דין נכה מלחמה כדין חייל בתגרה?

כמעט 50% נכות, טיפול רפואי מלא ורכב - זה מה שקיבל חייל, שטען בתביעה למשרד הביטחון כי בעת ששהה בקומזיץ בחוף פלמחים, אחזה אש בשק השינה שלו, שגרמה לו לכוויות קשות. מקץ ארבע שנים התברר לגמרי במקרה, שהחייל הזה פרץ לחנות ונכווה בניסיון להציתה.

הסיפור הזה, כמו רבים אחרים, עלה בעדותה של בכירה באגף השיקום בפני ועדה, האמורה לעשות סדר באחד הנושאים הרגישים במדינה - ושעלותו למשק יותר מ-2.6 מיליארד שקלים בשנה: הטיפול בנכי צה"ל. הוועדה בראשות השופט בדימוס אורי גורן, אותה הקימה הממשלה בחודש מאי, אמורה לפרסם בקרוב המלצות אשר יטלטלו את אגף השיקום של משרד הביטחון.

כ-100 אלף אזרחים בישראל מוכרים היום כנכי צה"ל. אצל כ-33 אלף מתוכם הנכות מזערית, בשיעור של עד תשעה אחוזים, והם אינם זכאים לסיוע. כ-9,000 אחרים - נכים עד 19% - זכו על סמך החלטה מ-1996 במענק כספי חד-פעמי שנע בין 40 ל-150 אלף שקל (על פי שיעור הנכות), אך גם הם אינם שותפים למעגל ההטבות והסיוע השוטף. מכאן שאגף השיקום מטפל באופן שוטף במעט יותר מ-55 אלף איש, שנכותם נעה בין 20 ל-100 אחוז.

התפלגות ארגונית של הנכים ונסיבות הפגיעה

עד כאן המספרים היבשים, שאינם מביאים בחשבון את נסיבות הפציעה. אלא שמתברר, שרק ארבעה מכל עשרה נכי צה"ל נפגעו בפעילות מבצעית או במהלך אימון. אגף השיקום עצמו סובל משורה ארוכה של עיוותים ובעיות, ופועל לפי כללים שנקבעו בחלקם לפני עשרות שנים. את כל זה מנסה ועדת גורן לשנות.

נכה צה"ל - מאומגה בכנרת 

שאלות רבות עולות בנוגע לחיילים שנפגעו בחופשה - קבוצה עמה נמנים 396 איש, מהם שני שוטרים. ב-2007 לבדה הוגשו כ-160 תביעות בגין חבלות במהלך חופשה, כמחציתן בתאונות ספורט (החלקה על הקרח, החלקה על גלגיליות, אומגה בכנרת, נסיעה על קלנועית בקיבוץ, גלישה בים); 34 מקרי תאונת דרכים (בהן נסיעה על טרקטורונים); 15 אירועי קטטות (כולל דקירות ושכרות בדיסקוטק) ואירועים אחרים, כמו פציעה בריקוד בחתונה. היה גם שוטר שהוכר כנכה בשיעור גבוה מאוד, לאחר שהחליק על בננה, נחבל בראשו ופיתח תסמונת פוסט-טראומה. או חייל, שהוכר לאחרונה כנכה במאת האחוזים, לאחר שהוכה בראשו בפטיש במסיבה.

ראש אגף השיקום, תת-אלוף (מיל') קותי מור, הודה שהקבוצה היחסית קטנה הזו מהווה בעיה ערכית ומוסרית.

"בכל שנה יש בין 150 ל-200 תביעות של חיילים שנפגעו בחופשה, מחציתן באירוע של בילוי בשישי או שבת, נהיגה בשכרות ותאונה, היתר - תביעות כתוצאה מספורט אתגרי". מור הסביר שכל עוד מדובר בחייל בסדיר, חלה חובה להכיר בו כנכה צה"ל, למעט במקרים של התנהגות פלילית מצדו - לכן הוכר למשל פצוע תאונת צניחה בשבת. "יוצא מכאן שמג"ד מגולני, שחזר מ'עופרת יצוקה' ומשותק ביד, וחייל שהתהפך עם רכבו - מקבלים מהמדינה אותו דבר. אני חושב שזה לא נכון. זה לא הכסף, אלא מנקודת מבט ערכית-מוסרית - הקבוצה הזאת לא צריכה להיות נכללת בקבוצת נכי צה"ל".

"לא תמיד ניתן לבדוק מה קרה בחופשה", הודתה יהודית דויטש, ראש היחידה לתביעות וקביעת זכאות נכים, בעדותה בוועדה. "יש קטטות בדיסקוטקים - אנחנו משתדלים לבדוק מי יזם את הקטטה, קשה לבדוק את הדברים הללו, אנשים לא רוצים לדבר".

פוסט-פוסט-טראומה 

קצין הנדסה המשרת ברצועת עזה תבע את מערכת הביטחון, בטענה שחוסר מתמשך בשינה לאורך שנים גרם לו לאפילפסיה. משרד הביטחון דחה את התביעה והיא נשקלת בימים אלה בבית המשפט. "נתתי את כולי לצבא והגעתי למצב הזה בגלל זה, אם הייתי עולה על מוקש אז היו מכירים בי?", סיפר השבוע, "התגייסתי בריא לגמרי והיום זה לא המצב. זה קרה במהלך השירות, בגלל השירות, אין סיבה שמי ששלח אותי למשימות הכי קשות ומסוכנות לא ייקח אחריות בהכרה במצבי ויטפל בי. אני לא משרת בביטוח לאומי".

אבל מה שנתפש במבט ראשון כחוסר רגישות קיצוני, הוא כנראה מורכב יותר. בשנים האחרונות מוגשות יותר ויותר תביעות בגין מחלות, שהתפתחו - ולעתים התפתחו לכאורה - בעקבות השירות הצבאי. "חלקן מתפתחות עם הגיל, קשה להוכיח קשר של סוכרת לשירות הצבאי", טוען קותי מור. את הטיפול במקרים הללו הוא מבקש להעביר למסלול הרגיל, מחוץ למערכת הביטחון. כך הדבר גם לגבי נפגעי נפש - 35 אחוזים מכלל המוכרים כנכי צה"ל, אך רק 12 אחוזים מאלה שנפגעו בפעילות מבצעית או באימונים.

המחאה: נכי צה"ל חוסמים צומת בקריה (צילום: עופר עמרם)

"עם איש מילואים שחזר מבינת ג'בל עם תסמונת פוסט-טראומה, אין בעיה. אבל במקרה אחר - סוהר נוסע לכלא, בדרך האוטובוס נקלע לתאונה, הוא קיבל מכה בראש, הגיש תביעה על המכה ולאט לאט התביעה הפכה לפוסט-טראומה, שלא ישן טוב, מרטיב…".

כמה זה עולה לנו?  

מדי שנה מוגשות כ-5,000 תביעות בדרישה להכרה בנכות מסוימת. קצת יותר מ-40% מתקבלות, ומתוכן רק כמה מאות (פחות מ-10 אחוזים) מובילות לשיעור נכות גבוה מ-20%, המזכה בקצבה. אחרי מלחמת לבנון השנייה, למשל, הוכרו יותר מ-800 חיילים כנכי צה"ל בדרגות שונות, ואילו מ"עופרת יצוקה" הוכרו עד כה 174 נפגעים - 133 מהם בנכות של עד 20%. שבעה חיילים הוכרו כנכים קשים.

תקציב אגף השיקום עמד בשנה שעברה על יותר מ-2.6 מיליארד שקלים, כרבע ממנו לטובת טיפול רפואי, 17% על שיקום ו-14% לטובת כלי-רכב. עיון בתקציב לאורך השנים חושף עלייה מתמדת: מ-2.1 מיליארד שקל בשנת 2000, לכ-2.4 מיליארד ב-2003, ובשנתיים האחרונות עלייה נוספות של כ-200 מיליון. כך, אם ב-1983 עמד תקציב השיקום על כ-4% מתקציב הביטחון - כיום הוא קפץ לנתח של כ-11%.

אחד המוקשים הגדולים ביותר שתידרש לפרק ועדת גורן יהיה עלות כלי הרכב.

תקציב סעיף זה הגיע אשתקד ל-445 מיליון שקלים (17% מתקציב אגף השיקום). בקטגוריה הראשונה נמצא "רכב מדינה" מדגם מיצובישי פאג'רו, אותו מקבלים כ-500 נכים קשים בשיעור מאה אחוזים ויותר - משותקים קטועי גפיים. משרד הביטחון דואג לרכב ולאחזקתו עד הבורג האחרון.

המחלוקת מתמקדת בעיקר בקבוצה השנייה, הגדולה, הזכאית ל"רכב רפואי" - מימון מלא של כ-85%, והיתר בהלוואה נוחה. הטבה זו ניתנת לכל מי שמוגדר נכה בשיעור 50% ומעלה, ללא הבחנה על מהות הנכות. 9,500 מכוניות כאלו נעות על כבישי ישראל. משרד הביטחון סבור כי דרושה רפורמה מקיפה. בין השאר, קובלים שם על מתן כלי רכב לנפגעי נפש או לחסרי רישיון נהיגה, וכן על העובדה שמצופה מהם להחליף את המכונית בתדירות גבוהה.

המדינה גייסה - המדינה תשלם 

כאשר אלו הם פני הדברים, אין כמעט חולק על כך שנדרשת רפורמה מקיפה, אבל השאלה המרכזית היא מה השינוי - ומי ייפגע ממנו. בארגון נכי צה"ל לא אוהבים, בלשון המעטה, את הסמכויות שניתנו לוועדה או את תחומי העיסוק שלה.

יו"ר ארגון נכי צה"ל, חיים בר, תקף את משרד הביטחון בכך שבשבע השנים האחרונות הביא לטענתו לקיצוץ של מאות מיליוני שקלים באופן חד-צדדי.

הוא סבור שכל חייל צה"ל שנפגע - באשר הוא - צריך להיות מטופל באמצעות משרד הביטחון. "אני לא יודע איך אפשר להתייחס לאדם שהוציאו אותו מביתו בגיל 18 וגייסו אותו תחת צו. אף אחד לא שאל אותו לאן הוא רוצה ללכת. הכתיבו לו מתי הוא אוכל, מתי הוא ישן... הוא התגייס ביום מסוים ואמור להשתחרר ביום מסוים. מבחינתנו, מרגע זה הוא ברשות המדינה. בכל אירוע של פציעה, גם אם תאונת דרכים. זה חוב שהמדינה חבה למי שנפגע בשירותה - צריך לעשות הפרדה ברורה וחד-משמעית בין הנכים הכלליים לבין נכי צה"ל".

בר מזכיר שהלחץ המופעל על לובשי מדים גדול לאין שיעור מאזרחים במקומות עבודה אחרים. "החייל מאוים, מועד לחטיפה, גם אם הוא אפסנאי או משרת ביחידה עורפית. איך אפשר לעשות את ההפרדה המלאכותית הזו?". אשר לסוגיית הרכב הצמוד, הוא אומר: "אדם עם בעיות נפשיות, שלא יכול לנסוע בתחבורה ציבורית - האם יהיה זול יותר להצמיד לו נהג עם מונית? הרי אף אחד לא פסל אותו מלנהוג, הבינו שחופש התנועה שלו הוא חלק מהטיפול".

עו"ד אלי סבן, מומחה לתביעות נגד משרד הביטחון, מעיד כי בניגוד למה שאולי נדמה,

תהליך ההכרה בנכי צה"ל הוא קפדני ומפרך. "חלק מזה קורה כי מומחים בוועדות הרפואיות מחזיקים אסכולות מימי הביניים, ולא מעודכנים בפסיקות חדשות של בתי המשפט". רמת החשדנות בקרב מקבלי ההחלטות, מספר עורך הדין, גבוהה מאוד. "חייל שסיפר שהוא נוטל כדורים נגד דיכאון נשלח לבדיקות דם, כדי לבדוק אם אכן יש סימנים מעידים לכך".

על הסוגיות הרגישות הללו בדיוק תצטרך להשיב ועדת גורן, שבסמכותה - לפי כתב המינוי - "ליצור הבחנה בין מי שנפגעו במהלך שירותם אגב פעילות בעלת אופי מבצעי לבין נפגעים אחרים". כמו כן יבחנו שם האם ניתן להוציא חלק מהנכים מתוך הקבוצה, בתמורה לתשלום מענק חד-פעמי. בקרוב יעידו בפני הוועדה שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אכ"א לשעבר אלעזר שטרן (שכבר התבטא בעודו במדים על הצורך בשינוי מהותי בתחום, אפילו ביחס לחללים) ומחליפו, אלוף אבי זמיר. אחר כך יתכנסו החברים לשורה של דיונים, עד שיגישו את המלצותיהם. הסערה שתתחולל כאן היא רק שאלה של זמן.