מדוע השם זימן לי רב שמחלל את שמו?
"השם ציווה אותנו לשמוע לחכמי הדורות לא בגלל שהם מלאכים, אלא בגלל שזו הדרך היחידה ליישם את התורה בארץ, בתוך מגבלות הקיום האנושי". הרב דרור ברמה נדרש לשבר הרוחני של אלמונית מהצפון
שאלה:
מדוע השם זימן לי רב שמחלל את השם? (אלמונית, צפון)
תשובה:
אפשר ללמוד הרבה דברים ממקרה כזה, אך נקדים תיקון קטן לנוסח השאלה. לפי אמונתנו, ה' הוא בורא העולם ומנהיגו, ואין אדם יכול לעמוד על דעתו. על כן השאלה בה אנו עוסקים היא לא "מדוע ה' עושה כך וכך", אלא "מה אני יכולה לעשות עם העובדה שקרה כך וכך".
תקלות עם המשרתים בקודש קרו משחר ההיסטוריה הרוחנית שלנו, ובמסורת ישראל אנו מוצאים בכל תקופה התייחסויות לבעיות אלו. דיונים ארוכים במיוחד סביב בעיות אלו אנו מוצאים בראשית החסידות, כאשר נוצר הצורך להעצים את מעמדו של הצדיק מחד, ולתת הסבר על בעיות בהתנהגותם של תלמידי אחרים. אביא כאן שלוש מהתבניות שאנו מוצאים במקורותינו להתמודדות עם מקרים מעין אלו. בכל אחת מהתבניות, אביא דוגמא מהתנ"ך, מחז"ל וממחשבת ישראל, בכדי לעודד את הקוראים לעיון נוסף.
הדחיה
בכל התקופות היו אנשים שכשלו במילוי תפקידים בקדושה, ונדחו ממעמדם. ספר שמואל מתאר לנו את התנהגותם של בני עלי הכהן במשכן ה' בשילה :
וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל וְאֵת אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תַעֲשׂוּן כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ אֶת דִּבְרֵיכֶם רָעִים מֵאֵת כָּל הָעָם אֵלֶּה: אַל בָּנָי כִּי לוֹא טוֹבָה הַשְּׁמֻעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ מַעֲבִרִים עַם ה' " (שמואל א ב)
עברות אלו ואחרות הובילו לנבואה חריפה, בה הודיע ה' על דחיית משפחת עלי מהכהונה ועונש חמור בידי שמיים.
חז"ל מספרים לנו ש "יוחנן כהן גדול שמש בכהונה גדולה שמנים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" (ברכות כט) ובעקבות כך קבעו המלצה חשובה" אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב ד).
מקרי הדחיה מעמידים שתי בעיות קשות מאד בפני האדם – בעיית האמון, ותאום הציפיות. אם אדם אינו יכול לסמוך על צדקתו, או על צדקותם של אחרים, כיצד ידע אל מי להתחבר, מי מבטיח לו שהוא על הרכבת הנכונה? בעיה נוספת היא מעין טענה כלפי רבונו של עולם – למה אתה מציג לנו מציאות מבלבלת? אם אתה רוצה שנעשה טוב, אנא צייר קו גדול, שים בצד אחד את כל הטוב והטובים, ובצד השני את כל הרע והרעים, וצווה עלינו לבחור בטוב. איך אתה מצפה שאנחנו נצייר את הקו הזה לבד?
מתוך דיונים רבים בשאלות אלו, אביא את דבריו של הבעש"ט, כפי שהובאו בידי תלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה בעיסוקו במודל הדחיה. (תולדות יעקב יוסף פרשת שופטים עמ' תרעג). לשונו של ר' יעקב יוסף קשה, ואביא את תמצית הדברים בלשוני, ותחילה במה שנוגע לשאלה השניה.
היצר הרע בא אל בורא עולם בטענה שהבחירה בעולם לא תהיה הוגנת. אם בצד של הטובים כולם צדיקים ועושי נפלאות כמשה רבנו, ובצד של הרעים כולם רעים ואכזריים כהיטלר, איזו בחירה יש כאן? הרי כל בר דעת יהיה חייב לבחור בטוב אם הוא חפץ בחיים? בתגובה לכך, אומר הבעש"ט, זכה יצר הרע למענק איזון. בכל פעם שיורדת לעולם נשמה של צדיק לצד של הטוב, יורדת נשמה של תלמיד חכם לצד שכנגד. כך יש ליצר הטוב רבנים בצד שלו, ולרע רבנים בצד שלו, וכל אדם יכול לבחור אם ללכת אחרי הרבנים שבצד הטוב, או אחרי הרבנים שבצד הרע, ואפשרות הבחירה מאוזנת.
בכך ענה הבעש"ט על השאלה מדוע אנו עומדים בפני מציאות מבלבלת, ומדוע הקב"ה לא צייר עבורנו את הקו המדובר. תשובתו היא שכך סודר העולם, בכדי להותיר בידינו את הבחירה. אך תשובתו מחמירה את השאלה הראשונה - אם הצד הלא טוב מחזיק במחנהו גם רבנים, כיצד נדע במי לבחור?
רבי יעקב יוסף מאריך בשאלה זו, ומונה שלושה קריטריונים האמורים לסייע לאדם בהחלטה. הראשון - ת"ח עניו, שאינו מחזיק טובה לעצמו, ואינו מתפאר בתורתו. אנשים אוהבים אותו מצד עצמו ולא מחמת פעולות שיווק והאדרה עצמית. השני – אוהב ישראל ומסוגל להבין באמת את המקום בו נמצא האחר, ועקב כך מדבר בשבח אחרים ולא בגנותם. השלישי – לא מתחנף, מוכיח רשעים כאשר זה נדרש, ומקבל תוכחות באהבה, בהתנהלות עניינית וללא חנופה.
ההכלה
התנ"ך מספר לנו על דוד המלך ש"עָשָׂה דָוִד אֶת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' וְלֹא סָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּהוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו רַק בִּדְבַר אוּרִיָּה הַחִתִּי" (מלכים א טו). דוד היה מלך צדיק וישר, שמסר את נפשו למען ישראל פעמים רבות. החטא החמור עם בת שבע ואוריה, היה כתם עצוב שהטיל צל על מלכותו, ועיצב הרבה מהטרגדיות שפקדו אחרי כן את ביתו. בכל זאת, דוד נבחר להיות לסמל מלכות ישראל, והיא נמסרה לו ולזרעו עד עולם, בהיפוך גמור ממה שקרה עם בית עלי.
הכתובים רומזים במקומות רבים לסיבה להבדלים הללו, וחז"ל סיכמו זאת במשפט אחד בהסבר על הפסוק " אֵלֶּה דִּבְרֵי דָוִד הָאַחֲרֹנִים נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי וּנְאֻם הַגֶּבֶר הֻקַם עָל" - "נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה". (בבלי ע"ז ה א). דוד הקדיש מאמצים אדירים לחרטה ותיקון, שתועדו בחלקם בספר תהילים, ומשמשים כביטוי ללבבות שבורים עד היום. היינו רוצים להיות צדיקים גמורים, היינו שמחים שינהיגו אותנו מלאכים, אבל המסורת נותנת לנו את הכלים להתמודד עם מצב שבו אנחנו ומנהיגינו אנושיים, ולעיתים כושלים וחוטאים.
רעיון התשובה מאפשר להכיל את החטא והחוטא בתוך מסגרת מבט רחבה יותר. כאשר אנו מסתכלים על פועלו של אדם, על כל מעשיו הטובים, על מסירות נפשו וגמילות החסדים שלו, אנו יודעים שחטא לא בהכרח מבטל את כל אלו. אדם מורכב מתערובת של טוב ורע, כשרונות וחולשות, מעשים גדולים ונפילות, וכל עוד האדם מטפל כראוי בצדדי החולשה שלו, בעזרת מאבק ותיקון, אנו יודעים שהטוב בו הוא העיקר, ומתייחסים אליו בהתאם.
דוד מהווה דוגמא מיוחדת, בגלל שהגיע לתשובה כל כך שלמה, שלא רק שחטאו נסלח, לא רק שבאופן אישי הוא נידון לכף זכות, אלא שלאחר מרד אבשלום הוא חזר להנהגה. חז"ל אומרים שדוד כל כך התאמץ בתשובה, עד ש"הרג את יצרו".
דברים אלו עוסקים בהתייחסות לאדם, אך בהם לא יצאנו ידי חובת ההתייחסות לתורתו. יכול אדם לשאול, אבל הרי הרבנים הם מובילי התורה, ואם יש בהם מגרעות, סביר שהן יבואו לידי ביטוי בעיוותים וטעויות בתורה? מי יבטיח לי שמה שחכם מסוים אומר זו ההלכה, אולי הוא אומר זאת בגלל ליקוי מסוים באופיו?
ההכלה מאפשרת לנו התמודדות עם טענה זו. חז"ל עסקו בכך בהרחבה במקומות רבים, כדוגמת הסוגיה במסכת הוריות יג, שהבאתי בתשובה אחרת כאן, ולהבנת הדברים עיינו שם. נקצר ונאמר שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת. התורה נמסרה לחכמים בגלל היותם אנושיים, ותוך הבנה שיהיו לכך השלכות. השם ציווה אותנו לשמוע לחכמי הדורות לא בגלל שהם מלאכים, אלא בגלל שזו הדרך היחידה ליישם את התורה בארץ, בתוך מגבלות הקיום האנושי.
בקטע אחר ב"תולדות יעקב יוסף" (פרשת ואתחנן עמ' תרכד) משתמש רבי יעקב יוסף בטענה זו בדיוק, בכדי להסביר למה כאשר אדם פוגש בחיסרון של תלמיד חכם, אסור לו לבזותו. טוען רבי יעקב יוסף – דוקא נקודת החולשה, החיסרון שבחכם, הוא המדגיש את הצד המשותף לו ולך. אם היה מלאך, היית אומר – מה לי ולו, אנחנו מפלנטות אחרות. עצם היכולת שלך להתחבר אליו קשורה בכך שגם לו יש חסרונות, ושניכם חולקים את אותה החוויה וההויה האנושית הלא מושלמת.
האחריות
לעיתים יש ארועים הגורמים לאדם לעצור במרוצת החיים, ולבחון את יסודות עולמו הרוחני. האם בחר בדרך בה הוא חי מסיבות חברתיות, בגלל מסורת אבותיו, בגלל כריזמה של פלוני או בגלל סיבות אחרות.
האמונה בה' ובמסורת ישראל, כרוכה בהיסטוריה של אלפי שנים, ואינה תלויה באדם מסוים. יש הרבה מאמינים בעולם, ואצל חלק לא מבוטל מהם האמונה עוברת דרך מתווכים גשמיים. יש המבססים את הקשר שלהם לאל בעזרת עגל זהב, יש המבססים אותו על קבר, ויש המבססים אותו על התגשמות של האל שלהם היושבת ברומא. לעיתים מתרחשות תקלות, כאשר יש בלבול בין אמצעי תקשורת לבין התקשורת עצמה.
אתן דוגמא קיצונית: הבה נניח שמישהו שרגיל לדבר בטלפון, יתחיל לייחס את השיחה לטלפון, ויימצא את עצמו משוחח שיחות נפש עם מכשיר הטלפון עצמו, גם כאשר הטלפון אינו מחובר. אדם כזה יפתח מערכת יחסים מיוחדת עם מכשיר הטלפון. כאשר מתקלקל הטלפון לאדם רגיל, הוא הולך ורוכש אחר, וממשיך את השיחות עם חבריו. אדם שהתבלבל בין התקשורת לאמצעי, והטלפון הפך עבורו למקור השיחות, עלול להיות במצב הרבה יותר קשה. הוא שכח שהטלפון הוא רק מכשיר, ומדמה שכל התקשורת שלו קרסה.
בשתי התבניות הקודמות שהזכרתי, נותר מקום נכבד לאחריות האדם. תבנית ההדחה מטילה על האדם את המשימה לבחור בין רע לטוב, ותבנית ההכלה מטילה על האדם או על הציבור להחליט עד כמה הוא יכול לשאת מורכבויות.
יותר קל לאדם למסור את האחריות לאחרים מאשר לעמוד מול שאלות קיומיות קשות. במקרים רבים, יש בכך הגיון רב. החולה סומך על הרופאים בתחום מומחיותם, המדינאי סומך על אנשי המודיעין בהחלטותיו, והורים ותלמידים סומכים על מומחי החינוך בתהליך החינוכי. זהו טבעו של עולם, ולכך מיועדת חלוקת התפקידים עליה בנויה כל חברה. עם זאת, מעת לעת, מקבל האדם תזכורת שהאחריות מוטלת עליו - כאשר הוא ניפגש עם מומחה שכשל, עליו לזכור שהוא מוקף בהמון עזרה וסיוע, אבל אין לבלבל זאת עם אחריות בקבלת החלטות.
הנביאים הבטיחו לנו, שתבוא עת בה לא נזדקק למומחים בכדי לדעת את ה'. " וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד". כאשר אנחנו עדיין בדרך למדרגה עליונה זו, לעיתים קשה לנו להתמודד עם כמות הדעות השונות והסותרות בתחום עבודת ה'. חז"ל ספרו לנו שבעיה זו הטרידה את החכמים ביבנה ורבי אלעזר בן עזריה הציע לה פתרון מעניין:
"שמא יאמר אדם בדעתו : הואיל ובית שמיי מטמין ובית הלל מטהרין, איש פלוני אוסר ואיש פלוני מתיר, למה אני למד תורה?
מעתה ... 'אלה הדברים' - כל הדברים נתנו מרועה אחד. אל אחד בראן, פרנס אחד נתנן, רבון כל המעשים ברוך הוא אמרן. אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בה דברי בית שמיי ודברי בית הלל דברי המטמאין ודברי המטהרין."
ה' הוא אחד, משה היה אחד, אבל העולם הוא מורכב וכך גם התורה. עלינו מוטלת האחריות להכין בלבנו מקום להקשיב ולשמוע את הקולות השונים, ומתוכם לעצב את הדרך הנכונה עבורנו.
המפגש עם מקרים של חכם שכשל מעורר אותנו ומזכיר לנו – מדובר בעבודת ה' שלך, באחריות שלך, בעמידה שלך מול בורא עולם, ביכולת שלך לשמוע קולות שונים, לברור מתוכם את המתאים לאמת הפנימית שלך, לעצב מתוכם את דרכך, אפשר להיעזר בהרבה רבנים ומחנכים ואנשים טובים, אבל לא להיות תלויים בהם. (משיב: הרב דרור ברמה)
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
אילוסטרציה
צילום: ישראל ברדוגו
מומלצים
