תכירו: המסורתיים

החינוך היהודי מבוסס על כמה הנחות יסוד, שאחת מהן שאי-אפשר לרקוד על שתי חתונות בבת-אחת. זוהי הנחה הגיונית, כי אם אתה רוקד בחתונה בנתניה, אתה לא יכול בו בזמן גם לשמח חתן וכלה בנתיבות. כמו כל דבר יהודי, גם כאן בעצם מדובר במשל ונמשל, שאם נאמץ לרגע את רוח האם הפולנייה, נוכל גם להתעסק ללא הפסק במחשבה מה הפסדנו בחתונה בנתיבות. כל זה היה יכול להימשך, לולא החלה להתבסס בתוכנו קבוצה חברתית שמתעלמת מהתיאוריה החביבה הזו ודווקא מצליחים לתפוס את החבל בשני קצותיו.

רגל פה, רגל שם

הספר "המסורתיים בישראל: מודרניות ללא חילון", שנכתב על ידי יעקב ידגר, מרצה בכיר במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן, ערך מחקר על המסורתיים בנסיון לענות על השאלה "מהי מסורתיות?" ולצאת נגד הסברה שמדובר בסך-הכל בהכלאה בין חילונים לדתיים.

מעבר לכך, המסורתיים גם מתנגדים להגדיר את עצמם - ולמעשה, גם אין הגדרה טובה של מה זה מסורתי. "למסורתיים יש עניין גדול לא לבטא את עמדתם כמשנה סדורה", מסביר ידגר, "במהלך הראיונות שעשיתי עם מסורתיים ביקשתי מהם שיגידרו את המסורתיות, והם תמיד אמרו לי 'אני יכול לספר על עצמי, אבל לא על כולם'. למעשה, המסורתיות זה דיאלוג עם המסורת. דיאלוג שמכבד ומבקש לשמר את מה שמזוהה כגרעין מהותי של הזהות היהודית, ועדיין לקחת חלק פעיל בעולם המודרני שנחשב מחולן.

"המסורתיות זו זהות שאנשים בחרו בנסיון לשמר מינימום הכרחי שתשמר אותנטיות יהודית. הם מציגים התנהלות שבה לא קיימת הפרדה בין מרחב דתי וחילוני, והם מציגים אפשרות לנוע בין המרחבים ולהישאר אותו אדם. ועוד צריך שלא זו בלבד שלכל מסורתי תפישות שמשתנות בנוגע לפרקטיקה היהודית שלו, אלא שאלו גם משתנים בהתאם להתפתחות חייו. רווק מסורתי, לדוגמה, לא יקפיד ללכת לבית כנסת, בעוד שברור לו שכשיהיו לו ילדים הוא יעשה זאת. שום הגדרה לא תתפוס את המורכבות הזו. אגב, גם הדתיוּת והחילוניוּת מורכבות הרבה יותר מההגדרות שלהן, אלא שהמסורתיות היא כה דינאמית שהיא מתקשה למצא ביטוי חד-משמעי ולכן גם אי-אפשר להגדיר אותם כזרם שלישי המצטרף לשני הזרמים הקיימים - חילוני ודתי".

בין הפטיש לסדן

אם נדמה לכם שמדובר בחיים קלים, שבה חברי המסורתיים רק רוקדים בחתונות. לפי ידגר, הם סובלים מלחצים מתמידים - הן מצד החתן והן מצד הכלה.

"מסורתיים נמצאים בלחצים צולבים מתמידים משתי הקבוצות הדומיננטיות", הוא טוען "אומרים להם ללא הרף להפסיק לתפוס עמדה של גם וגם, ולבחור צד. חילוני יאמר לו 'אם היית בבית כנסת בשבת, מה אתה בא עכשיו לשבת איתי בבית קפה?' ואצל דתיים זה מוליד את הגיחוך הזה למראה אדם שהיה בבית כנסת ואחר כך הולך למשחק כדורגל. יש עליהם לחץ חברתי שיפסיקו להיות גם זה וגם זה, החברה הישראלית לא מוכנה לקבל את מה שנתפס בעיניה כעמדה לא ברורה.

"ואולם, על אף שהחברה לא מבינה ולא מעריכה אותם, ודורשת מהם לבחור את אחת החלופות, המסורתיים לוקחים על עצמם להמשיך ולשמר את הגרעין

המהותי, כמו שהם רואים אותו, ויש בהתנהלות שלהם ראייה אחרת וחדשה שיש בה פוטנציאל להתמודדות של הישראליות עם היהדות שלה".

"אני חושב שכן. יש מגמה מעניינת של התפתחות דיאלוגים פוריים עם המסורת. ביטוי חד לכך אפשר לראות בתחום המוזיקה. בחזרה לפיוטים רואים יחס ליהדות שלא מתוך עמדה דתית מקדשת, אלא מתוך עמדה עצמאית מכבדת. זוהי דוגמא מובהקת של התבססות הגישה המסורתית. אני מתרשם שבשל המצוקה שנוצרה מהיעדר שיח בין דתיים וחילונים, אנשים מחפשים אלטרנטיבה. לדעתי, ש סימנים מעודדים, אבל עדיין יש לפנינו כברת דרך לפני שתהיה לעמדה המסורתית נוכחות ניכרת".