חשבתם שדואגים לכם? אז חשבתם

אם אתם רוכבי דו-גלגלי, סביר להניח ששמעתם זה מכבר כי חברת "מבט קדימה", יבואנית אופנועי יוסאנג מקוריאה, קרסה. את זה היא עשתה לא לפני שהצליחה לסבך כמה קונים שרכשו אצלה אופנועים בתקופת הגסיסה. אלה התפתו לרכוש את הכלים באמצעות "המכרז האמיתי - 123Bid" (שגם הוא כבר לא איתנו...). הזוכים במכרז הופנו למבט קדימה, שילמו את מלוא התמורה - כולל מיסים ואגרת רישוי - אבל לא קיבלו את הכלים. הכסף שהגיע מאותם "זוכים", הועבר על-ידי היבואנית לתשלום חובות אחרים. ב-21 בינואר קרסה החברה סופית.

אחד הלקוחות המתוסכלים הוא אלדד בן מויאל. אשר שילם 38,200 שקל לקופתה של מבט קדימה באוגוסט 2009, ומאז לא ראה את האופנוע שרכש ולא את כספו. במבט קדימה משכו אותו בלך-ושוב, הבטיחו לו שיקבל את הכלי, אבל כאמור, כלום לא קרה. החברה נסגרה ומונה לה כונס נכסים.

בינתיים נכנס לתמונה גורם נוסף - מוסך האופנועים של החברה, "אופנועי אשדוד" בבעלותו של שרון בוכניק שמגלה ענין בקבלת הסוכנות של יוסאנג בישראל. בשיחות שהיו לאלדד עם בוכניק, אמר לו האחרון כי "מנסים לפתור את הבעיה". אבל שיחה כזו נערכה ב-20 בדצמבר, והבעיה לא נפתרה. סוכנות יוסאנג טרם הועברה לידי בוכניק, ולמרות שהוא מאמין כי זה יקרה בשבוע הבא, מלאי החלפים הועבר כבר לידיו והוא מעניק שרות לקוחות, אין לו שליטה על מלאי האופנועים שנמצא במחסן הערובה של החברה. לפי הערכה, החברה מחזיקה בכ-90 כלים שלא שוחררו עדיין מהמכס, ובהם ככל הנראה גם האופנוע של אלדד - להזכירכם, ששילם את מלוא התמורה עבורו, כולל המכס.

אלדד, ועמו ככל הנראה עוד כמה רוכשים ששילמו ממיטב כספם ולא קיבלו את התמורה, נמצאים בבעיה. והיא תגדל עוד יותר כשכונס הנכסים יתפוס את האופנועים הנמצאים במחסן הערובה. במקרה כזה, יהפכו אלדד וחבריו לנושי החברה, ויאלצו לעמוד בתור הנושים - ויש כמובן כאלה בעלי עדיפות עליהם - כדי לקבל אולי בחזרה חלק מכספם.

לכאורה, יש פתרון לבעיה. משרד התחבורה מחייב הרי את כל מי שמקבל רישיון יבואן לרכב, ובכלל זה אופנועים, להפקיד אצלו ערבות. זו נועדה להבטיח שהיבואן יעמוד בכל ההתחייבויות שנטל על עצמו במסגרת צו הפיקוח על יבוא רכב, כמו מתן שרות, אספקת חלפים לשבע שנים, טיפול בקריאות לתיקון וכו'. כאשר היבואן מפר את התחייבותו, או מפסיק לפעול, מחלטים לו את הערבות. במקרה של מבט קדימה - בסך 700 אלף שקל.

נכון שאתם שואלים עצמכם כעת מה הבעיה? שהרי, אם יש כסף שהופקד בדיוק למטרה זו, מדוע לא לשחרר את האזרחים שרומו, ולמנוע מהם עוגמת נפש והפסד כספי ניכר. אחרי הכל, אפשר להניח שכל רוכשי האופנועים של יוסאנג, אינם נהנים מחשבון בנק בלתי מוגבל. הכסף הזה, כך נראה הגיוני, יכול וצריך לשמש את משרד התחבורה כדי לסייע לנפגעי החברה. זו בדיוק מטרת הערבות.

במשרד התחבורה, חושבים אחרת. "לפי החוק, כספי ערבויות עוברים לקופת המדינה", הגיבו במשרד התחבורה והתכוונו "קופת האוצר". במילים אחרות: הערבות שנועדה להגן על הצרכן - עוברת לקופת האוצר ולא לצרכן שנפגע. "ככה זה בצו", המשיכו והסבירו במשרד התחבורה. במילים פשוטות - הלקוחות יופנו לבית המשפט, שם יהפכו לנושים רגילים. קופת המדינה? זו תהיה עשירה ב-700 אלף שקל.

לנו זה נראה בלתי ראוי. המחוקק חייב לדאוג לכך שכספי הערבות של יבואני רכב, יוקצו מראש לטובת לקוחות שעשויים להפגע. וכן, אם הם שילמו את כל הכסף, כולל מכס ומיסים  למדינה, אין שום סיבה בעולם שקופת המדינה תהיה הנהנית. גם אם כך ניתן לממן עוד שהיה יוקרתית במלון פאר בחו"ל לאחד השרים.

ודרישה נוספת ממשרד התחבורה - לפחות במקרה יוצא הדופן הזה, תדאגו שהכונס יוכל למכור את האופנועים הנמצאים במחסן הערובה. שכן עברה כבר שנה ויותר ממועד יצורם, ואם לא שוחררו תוך חצי שנה, חובה להוציאם מהארץ. כך גם הכסף שעשוי לשמש בכל זאת כפיצוי, יעלם באחת.