קולות מפסטיבל אילת למוזיקה קאמרית

פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית שנפתח ביום חמישי מביא גם השנה חוויה מוזיקלית ברמה אחרת, ומוכיח כי מוזיקה קונצרטית יכולה לנפק מפגש נגיש ולא מעונב, שאינו מיועד בהכרח רק ליודעי חן או לאלפיון העליון. 

פסטיבל אילת, כנגד כל הסיכויים (צילום: מקסים ריידר)

קונצרט החימום הכין את הקהל לערב הפתיחה הפנטסטי שבו ביצע מייסקי מיצירותיו של באך, שופן ודה פאייה. בוניאטישווילי בחרה לנגן בו את הסונטה בסי במול מז'ור מאת פרוקופייב, שהיה מעין "גשר לַמַחר" עם סטודנטים נבחרים מהקונסרבטוריון האוניברסיטאי של וינה. שיתוף הפעולה הצנוע שבין הפסטיבל, שבראשו עומד מנהל קונסרבטוריון אילת, לאוניד רוזנברג, לבין המוסד הווינאי המפואר, שבו מלמדים מייסקי הופמן ומנהלו המוזיקאלי של פסטיבל אילת, פאוול ורניקוב, מעיד על מחשבה קדימה שיכולה לעשות לכל הצדדים הנוגעים בדבר רק טוב.

מישה מייסקי. חוויה מוזיקלית ברמה אחרת

למרות איכויותיו האמנותיות הבלתי מעורערות והשילוב המדויק של שמות גדולים ותוכן רפרטוארי לא מתחנף, המשך קיומו של הפסטיבל, שכל מקום אחר היה ממהר לחבק, אינו ודאי. באופן פרדוכסלי, התומכת המרכזית בפסטיבל עד כה היא דווקא קרן הולנדית בשם "ארניקה", שהבטיחה תמיכה שנתית של 100 אלף יורו למשך חמש שנים מאז היווסדו.

תמיכה מצומצמת מבית

האמון הרב שקרן זרה נותנת בפסטיבל בולט על רקע התמיכה המצומצמת מבית. למרות שמדובר בפסטיבל המוזיקה היחיד המכנה את עצמו "אילתי", תקציב עיריית אילת לפסטיבל נמוך משמעותית מתקצוב העירייה את הפסטיבלים האחרים. "קלאסי בים האדום" בניהולו של מאסטרו ולרי גרגייב, שמביא לאילת את השמנה והסלתה של ישראל ומכוון בעיקר לשכבות העליונות עם מחירי כרטיסים בהתאם, מתוקצב בסכום של כ-800 אלף שקל.

מנהל ומייסד פסטיבל אילת למוזיקה קאמרית, ליאוניד רוזנברג, מעדיף לעשות יותר ולדבר פחות: "אנחנו עושים פסטיבל לא עבור הכיס שלנו, זה נכון, אבל זו תופעה ישראלית מוכרת. אם יש לך כסף לסוסיתא - אתה רוצה לקנות סובארו. אנחנו מביאים לכאן אמנים שבכל מקום אחר משלמים להם הרבה יותר, וזה נכון שהפסטיבל הזה לא היה מתקיים בלי קשרים אישיים".

חטיה בוניאטישווילי בפעולה

רוזנברג מוסיף: "התחלנו את הפסטיבל בצנעה ובחמש השנים האחרונות היקפו גדל משלושה לעשרה ימים. בשנתיים האחרונות שבהן פאוול ורניקוב הוא המנהל האמנותי הוספנו גם כיתות אמן, ושילבנו מאסטרים גדולים לצד אמנים צעירים ומבטיחים בתחילת דרכם, כך שיש איזון בין בינלאומיות לרעננות ואנרגיות מתחדשות.

"יש מעט פסטיבלים בעולם שנפרשים על פני כל כך הרבה ימים ובאינטנסיביות שכזו. שואלים האם צריך פסטיבל שכזה באילת? אני אומר שלא המקום קובע אלא האנשים. כמו שבית הספר המוביל באנגליה לפסנתר אינו ממוקם בלונדון אלא דווקא בלידס. הפסטיבל שלנו מתאים לעיר תיירות, הוא מביא למקום פרנסה וגם מענה לקהילה שנחשפת להיצע תרבותי מצומצם".

ותודה לקרן ההולנדית

בכל זאת, רוזנברג מודה שללא הקרן ההולנדית הפסטיבל לא יכול היה להתקיים. "בלי התמיכה של 'ארניקה' לא היינו יכולים להתחיל. אני מבין שכל הגורמים האחרים צריכים לדעת על מה הם שמים את הכסף, אבל העובדה היא שדווקא קרן זרה האמינה בי והסכימה להתחייב לתקופה של חמש שנים - איפשרה בסיס כלכלי לפסטיבל. אינני יודע מה יהיה בהמשך".

הלוי ורוזנברג במסיבת העיתונאים

במסיבת עיתונאים שנערכה בסוף השבוע בנוכחותו של ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי, פוזרו הרבה מילים יפות וניכר שיש גם הערכה למפעל, אך לא נִתנו הבטחות קונקרטיות לעתיד. "אני שמח להיות בפסטיבל שהוא להערכתי פסטיבל המוזיקה האיכותי ביותר שמתנהל באילת", אמר יצחק הלוי והדגיש: "הפסטיבל מיצב את עצמו בעיני יודעי דבר כפסטיבל מצוין, ואין ספק שהוא צובר מדי שנה יותר אהדה, תהודה והערכה על איכויותיו - מה שמסייע לנו להמשיך ולשכנע את מי שצריך שהעיר הזו צריכה להפוך לעיר של פסטיבלים".

מה הפסטיבל עושה למען העיר היא שאלה אחת. מה עושה העיר למען הפסטיבל, כך נראה, זו שאלה אחרת, וליצחק הלוי לעת עתה אין

תשובות חד משמעיות. "זה פסטיבל חשוב לעיר ואנחנו רוצים לראות אותו מתמסד כמו פסטיבל הג'אז שנערך באילת. על החתחתים נתגבר, אם בגיוס כספים מבחוץ ואם בהגדלת התקציב מבפנים".