בריכת הקשתות ברמלה: סוד מוחלט בהחלט

רקע היסטורי

הקמתה של רמלה בחולות הסמוכים ללוד (שם העיר רמלה גזור מן המילה הערבית רָמֳל שפירושו חול) נבעה משיקולים אסטרטגיים, פוליטיים ואחרים.

העיר נבנתה במטרה לשמש בירת הפרובינציה ג'ונד פילסטין, ולכן תכנונה כלל בניית מבני ציבור, הכשרת שטחים לבנייה פרטית, והקמת שווקים ואזור תעשייה ומלאכה שיהוו תשתית כלכלית הולמת.

הואיל ומי הבארות שניכרו ברמלה לא הספיקו לצורכי העיר, בהיותה מרכז שלטון, צומת דרכים ומסחר ותחנה לעולי רגל לירושלים, נאלצו פרנסיה למצוא פתרונות נוספים. עבד אל-מלכ שהיה מושל ג'ונד פילסטין, ולימים הח'ליף האומאי החמישי, הורה לבנות אמת מים שתוליך את מי המעיינות שלמרגלות תל גזר.

מבט אל הקשתות המחודדות והתקרה (צילומים: באדיבות רשות העתיקות)

בריכת הקשתות היא חלק ממערכת של בריכות ומאגרים תת-קרקעיים, אשר ככל הנראה קיבלו מים מן האמה. בעשור האחרון נחפרו חלקים שונים של אמת המים על ידי כמה חוקרים. את המים שנאגרו בבריכת הקשתות שאבו דרך 24 פתחים מרובעים, הקרועים בתקרתה. בראש כל פתח ניצב בסיס עמוד שיש, שבמרכזו נקדח חור עגול כפי שמעיד הנוסע דה-מונקוניז אשר ביקר במקום בשנת 1647.

הבריכה נבנתה בפקודת הח'ליף הארון אל-ראשיד, והיא נחנכה בחודש מאי שנת 789 לספירה. עדות לכך היא כתובת החקוקה בטיח בראש גרם המדרגות המוליך אל קרקעית הבריכה. הכתובת התגלתה ב-1862 על ידי דה ווגי ואדינגטון, והיא פוענחה על ידי מקס ואן ברכאם ופורסמה על ידו.

סימן דרך באדריכלות

דגם הקשתות בבריכה, שראשן מחודד ומפתחן רחב, מהווה דוגמה ראשונה לשימוש שיטתי בקשת מחודדת בבנייה. לפיכך מהווה בריכת הקשתות סימן דרך באדריכלות, והיא מתבלטת בגודלה, בחוסנה וביופיה.

לאחר רעש האדמה של שנת 1068 לספירה וחורבנה של רמלה, ננטשה העיר והוקמה מחדש מאוחר יותר על ידי הצלבנים סביב השוק העירוני של ימינו. הבריכה נותרה במרחק של כ- 800 מ' מחוץ לעיר, בסמוך מאוד לדרך יפו-ירושלים, שעולי רגל ונוסעים רבים עברו בה.

קרקעית הבריכה והקמרונות לאחר השיקום

אזכורים של הבריכה בתקופות מאוחרות יותר נמצאו ברשמי צליינים כבר מהמאה ה-14. במפות המנדטוריות מופיע השם ברכת אל-ענזייה (בריכת העזים) או בריכת הלנה אל-מקדסה (בריכת הלנה הקדושה). השם בריכת הקשתות הוענק לבריכה עם פתיחתה לביקורי תיירים ב- 1961, והוא מתייחס לקשתות המחודדות שבה.

במשך מאות בשנים שבהן הייתה הבריכה מחוץ לשטח העיר היא נפגעה עקב הזנחה שגרמה להידרדרות במצבה. כתוצאה מכך היא נסתמה בסחף, ובמקומות מסוימים הגיע הסחף עד לגובה הקשתות. במשך כל אותן שנים זרמו אליה מי גשמים, ובשנים גשומות במיוחד היא התמלאה עד שפתה ומי הגשמים גלשו ממנה, כפי שמתואר במסמך שנכתב ב- 1931 ובו מציין הכותב כי לא ניתן היה לבקר בבריכה מכיוון שהיא מלאה מים.

בשנת 1934 החלה מחלקת העתיקות המנדטורית בניקוי הבריכה. בתמונות שצולמו במהלך העבודות ניתן לראות בבירור את הקמרון שהתמוטט וכן את הסחף הסותם את הבריכה והמים שנקוו בתוכה. במסמך שכתב קרסוול (Creswell) ב- 1937 וקטע ממנו נמצא בארכיון רשות העתיקות מצוין שעבודות השיקום הסתיימו זמן מה לפני פרסום המסמך.

ב- 1942 הסתיימו הפעולות שנועדו להכשיר את שאיבת מי הגשמים מן הבריכה, כפי שעולה ממכתב מ-12 במרס 1942 ששלח המפקח מטעם אגף העתיקות המנדטורי ס.נ. ג'ונס אל הממונה על המחוז, ובו הוא מציין כי עבודות הכשרת הבריכה הסתיימו וכי נרכשו משאבה ומכלית, ונשכר נהג שתפקידו היה לשאוב את מי הגשמים למכלית.

בריכת הקשתות לאחר ניקויה ושיקומה. הצילומים ככל הנראה משנת 1937

ב- 25 ביולי 1948, כחודשיים לאחר כיבוש רמלה, ביקר בבריכה מפקח מטעם מחלקת העתיקות י. עורי בליווי קצין מטה. בסיכום הביקור הוא מציין שהבריכה הכילה מים בגובה של כמטר אחד וכי מצב הבריכה טוב.

מקור המים בבריכה כיום

כיום חודרים המים אל הבריכה דרך סדקים בקיר הבטון שנבנה בימי המנדט הבריטי, החוצץ בין הקמרון שהתמוטט ונסתם לשאר חלקי הבריכה. לעתים חודרים המים דרך סדקים הנמצאים בגובה של כשישה מ' מקרקעית הבריכה.

במהלך השנים הועלו כמה הצעות באשר למקור המים, והיו שגרסו שמקורם במי תהום או מעיין שכבה שהבריכה נבנתה בצמוד אליו. לדעתם, גם בעת העתיקה זה היה מקור המים לבריכה, והימצאות מי התהום או המעיין הכתיבו את מיקומה בתוככי העיר. דעה זו איננה סבירה בהתחשב בתיעוד ההיסטורי ובנתונים המוכרים כיום באשר לעומק שכבת מי התהום.

במסמך משנת 1940 הנמצא בארכיון רשות העתיקות מצוין במפורש כי הבריכה מקבלת את מימיה ממי גשמים בלבד. מידע זה עולה גם מעדותם של תושבים ותיקים ברמלה. בשנים גשומות במיוחד עלתה הבריכה על גדותיה כפי שעולה ממסמך משנת 1931 הנמצא בארכיון רשות העתיקות.

שיט בבריכה לפני עבודות השיקום

בחיפוש אחרי תשובה לשאלת מקור המים כיום נלקחה דגימה של המים החודרים לבריכה, וכן נלקחה דגימה של מי ברז משטח האתר. שתי הדגימות נלקחו לבדיקת מעבדה, ונמצא כי קיימת ביניהן התאמה כמעט מלאה. לפיכך, נראה כי מקור המים קשור למערכת הספקת המים העירונית.

כאמור, רמלה נבנתה על דיונות ברום של 70 מ' מעל פני הים, וייתכן שמדובר באופק מים נפרד מהאקוויפר האזורי. זו תופעה מוכרת באזורי דיונות בכלל ובמישור החוף בפרט, שעל גבי עדשות חרסית נוצר אקוויפר שעון שמופרד מהאקוויפר הראשי האזורי.

נראה, אם כן, שבעקבות התפשטות העיר החל מאמצע שנות ה-40, ובמיוחד בשנות ה- 50 של המאה ה-20, חלחלו אל אקוויפר שעון, שככל הנראה נמצא בקרבת הבריכה, מים שמקורם בדליפות בצנרת העירונית ובהשקיית גינות ציבוריות ופרטיות.

שיט בבריכה לאחר עבודות השיקום

יש לציין שמים אלו יכולים לזרום על האקוויפר (שאורכו ורוחבו אינם ידועים) גם ממרחק של מאות מטרים מן הבריכה, ולאו דווקא מסביבתה הקרובה. בעונת הגשמים נוספים גם מי גשם אל המים המחלחלים, וגורמים לשינוי מהיר במפלס המים בבריכה.

בחפירות נמצאו שברי כלים מסוף המאה התשיעית

ברור, אם כן, שבימים שבהם תפקדה הבריכה מקור המים שהזין אותה היה אחר. בפינה הצפונית-מערבית העליונה בקיר המערבי של הבריכה נראה פתח מרובע סתום. במסגרת עבודות השיקום האחרונות רוקנה הבריכה ממים ונחשפה הקרקעית.

מתחת לפתח המרובע נמצא קטע מקרקעית הבריכה מרוצף בלוחות שיש בניגוד לשאר הקרקעית המרוצפת חלוקים. משנחשף קטע זה של הקרקעית הועלתה ההשערה כי המים שהזינו את הבריכה נכנסו אליה דרך הפתח המרובע, הנמצא כשבעה מ' מעל הרצפה.

לאור זאת הוחלט לחפור מחוץ לשטח הבריכה, במקום שבו ממוקם הפתח המרובע. בחפירה נחשפה בריכת שיקוע שהייתה מקורה בקמרון שקרס. בפינה הדרומית-מערבית של בריכת השיקוע נחשף פתח תעלה מטויחת שהזרימה אליה מים. בקיר ממול נחשפה התעלה שהזרימה את המים מבריכת השיקוע אל הפתח המרובע.

גג הבריכה ופתחי שאיבת המים

בחפירת בריכת השיקוע נמצאו שברי כלים המתוארכים לסוף המאה התשיעית-ראשית המאה העשירית. ניתן אם כן להסיק שבריכת השיקוע יצאה מכלל שימוש בראשית המאה העשירית. לפיכך השימוש בבריכת הקשתות נמשך כ-150 שנה.

סיכום ומסקנות

החפירה בבריכת הקשתות אפשרה לעמוד על אופן בניית המסד שעליו נסמך המבנה כולו. מן הנתונים שהצטברו עולה כי הושקע מאמץ גדול בבניית הבריכה, וכי מדובר בשימוש בחומרים באיכות גבוהה. בחפירה שמחוץ לבריכת הקשתות נחשפה מערכת חיצונית שהזרימה אליה מים, הכוללת בריכת שיקוע שניזונה מתעלת מים.

כמו כן נמצאה תעלה המזרימה מים מבריכת השיקוע דרך הפתח המרובע שבראש הקמרון הצפוני-מערבי אל הבריכה. מכאן, שבעת העתיקה תעלת מים שקיבלה את מימיה כנראה מאמת המים מתל גזר היא שהזינה את הבריכה, ולא מי תהום או מעיין כפי שסברו אחדים.

עם יציאת האמה משימוש פסקה הספקת המים לבריכת הקשתות, וככל הנראה גם לבריכות שבחצר המסגד הלבן, והן יצאו מכלל שימוש. כתוצאה מכך הפכה בריכת השיקוע לבור אשפה והושלכו לתוכה כלים המתוארכים לסוף המאה התשיעית-ראשית המאה העשירית. מחקר מקור המים החודר לבריכה כיום חושף את האפשרות כי מדובר במים שמקורם במערכת הספקת המים העירונית. עם זאת, נדרש מחקר נוסף לביסוס השערה זו.

בריכת הקשתות היא דוגמה מרהיבה לאדריכלות ולמורשת האסלאמית ברמלה. עם סיום העבודות שמומנו על ידי עיריית רמלה ומשרד התיירות נפתחה הבריכה כאתר תיירותי מרשים ומיוחד לציבור הרחב. הביקור כולל שיט בסירות המאפשר להתרשם מן המבנה המרשים ומהווה חוויה לכל המשפחה.

• רון טואג, רשות העתיקות
  

• הכתבה פורסמה בגיליון פברואר של הירחון "טבע הדברים"
  

• לקבלת הצעה להטבות מיוחדות