציה יזכיר לי אותה. והזיכרון ממלא אותי כאב וגעגועים. אכן, לפני שנים רבות היתה לי כלבה, בת תערובת של "האש פאפי" ו"פוינטר". מצאנו אותה, צעירה מאוד לימים, ב"צער בעלי חיים" ביפו. הילדים הפצירו בנו שנרכוש אותה. הם התאהבו בה ממבט ראשון. והיא הסתכלה בנו בעיניה החומות הגדולות ושבתה את לבנו.

קראנו לה "ליזה", קיצור של מונה ליזה המפורסמת. מסופקני אם היא הבינה את משמעות הייחוס הנאצל שהדבקנו לה. אבל בין אם רוחו של לאונרדו דה וינצ'י שרתה עליה ואם לאו, היא העניקה מימד חדש לחיינו. כלבה נעימת מזג היתה, שופעת חיבה, נאמנה, והערצתה לכל אחד מאיתנו ולכולנו ביחד היתה ללא גבול. לא ייפלא ש"ליזה" נכנסה לשיריי.

ואיך אפשר היה אחרת? גם כשהזדקנה והיתה מתייסרת הרבה, לא נגרע מאומה מאהבתה אלינו ומאהבתנו אליה. כשמתה, בחדר-האורחים של דירתנו, על אף כל הטיפולים הוטרינארים שהושפעו עליה, מיתה של ענווה שהיתה כה אופיינית לה בחייה, היה הדבר כרוך בשברון-לב אמיתי.

מאז לא היה לי כלב אחר. לא רציתי להתנסות שוב בצער הַשְׁכוֹל. פעם בפעם אני מהרהר על אודותיה, אך כאמור לעיל, מדוע דווקא עכשיו? אולי מפני שהחברה האנושית שבה אנחנו חיים ונפטרים התרחקה כל כך מן האידיאלים שהתגלמו בדמותה של "ליזה". מי חכם ויידע.

מובעלת רגש אמריקאית

המוני אמריקאים אוהבים חיות-מחמד, ובראש וראשונה כלבים וחתולים. החמרנות התוקפנית של החברה

האמריקאית שומרת על מובלעת-רגש שבה משוטט בביטחון חברו הטוב ביותר של האדם. אין דבר חביב על האמריקאי הממוצע מאשר לדרוש בשבחי כלביו. דרך קבע אפשר להתענג על תצוגות שבהן מופגנות סגולותיהם של זני כלבים, שלא מעטים מהם נדירים ממש, גדולים וקטנים, שעירים וחלקים.

וכאשר בעלי הכלבים מוציאים אותם לטיול, בשעות שונות של היממה, אפשר לחזות באינטימיות הקיימת בין האדם שגילו משתרע לאורך נתיב-החיים האנושי ובין הכלב.

טובי המשוררים האמריקאים הקדישו שירים לכלביהם, ובמידה רבה למותם שנתפס אצלם כאסון משפחתי לכל דבר. האנתולוגיה הידועה של שירי כלבים, מעשה-ידי ג'וזף דוּמֶר, מכילה את השמות המהוללים ביותר בין משוררי ארה"ב. להלן שירים "כַּלְבִּיִּים" אחדים שליקטתי ותרגמתי בשבילכם.