המדד ירד - מה זה אומר?

מדד המחירים לצרכן ירד בחודש ינואר ב-0.7%, בעוד שההערכות השונות של הגופים הכלכליים חזו ירידה של עד חצי אחוז בלבד. מהי המשמעות של המדד הנמוך? להלן כל השאלות והתשובות.

מ-1999 מדד המחירים לצרכן של חודש ינואר ירד 8 פעמים ופעם אחת הוא נותר ללא שינוי. האם העובדה שמדד ינואר נוהג לרדת מלמדת על משהו?

בהחלט כן. במדדי מחירים מגלים שינויים עונתיים. כולם מכירים את התנודות במחירי הפירות והירקות. אבל יש גם עונתיות בארנונה - היא עולה אחת לשנה. גם במחירי ספרים לבתי ספר יש עונתיות. ינואר, מתברר, הוא חודש שלילי במובן המחירי של העניין.

לא. מכל 8 השנים שצוינו עם מדד ינואר שלילי, רק 2006 הייתה עם מדד מחירים שלילי בשנה שלמה. מדד ינואר אינו הסנונית שמבשרת את האביב.

להפך. מדד שלילי שמתמיד הוא עניין רע מאוד.

בהסתכלות טכנית זה נכון. אבל כאשר המחירים מתמידים בירידה, האדם הנבון מתחיל לתהות שמא כדאי לו להמתין עם קניות שאינן ממש חיוניות. אם אדם אחד עושה כן - לא נורא. אם כולם עושים כן, דחיית קניות בציפייה למחיר נמוך יותר יכולה לעצור את הכלכלה.

גם אפס לא טוב. כלכלנים נוהגים להעריך כי מדד מחירים שנתי שעולה בקצב של 2%-1% הוא טוב. מדד אפס מלמד שיש יותר מדי מחירים שיורדים (המתקזזים עם מחירים שעולים). לכן רוב המדינות בהן נהוג "יעד אינפלציה" קובעות מספר חיובי קטן. באיחוד האירופי היעד הוא 2% ואצלנו הוא 3%-1%.

כן. 2000 נגמרה באפס, 2003 במינוס 1.9% ושנת 2006 במינוס 0.1%. תופעה כזו יכולה לקרות באופן אקראי כי הבנק המרכזי, שתפקידו "לטפל" באינפלציה, לא יודע איך לווסת את המחירים במדויק. לא כאן ולא באף מקום אחר בעולם. אם התופעה מתרחשת לעתים נדירות - לא נורא. אם, כמו ביפן בעשור האחרון, התופעה מתמידה - זה רע מאוד. מחירים יורדים מתמידים זה סימן למיתון עמוק.

לא. כל עוד הריבית חיובית, הבנק המרכזי יכול לטפל במחלת מחירים יורדים באמצעות הפחתת ריבית. המצב נהיה קשה רק כאשר המחירים ממשיכים לרדת כאשר הריבית היא אפס. אנחנו לא שם.

לא. כל עוד התופעה עונתית וקצרה, לא כדאי לשנות הרגלים ולהתחיל להזיז כספים מאפיק חיסכון אחד לשני. אם התופעה תתמיד - זה כבר סיפור שונה.

אז מה עושים הבוקר?

קמים, כוס מים, יוגורט, שיר קטן בלב - וממשיכים כרגיל.

הידיעה פורסמה במלואה הבוקר (ג') במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות"