ציונים ליברלים - האויב החדש?

נדמה כי לאחרונה מתקיימת כאן מלחמת בני אור בבני חושך על עתיד העם היהודי. לפני מספר חודשים הגדיר יו"ר הסוכנות נתן שרנסקי את השדולה היהודית הליברלית ג'יי-סטריט כ"אויבים שלנו, שמנסים לשכנע את העם שצריך להפריד בין ישראל והזהות היהודית". כמה חודשים לאחר מכן החרימו נציגי הדיפלומטיה הישראלית, אם לא במוצהר הרי שבפועל, את ועידת הארגון, למרות שהשתתפו בו אישי ממשל חשובים כג'ים ג'ונס, היועץ לבטחון לאומי ואלפי ראשי קהילות יהודיות.

כעת הצטרף לשורות בני האור סגן שר החוץ דני אילון. בשיחה בוועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים, נזף בג'יי-סטריט וטען שהם "אינם יכולים להגדיר עצמם פרו-ישראלים". השיא הגיע כאשר באותו היום החרימה מדינת ישראל ביקור שערכו בארץ חברי קונגרס אמריקנים מוועדת החוץ והביטחון, אך ורק משום שאורגן על-ידי השדולה.

מהלהט הרב שמפגינים נבחרינו במלחמתם זו, קל לדמיין כי מדובר ביהודים משוקצים שמקורותיהם - קוזקים אנטישמים. אך האמת כמובן רחוקה מכך. ג'יי-סטריט קמה לפני כשנתיים בעקבות תחושות אי נוחות בקרב יהודי ארה"ב, שחשו כי השדולה הפרו-ישראלית "אייפאק" דוגלת בקו נצי מובהק. ג'יי-סטריט קמה כתשובה הליברלית לארגון וחוללה מהפכה במערך הכוחות הפוליטי של יהדות העולם. שדולה פוליטית ציונית, תומכת ישראל, ששמה לעצמה מטרה לפעול בקרב הממשל והציבוריות האמריקנים למענה, אך לא פחות חשוב - למען השלום.

חבריה הם יהודים טובים וליברלים, מכל הזרמים הדתיים ומכל הקהילות האפשריות. ארגון הסטודנטים של ג'יי-סטריט היה קשור בעברו לבונים דרור, וחלקנו קומת משרדים בשדרה השישית בניו-יורק. צעירים נלהבים, מעורבים להפליא בנבכי החברה הישראלית, קשורים בטבורם לעברה המפואר של הציונות העובדת.

בישראל כמעט לא שומעים על המלחמה בארגון "מסוכן" זה, אבל יהדות ארה"ב גועשת. בוגרי תנועות נוער ליברליות שעשו עלייה וחיים בישראל - בנצרת עלית, חדרה ורמת גן, עוסקים בחינוך ונלחמים על דמותה של החברה הישראלית, לא מבינים מדוע הכריזה מדינת ישראל מלחמת חורמה בציונות שלהם, הציונות הליברלית.

אבל ג'יי-סטריט איננה העיקר כאן. כשיו"ר הסוכנות מגדיר את הציונות הליברלית כאויב, הוא מגדיר כך גם אותי. כשסגן שר החוץ טוען כי מי שמגדיר עצמו כתומך בשלום לא יכול להיות פרו-ישראלי, הוא הופך גם אותי ללא-ציוני. כשהציונות הופכת למונופול של השקפת עולם אחת, נצית ושמרנית, היא מפנה את חיציה כלפי כל השאר. כשיהודי, בניו-יורק או בירושלים, מבין כי ישראל איננה המקום בשביל אנשים שחושבים כמוהו, מתרחש תהליך מסוכן של הדרה ודחיקה החוצה של מיליונים בישראל ובעם היהודי.

"בני האור" משוכנעים כי בדרכם הם מצילים את ישראל מאויביה. למעשה, הם פשוט מפנים את גבם לכל מי שאינו חושב כמוהם. מתכדררים להם לגוש ציוני צודק ומלא חרון, אך בודד כל-כך.

הילדה הברוקלינאית ששכנעתי בזמנו להצטרף למחנה הקיץ של הבונים דרור, כשכיהנתי כשליח ציוני של התנועה, ודאי תשוב אליו גם בשנה הבאה. היא תלבש את החולצה הכחולה עם השרוך האדום, תשיר את התקווה בימי שישי ותבקר בארץ בטיולים של תנועת הנוער הציונית שלה. אבל כשתגדל מעט יותר, ותגלה כי מדינת היהודים רואה בה אויבת, היא תתחיל לפקפק באפשרות שכל מרכיבי זהותה, ערכיה הציוניים והשקפת עולמה הליברלית, יכולים להתקיים ביחד ללא דיסוננס ערכי. בדיוק כפי שחשים ציונים רבים אחרים, ממש עכשיו, במדינת היהודים.

עמית ריבלין, סטודנט שהיה שליח הסוכנות היהודית בניו-יורק