אל תרפו מפרשת קורב
פרקליט, כמו שופט או שוטר, הוא כזה 24 שעות ביממה, וחדר הרצאות לא משחרר אותו מכללי אתיקה ומחוייבות שנטל על עצמו. לפיכך, מתחייב בירור יסודי של תוכן דבריו והליך משמעתי
גם אני, כמו פרופסור אוריאל פרוקצ'יה, סבור שהעיסוק התקשורתי בפרשת הפרקליט "הסורר" אורי קורב יצא מפרופורציות, אך אינני מסכים עמו שיש להניח לפרקליט הצעיר והמבטיח, לנפשו.
כמי שמלמד במוסד האקדמי שפרופסור פרוקצ'יה הוא אחד מבכיריו – אוכל להעיד שגם ל"קודש הקודשים של חירות הביטוי" – האקדמיה – ישנם גבולות, סייגים ו"חוקים" משלה; לרבות הליכים משמעתיים, נזיפות ואפילו הרחקה של מרצה שחרג מהם.
מובן מאליו שבמסגרת אולם ההרצאות או סמינריון מצומצם, מותר למרצה להשמיע ביקורת, או שלא להסכים עם פסק דינו של שופט מכובד, אפילו הוא משמש היום חוקר ומרצה בכיר באותו מוסד אקדמי, ולשכתו מצויה במרחק נגיעה. אך הגנה כזו לא תחול עליו אם יכנה את אותו שופט או פרופסור, בכינויי גנאי נלעגים, כמו: חמור, טיפש, חסר הבנה, עוסק במשחקי "טטריס" במקום לחקור, או מהלל עצמו מול המראה (כפי שהתבטא על פי הנטען הפרקליט קורב כלפי שופטים).
אני גם מסופק אם התבדחות, הכוללת אמירות סקסיסטיות או גזעניות של מרצה – תתקבל בהבנה על ידי מוסד אקדמי מכובד.
אינני סבור שחדר הרצאות אקדמי משחרר את מי שמשמש בתפקיד ממלכתי העוסק באכיפת החוק, מאותם כללים של אתיקה ומחויבות שנטל על עצמו כעורך דין וכעובד מדינה, בצד הכבוד והיוקרה הנלווים לכך ומהם הוא נהנה. פרקליט, כמו שופט או שוטר, הוא כזה, 24 שעות ביממה.
חלים עליו כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, לרבות התקנה המחייבת אותו לשמור על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט; כללים כתובים של נציבות שירות המדינה; והתנהלות ממלכתית ומכובדת, המתחייבת מתפקידו בתביעה הכללית, ומהופעתו היומיומית בפני שופטים.
מאידך, אינני "נעלב" בשמם של השופטים, או סבור שהם חסינים מביקורת. ראוי להן, לשתי המערכות העוסקות באכיפת החוק וזקוקות לאמון הציבור, שלא תתעלמנה מהטענות הענייניות שהטיח בהן עו"ד קורב (יש לזכור שתקף גם את הפרקליטות), ותבקשנה לחקור ולבדוק אם יש בפיו טענות מוצדקות בעניינים קונקרטיים הדורשים טיפול שורש, בלי לטאטא אותן אל מתחת לשטיח. דעתי זו הבעתי לא פעם, למורת רוחם של המוסדות המכובדים הללו.
אך באותה מידה, מתחייבים ללא ספק בירור עובדתי יסודי של תוכן דבריו - שהרי הם לא נתבררו עד תום, והליך משמעתי מטעם נציבות שירות המדינה ולשכת עורכי הדין. תנו למוסדות אלה, ולא לציבור, לעשות מלאכתם בשקט וביעילות. "לעזוב את הפרקליט לנפשו" רק על סמך התנצלות מסויגת ומאולצת, אי אפשר.
השופט (בדימוס) שלי טימן, כיהן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב
לפנייה לכתב/ת 
