ארה"ב זקוקה לנו
ביום סגריר, כדי להתמודד עם האיום האיראני ודומיו, הרמטכ"ל האמריקני מעדיף בעלת ברית שהיא אגוז קשה ולא שק חבטות
ביקור הרמטכ"ל האמריקני, אדמירל מאלין בישראל, שפך אור על ההקשר הרחב של יחסי ישראל-ארה"ב ואף הצביע על היכולות הייחודיות של ישראל שניתן למנף לתועלת שתי המדינות. הביקור ממחיש שארה"ב מתייחסת לישראל בראש ובראשונה על בסיס אינטרסים אסטרטגיים אזוריים וגלובליים, לא לפי צרכים ולחצים פוליטיים מבית. יחסי ירושלים - וושינגטון אינם מתנהלים על כביש חד סטרי (ארה"ב נותנת וישראל מקבלת), אלא על כביש דו סטרי של תועלת הדדית.
הביקור עסק בהתעצמות איומים משותפים לארה"ב ולישראל במזרח התיכון, ובהשלכות הנסיגה האמריקנית הצפויה מעיראק: הגרעין האיראני, הטרור המוסלמי, המלחמה הפנימית והאזורית בעיראק, שדרוג איום הטילים הבליסטיים, חתרנות איראן במפרץ הפרסי בפרט ובמזרח התיכון בכלל, השתרשות אל-קאעידה בתימן השולטת על נתיב מיכליות הנפט, המלחמה על גבול סעודיה, הידוק שיתוף הפעולה איראן-סוריה, העמקת המעורבות הרוסית והסינית במזרח התיכון, התאסלמות טורקיה ועוד.
נסיגת ארה"ב מעיראק עלולה להביא להתפרצות הר געש עיראקי ולגלישת לבה רותחת אנטי-אמריקנית לסעודיה, לנסיכויות המפרץ ולירדן. הסלמת האיומים המשותפים מדגישה את תרומת ישראל לביטחונה הלאומי של ארה"ב, בת-ברית קריטית לישראל.
לדוגמא, ב-2010 ממנפים חיילי היחידות המובחרות האמריקנים באפגניסטן ובעיראק תורות לוחמה ישראליות. חיילי המארינס נעזרים במזל"ט ישראלי, "פיוניר", המספק מודיעין חיוני ומציל חיי אדם. מג"ד אמריקני שסיים שירות בעיראק אמר לי שחייליו מוקירים את ישראל על תרומתה לאיכות האימונים, לטיפול במטעני-צד, מכוניות-נפץ, למחסומים, ללוחמה בשטח בנוי, לנטרול מטענים, להגנה מטילי נ.ט. ולחקירת טרוריסטים. לדברי הגנרל מייקל ויין, סגן מפקד ההדרכה של הצבא האמריקני, לקחי ישראל תרמו לניצחון ב"משולש הסוני" בעיראק.
בספטמבר 2006 הרסה ישראל מתקן גרעיני סורי-איראני-צפון קוריאני, ובכך שדרגה את כוח ההרתעה וקידמה אינטרסים משותפים לישראל וארה"ב.
ב-1982 השמידה ישראל 23 סוללות טילי קרקע-אוויר סובייטיות מתוחכמות (בשרות סוריה), העבירה לוושינגטון את פרטי הלוחמה האלקטרונית ושינתה את מאזן הכוחות הבינלאומי לטובת ארה"ב.
ב-1981 הפציצה ישראל את הכור הגרעיני בעיראק, למרות לחץ ברוטאלי אמריקני ובינלאומי שכלל אמברגו צבאי, וכך העניקה לארה"ב את האופציה הקונבנציונאלית במלחמת 1991 מול עיראק ומנעה עימות גרעיני עתיר אבידות ומיליארדי דולרים.
ב-1970 פלשה בעלת-ברית סובייטית, סוריה, לבעלת-ברית אמריקנית, ירדן, ואיימה להפיל את המשטר ההאשמי ואחריו משטרים פרו-אמריקנים בסעודיה ובמפרץ. ארה"ב הייתה שקועה בבוץ הוויטנאמי, אך ישראל פעלה, הביאה להסגת הפלישה הסורית, מנעה מהפך אנטי-אמריקני ופרו-סובייטי ופגיעה אנושה בביטחון ארה"ב וברמת החיים של תושביה. הוצאת הערמונים מן האש - ללא מעורבות אמריקנית - הפכה את הנשיא ניקסון לחסיד שיתוף פעולה עם ישראל, למרות שזכה רק ל-12% מהקול היהודי ועל אף דחייה בוטה ישראלית את תוכנית השלום שלו.
הגנרל אלכסנדר הייג, שהיה מפקד כוחות נאט"ו ומזכיר המדינה האמריקני, קורא "לשדרג את שיתוף הפעולה עם ישראל שהיא נושאת המטוסים האמריקנית הגדולה בעולם, שאינה זקוקה לאף חייל אמריקני, שאי-אפשר להטביעה, שהיא המנוסה והחסכונית בעולם ועוגנת באזור קריטי לארה"ב". ללא ישראל היה צורך לשלוח נושאות מטוסים אמיתיות למזרח הים התיכון בעלות של עשרות מיליארדי דולרים לשנה. דניאל אינוייה, יו"ר ועדת ההקצבות בסנאט, טוען ש"תרומת ישראל למודיעין האמריקני גדולה מהתרומה הכוללת של כל מדינות נאט"ו".
ישראל מהווה מעבדה בתנאי קרב המשדרגת אלפי מוצרים וטכנולוגיות של התעשייה הביטחונית בארה"ב, מעניקה לה יתרונות תחרותיים, מרחיבה את תשתית התעסוקה והיצוא שלה, משפרת את ביטחונה ומצילה חיי אדם. למשל, יותר מ-600 שיפורים במטוס F-16 הם מבית היוצר הישראלי.
שיתוף הפעולה האסטרטגי ישראל-ארה"ב נסק באופן מטאורי בין 1949 ל-1992, למרות חילוקי דעות קשים במישור הסכסוך הערבי-ישראלי, אך עקב איומים ואינטרסים משותפים במישור האזורי החשוב יותר לארה"ב. במבט לאחור, חילוקי הדעות היו משוכות נמוכות בדרך לפריחת הקשר האסטרטגי, והתרסת ישראל אף תרמה לתדמיתה האסטרטגית. ביום סגריר, כדי להתמודד עם האיום האיראני ודומיו, הרמטכ"ל האמריקני מעדיף בעלת ברית שהיא אגוז קשה ולא שק חבטות.
יורם אטינגר, מומחה לענייני ארה"ב והמזה"ת, מנכ"ל עמותת "במחשבה שנייה"
לפנייה לכתב/ת 
