שחיטה לא כשרה

עשית את זה עם משה קצב, עשית את זה עם דודו טופז, והנה, את עושה זאת שוב. שוחטת. בלי חקירה מעמיקה, בלי דיונים אמיתיים, בלי עדים. עוד הרבה לפני המשפט. את פשוט נהנית לרקוד על הדם.

כשזה קרה בעבר, היה לי מאוד קשה, אבל עוד יכולתי לשתוק. הציבור שלי כמעט ולא התלכלך ברפש הזה. יכולתי להאמין שאנחנו אחרים, טובים יותר. אבל בימים אלה, כשאני רואה אותך רועמת, משפילה ומכתימה, כשהעוסקים בפרשה הזו

הם דווקא אנשים שאני מעריכה ומכבדת מאוד, מהציבור שאליו אני משתייכת, אני לא יכולה לשתוק עוד.

תראו, תמימה אני לא. אני למודת תקשורת מימים ימימה. למדתי תקשורת, אני מלמדת תקשורת, וגם עוסקת בה כבר שנים ארוכות. אני מכירה אותה היטב ויודעת למה היא מסוגלת. ובדיוק בגלל זה אני לא מתעסקת איתה. ברגע שמתפרצת פרשייה מסוג זה ומכה בתדהמה את כל המשוטטים ברחובותיה, אני פשוט עוברת למדור בישול.

כן, אני עוצמת עיניים, ואני מצהירה על כך בגאווה גדולה. אני מעמידה פנים כאילו לא קרה דבר, עד אשר תוכח אשמתו של הקורבן התורן. מימיי הרי לא למדתי משפטים, לא מינו אותי לשופטת בשום פרשייה עד היום, ולכן אין לי שום כוונה לקחת צד מבלי לדעת שהיה כאן משפט הוגן והאשמה הוכחה מכל וכל. הגיוני, לא?

חותכים בבשר החי

אז למה אתם מתלכלכים? למה בכל מקום שבו אני גולשת מאז התפוצצה פרשת הרב מרדכי אלון, אני עדה למרחץ דמים? למה כל אחד כאן מרשה לעצמו להתייחס לפרשה כאילו כבר נחרץ דינו של הרב, כאילו כבר ערכו לו משפט והוא הוכח אשם? למה תחת כל ערוץ טלוויזיה, תחנת רדיו, עיתון ואתר אינטרנט רענן, כל אחד שקצת פגש את הרב, כבר מספיד אותו? ולמה, למען השם, למה אתם כבר משתמשים בביטויים מפוצצים כמו "משבר אמון ברבנים", ו"הומופוביה"?

למה כמעט ולא ניתן למצוא בכלי התקשורת, שמלאים בעיסוק אובסיסיבי בפרשה, אדם אחד לרפואה שלא מכפיש את הרב, למרות, שלהזכירכם, הוא עדיין בחזקת חף מפשע? למה אף אחד לא מדבר על כבוד בסיסי שצריך לנהוג ברב חשוב ומוערך, שופע תורה ויראת שמיים, שרבים מאיתנו ינקו מידיעתו? למה אנחנו כאלה כפויי טובה? למה אנחנו שוחטים? נראה שצודקת אמונה אלון, זה בהחלט משפט שדה.

אין כאן משבר אמוני, כפי שנטען, יש כאן משבר אמון - אבל לא מכיוונו של הרב מוטי. המשבר מגיע גם מההודעה הפומבית שפורסמה נגדו, כאילו נשכחה אימרת חז"ל "כל המלבין פני חברו ברבים – כאילו שפך דמים". האם לא ניתן היה לעשות זאת בדרך יותר עדינה ומכובדתן? למה לחתוך בבשר החי כל כך?

המשבר מגיע מהציבור שלי, שאני כל כך אוהבת, שתמיד חשבתי שהוא כל-כך מוסרי, כל-כך אחר. מה, שכחתם כמה חשוב לעשות הכל כדי לא לפגוע אפילו באדם הפשוט שבפשוטים? אז למה לעמוד מנגד, או לחילופין, להצטרף למהומה ולסובב עוד ועוד את הסכין? 

בחזרה למגילה

דווקא הרב מוטי, מכולם, בעודו מדמם, הוא זה שידע להתנהג בגדלות. עם כל הכאב והצער והתדהמה שאחזו בו, הוא ביקש: לא לפגוע חלילה, לא לעשות חילול ה', לא להיכנס להכפשות. זה רב אמיתי בעיניי. אנחנו לא מבקשים לנו אנשים שלא טועים. אנחנו מבקשים אנשים. בבקשה, בואו נהיה גם אנחנו אנשים.

ועד שנהיה אנשים, אני מתחננת, תפסיקו לשחוט. כי אתם לא שוחטים כאן רק את הרב מוטי ואת בני משפחתו ואוהביו הרבים, אתם

שוחטים לי את המגזר (עד עכשיו חשבתי שיש בו יותר יראת שמיים). אתם שוחטים לי את האמון ברבנים (עד עכשיו חשבתי שהם יודעים לפעול בצורה מכובדת יותר). אתם שוחטים לי את הערכים (עד עכשיו חשבתי שכבוד האדם הוא אחד הערכים הבסיסיים אצלנו). ובמילים פשוטות: אתם שוחטים אותי.

אם כל-כך הרבה אנשים הרשו לעצמם לקחת את החוק לידיים ולחרוץ את דינו של הרב מוטי לרעה, ללא משפט, אז אני רוצה לעשות את אותו הדבר, אבל לטובה: בעוד פחות משבועיים נסיים את קריאת מגילת אסתר במילים: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו". והלוואי שנזכה לראות עד אז איך פסוק זה מתקיים בנו גם היום. 

• עדי (דוד) אהרון היא עיתונאית, עורכת "מעייני הישועה" לשעבר, בעלת תואר שני בתקשורת מהאוניברסיטה העברית.