בשנים האחרונות: זינוק חד בצריכת תרופות דיכאון
הכללית מדווחת על עלייה של 35% במספר המבוטחים הנוטלים תרופות נגד דיכאון מ-2005, בעוד שבמכבי חלה עלייה של 209% במספר חפיסות הכדורים נגד דיכאון שנמכרו מ-2003 ועד היום. מומחה: הגידול בעקבות הכשרת רופאי המשפחה לרשום התרופות
האם אנחנו מאובחנים טוב יותר, או פשוט מדוכאים יותר? מנתונים של שתי קופות החולים הגדולות, כללית ומכבי, עולה מגמה של עלייה בצריכת תרופות נגד דיכאון. מהכללית נמסר כי בין השנים 2005 עד 2009 נרשם גידול של 35% במטופלים שלהם נרשמו תרופות נגד דיכאון, בעוד שבמכבי - בין השנים 2003 עד 2009 - מדווחים על גידול של 209% בצריכה של תרופות נגד דיכאון. בכללית טוענים כי העלייה קשורה לאבחון טוב יותר, ולא לעלייה בשכיחות התופעה.
יש לציין כי נתוני הכללית מתייחסים גם לאנשים הנוטלים את התרופה לזמן קצר (משלושה חודשים והלאה); במכבי, מתייחסים הנתונים למספר חפיסות התרופות שנמכרו במהלך התקופה המדוברת.
נשים מדוכאות יותר מגברים
מנתוני הכללית עולה עוד כי חולים נוטלים את התרופות לפרק זמן ארוך יותר (20% עלייה במשך הטיפול). עוד עולה כי השימוש בתרופות נוגדות דיכאון נפוץ
בגילאי 55-64 ובגילאים 75-84, ושכיח יותר בקרב נשים מאשר בגברים.
"הנתונים מצביעים על עלייה קבועה של כ-5% בממוצע בשנה בצריכת תרופות נוגדות דיכאון", אומרת ד"ר מרגלית גולדפרכט, מנהלת המחלקה לקידום איכות בכללית ויו"ר צוות היגוי לשיפור מצוקה נפשית בקהילה. היא מעריכה שעיקר העלייה בצריכת התרופות נובעת מתוכנית ההתערבות שהפעילה הקופה, ובמסגרתה הוכשרו 2,000 רופאי משפחה ו-2,500 אחיות לטיפול בדכאון וחרדה. "ניתן להסביר את העלייה על ידי מספר גורמים: הפעלת תוכניות לאיתור חולים והצעת טיפול בקהילה באמצעות רופאי משפחה, מודעות גוברת של הציבור למחלה ולפתרונות שמציעה הרפואה, הסרת התנגדויות וסטיגמות של הציבור, ונכונות גוברת לטיפול".
לדברי פרופ' חנן מוניץ, יועץ בתחום בריאות הנפש בכללית, 6 עד 8 אחוזים מהאוכלוסייה סובלים מדכאון. בנוסף, 18% מדווחים כי סבלו מדיכאון בשלב
כלשהו במהלך חייהם. פרופ' מונץ מסביר כי "אין בהכרח עלייה בשכיחות הדיכאון, אלא בשכיחות רישום התרופות נגד דיכאון, בעקבות תכנית הכשרה לרופאים".
פרופ' מוניץ ציין כי רופאי המשפחה רושמים בעיקר כדורים ולעיתים נדירות מפנים לטיפול של איש מקצוע אחר. "אנחנו מקווים שהרופא יודע גם לשוחח עם המטופל בנושא", אומר פרופ' מונץ, "אבל רוב הרופאים בעיקר יודעים לתת את הטיפול התרופתי. יש מטופלים שלא רוצים את התרופות; הם יכולים לפנות למערכת בריאות הנפש הציבורית ולשם כך לא צריך הפנייה של רופא".
לפנייה לכתב/ת 
