אני באה חשבון

תפנית בעלילה המקראית

פרשת תרומה מהווה תפנית של ממש בסיפור המקראי. עד כה התאפיינה התורה בסיפורים ומכאן ואילך היא עוברת לעולם ההלכתי, עולם שמנסה להציע שליטה במציאות על ידי שליטה בפרטי החיים ומבין שהציע אשליה. מי שייבחן את פרשת תרומה יגלה בה תכנית מפורטת ויחד עם זאת חסרה ובלתי ניתנת לשחזור של מבנה המשכן וכליו.

בדיוק כמו בחיי היומיום, החוק המקראי מציע את הקשר הנכסף שבין חוקים וסדר לשליטה במציאות ובאותו רגע חושף את האשלייה שבהצעתו – החוקים אינם יותר מאיים קטנים ופזורים של סדר באוקיינוס הכאותי ששמו מציאות.

של מי התרומה שלי?

הפרשה פותחת בדרישה אלהית המנוסחת בצורה יחודית (שמות כה, ב): "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי". אפשר היה לומר: "יקחו תרומה" ו"תקחו את התרומה". אפשר היה לומר שהתרומה היא עבור העם או המשכן אבל אלהים בוחר להכניס את עצמו לסיפור ולהכריז שהתרומה היא עבורו: "יקחו לי תרומה", "תקחו את תרומתי". האם אלהים זקוק למשכן? האם אנו בונים אותו למענו?

ושל מי התורה הזו?

אופן ההתנסחות האלהי מעורר את בלוטות המדרש היהודיות לפעולה. הדרשנים, כדרכם, לא יתנו לאלהים את זכות המילה האחרונה. 'אתה, אלהים, אומר שהתרומה למשכן היא למענך, נבוא אנו, נהפוך את הקערה על פיה ונטען שהכל הוא למעננו. אם המשכן נעשה על ידי בני אדם למען אלהים, התורה נעשתה על ידי אלהים למען האדם. יגור לו אלהים במשכן הקטן ואנו נשתעשע בתורה שאין לה בית ואין לה גבול' (שמות רבה תרומה לג, ו)

"ויקחו לי תרומה", זהו שכתוב (משלי ד, ב) "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", אמר רבי ברכיה הכהן ברבי: בנוהג שבעולם אדם מוכר חפץ בתוך ביתו הוא עצב עליו, והקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל ושמח, הוי: "לקח טוב וגו'".

בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מיצר לשמרה אבל התורה משמרת בעליה שנאמר (משלי ו, כא) "בהתהלכך תנחה אותך".

בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ מן השוק שמא יכול לקנות בעליו, אבל הקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל ואומר להם כביכול לי אתם לוקחים, הוי: "ויקחו לי תרומה".

הדרשן קובע כי אלהים שמח שהוא העביר לנו את הבעלות על התורה, והתורה אינה פקדון שיש לשמור עליו אלא חומר גמיש שצריך להשתנות. התורה נוצרה על מנת להתאים את עצמה למציאות ולשמור עלינו – בניה ורוכשיה.

התורה משמרת בעליה?

הקביעה "תורה משמרת בעליה" מעוררת שאלות – האם יש בעלות על התורה? האם וכיצד התורה מצווה לשמור עלינו? ובעיקר – מדוע התורה נדרשת לשמור עלינו ומה ניתן לה בתמורה?

התורה תשמור עלינו רק אם נאפשר לה לעשות את זה

ואיך מאפשרים לתורה לשמור עלינו? מאפשרים לה את מידת הגמישות ההכרחית לשומר טוב. שולחים אותה לעשות הליכות בטבע - 'בהתהלכך תנחה אותך' – תנו להלכה ללכת ולגלות שבילים חדשים. תורה מאובנת אינה תורה מגינה ושומרת. התורה תשמור עלינו אם נאפשר לה לחיות ולנשום.

רשות הדיבור לשריטות של הנפש

כן, פרשת הרב מוטי אלון לא פסחה גם עלי. גדלתי בציונות הדתית, ינקתי את חינוכי במיטב המוסדות שלה (בית ספר 'חורב' ופעילות ענפה ב'בני עקיבא') וכמה מן השריטות שנשרטו בנשמתי ממנה הן באו. מתוך השריטות של הציונות הדתית המתחרד"לת נכתבות השורות הבאות.

הייתי רוצה לומר שאני לא באה חשבון

אבל זה גלגול עיניים מיותר ומכוער. המחירים ששלמתי למערכת החינוך של הציונות הדתית כבדים ומיותרים ואני כואבת אותם. כיוון שאני לא מתיימתרת להיות מלאך ייתכן שאני כן באה חשבון.

אני באה חשבון עם רבנים ששרטו את נשמותינו באין סוף שיחות על איסור נגיעה ועל הלכות צניעות, שבקשו לכסות ואף להעלים את הגוף הנשי, את הקול הנשי, ובסופו של דבר – את הנוכחות הנשית במרחב הציבורי.

אני באה חשבון עם רבנים שגרמו לי להתבייש בגוף, באינטיליגנציה ובמיניות שלי.

אני באה חשבון עם רבנים שחשבו שזה ממש חינני ומוצדק להושיב אותי מאחורי מחיצה בבית כנסת.

אני באה חשבון עם רבנים שהטריפו נערים צעירים בתביעה הרסנית ובלתי אפשרית ששמה 'איסור הוצאת זרע לבטלה' (איסור אוננות) איסור שהם מעולם לא עמדו בו (ואנא, יתבע אותי על הוצאת דיבה וייודע ברבים באומללותו, ולו רב אחד שקיים חוק זה).

אני באה חשבון עם רבנים שפגעו באנשים צעירים בגלל נטיותיהם המיניות.

אני באה חשבון רבנים שהאמינו ודרשו מאיתנו להאמין שהם מעל לטבע.

אני באה חשבון עם רבנים שלמדו אותי לבגוד באינסטינקטים ובתבונה שלי ולהכנע לאמונות ולרצונות שלהם.

אני באה חשבון עם רבנים שטענו שהם יודעים יותר טוב ממני. שהענישו אותי בכל פעם שערערתי על סמכותם ותגמלו צייתנות עוורת.

אני באה חשבון עם רבנים ששמו את היצירתיות היהודית המהוללת למרמס.

אני באה חשבון עם רבנים שהציעו ענוותנות מסוכנת תחת נועזות ולקיחת אחריות אישית.

אני באה חשבון עם רבנים שחשבו שהתורה היא אחרונת המשרתות שלהם, שהעזו לחשוב שהם ינוונו אותה והיא בכל זאת תגן עליהם.

בקשו מאתנו סליחה

מורי ורבותי מהעבר, אתם שדרשתם ממני להרכין ראש, לציית ולהעריץ אתכם, אתם שתבעתם ממני 'אמונת חכמים' עוורת שלא הייתה כדוגמתה בעולם היהודי המסורתי, אתם שנהגתם יום אחר יום למחוץ את תפיסת העצמי שלי כאדם וכאשה, בעיקר כאשה (ואני מודה לאל שנתן לי כוחות לפרוש מדרככם מזמן) ראו את עגל הזהב שיצרתם, הרכינו ראש ולראשונה בחייכם – בקשו מאתנו סליחה.

ואולי כדאי שתפסיקו להטיף לצניעות

התגובה הכי מטורפת שראיתי הייתה תגובתו של הרב משה קליין

(כפי שפורסמה ב ynet) שטען כי "משבר רוחני קשה ככל שיהא לא צריך לסדוק בצורה מהותית את כל פלטפורמת החיים והאמונה של החניכים" אתם הבנתם את זה?! כי אני לא. הרב קליין, משבר רוחני קשה בא לעולם על מנת לערער ערעור מהותי על האמונות שלנו ולתבוע שינוי מהיסוד, שאם לא כן – מה תפקידו?

נאמן לשיטתו קובע הרב קליין כי בתגובה לאירוע "צריך לחזק את ערך הקדושה והצניעות" אתם הבנתם את זה?! כי אני לא. הרב קליין, ערכי הקדושה והצניעות הביאו אתכם לתהום הנוכחית. מרוב צניעות, הבדלות, הרחקות וגינויים להומאים ולסביות אבדתם את אמת המדה ואת האבחנות בין המותר לבין הבאמת אסור.

נדמה לי שהמסר הוא דווקא שינוי מן היסוד ואולי כמה מחשבות טריות על חינוך לחופש ולאחריות האישית הנובעת ממנו.

אז מה למדנו מפרשת הרב מוטי אלון?

• שאין אפוטרופוס לעריות.

• שהתורה היא לא בייביסיטר.

• שאנשים שדורשים מאתנו אמונת חכמים עלולים להיות מאוד מסוכנים.

• שנטיות הומוסקסואליות אינן סקטוריאליות ושזה מסוכן להתכחש להן ולפנטז להעלים אותן.

• שאנשים שמכירים במיניות שלהם ומשוחחים איתה הם לרוב בטוחים יותר מאנשים שמתכחשים לה.

• שלפני שאתם רודפים ותוקפים אותנו על המיניות המשוחררת שלנו, תבדקו את התוצאות שמשיגים בתי הכלא למיניות שאתם הקמתם.

ובבית המדרש של הטוקבקים

היו הרבה רגעים מעניינים השבוע והגבתי להם 'על אתר' אבל זה עדיין חסר (חברים ותיקים וחדשים – קראו את דבריו של בבא יגה 87, אחלו לו מזל טוב ושובו לבית המדרש) אני שמחה לבשר שאת ספר שמות נחתום השנה בהנחייתה של המורה האמיצה שלא מטיפה לצניעות ולהרכנת ראש, המורה שלוקחת ונותנת אחריות וכבוד לאדם על כל מה שבו. המורה עדנה רש – מצפים לתורתך.